חוקי מנו
מאנו הוא שמו של האדם הראשון על פי האמונה ההינדית וכן הברהמין הראשון ששלט על האדמה, זה שכביכול "הציל" את האנושות מהמבול. מנו היה מוכר כאדם ישר באופן מוחלט ולכן זכה לכינוי סטיאורטה "Satyavrata" – "אדם ששבועתו אמת", לאשתו קראו שרדהא Shraddha – אמונה.
על פי אחת המסורות, מנו נתן לבני האדם את חוקי מנו, הידועים כמנוסמרטי או מנוסמרוטי (मनुस्मृति, Manusmruti) או מנאוה דהרמהשאסטרה (Mānava-Dharmaśāstra). על פי חוקרים שונים, העלאת החוקים על הכתב מתוארכת בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה הראשונה לספירה. המנוסמרטי הם לא רק סט חוקים אלא דרך חיים שלמה הכוללת את כל שטחי החיים עד לפרטים הקטנים ביותר. חמש העבירות החמורות ביותר על פי מנו הם הריגת ברהמין, שתייה לשכרה, גנבה, או קשר חברתי עם מי שביצע אחת מעבירות אלו.
ספר חוקי מנו מכיל 2685 פסוקים או הוראות המחולקים ל-12 ספרים או פרקים. הספרים עוסקים בכל תחומי החיים אבל כל ספר שם דגש על נושא אחד יותר מאשר על האחרים, החלוקה לספרים היא:
- ספר 1 – מקורו של העולם (119 פסוקים)
- ספר 2 – מקור החוק (249 פסוקים)
- ספרים 3–4 – היחסים בין בני ארבע הוורנות השונות (286 + 260, יחד 546 פסוקים), כללי נישואין, כללי אירוח, כללי התנהגות של בעלי בתים.
- ספר 5 – מאכלים אסורים, כיצד סוגדים לאלילים ומהו היחס הראוי לנשים (169 פסוקים)
- ספר 6 – כללי האסקטיות (97 פסוקים)
- ספר 7 – משפט המלך וחובותיו (226 פסוקים)
- ספר 8 – חוק ומשפט (420 פסוקים)
- ספר 9 – מערכות היחסים בין גברים ונשים במשפחה וחובותיהם (336 פסוקים)
- ספר 10 – מהן חובות בני הוורנות השונות (131 פסוקים)
- ספר 11 – אסקטיות (סיגוף עצמי) וכפרה (266 פסוקים)
- ספר 12 - ארבע מטרות חייו של אדם (126 פסוקים)
חוקי מאנו מכתיבים את ההתנהגות, החובות ויחסי הגומלין בין ארבע הווארנות. מימוש חוקים אלו הביא לסדר החברתי הקיים עד ימינו של הקאסטות בהודו. חוץ מארבע הוורנות התייחס מנו גם לאלו שאינם נכללים במערכת הקסטות, אלו הקרויים דליטים או הריג'אן ובעבר כינו אותם הטמאים, האסורים למגע או מנודים. מנו כינה אותם אוכלי כלבים, הטיל עליהם את העבודות הבזויות (כמו סילוק שפכין, עיבוד עורות) וקבע שאסור להם להיות בעלי רכוש. מי שנוגע פיזית בדליט חייב בטהרה וכך גם מי שנוגע באישה בימי ווסתה. בכלל נשים לפי מנו אינן ברשות עצמן ועליהן להיות בחסות גבר (אב, בעל, בן). מנו קבע כי לאלמנה אסור להינשא מחדש ואסר על נשים לעזוב את בעלן, גם אם הוא בעל מזג רע.
בחוקים אלו מצהיר מנו כי אסור לערער על הוודות ומדגיש את נושא המחויבות החברתית והדתית (דהרמה), על פי המנוסמרטי מי שזונח את חובותיו יגורש מהקבוצה (הג'אטי שלו) ובגלגול הבא יוולד למעמד נמוך.
ויליאם ג'ונס, ששימש כשופט בהודו מטעם השלטון הבריטי בהודו ושפט בהתאם לחוקים עתיקים אלו, פרסם ב-1789 את ספרו "מחקרים אסיאתיים" ובו, בין השאר תרגם מסנסקריט לאנגלית את חוקי מנו וכך הנגיש אותם לקורא המערבי.
דוגמאות לחוקים
- הסדר החברתי:
- פרק 1 פסוק 87 ואילך קובע את חובותיהם של בני הוורנות השונות, הברהמינים אמורים ללמוד את הוודות, להורות אותם, להקריב קרבנות עבור עצמם ועבור אחרים, הלוחמים (שהם גם בעלי השררה) חייבים להגן על נתיניהם, ללמוד את הוודות, ולהימנע מלהפריז במותרות. המשרתים חייבים לשרת את כל שאר המעמדות ומעמד העמלים צריך לעבד את האדמה, להקריב קורבנות ולתת מתנות לברהמינים.
- מוהר:
- ספר 3 פסוק 29 מדבר על גובה המוהר
- היחס לנשים:
- ספר 3 פסוקים 55–56: כל הגברים צריכים להוקיר את הנשים ולדאוג לרווחתן (מתייחס לאבות, אחים, בעלים, גיסים) כי אז האלים שבעי רצון. בהמשך (פסוק 59) נאמר שעל הגברים להעניק לנשים בימי החג מתנות של קישוטים (או תכשיטים), בגדים ומזונות טעימים. כי בבית כזה תשרור שמחה.
- ספר 9 פסוק 2: יש להשגיח (לשמור) יום ולילה על הנשים, אב שומר עליה בילדותה, בעלה בנעוריה ובניה בזקנתה. אשה לא מתאימה להיות עצמאית.
- ספר 9 פסוקים 74 ואילך דן בשאלה כמה זמן על אישה להמתין לבעלה עד שישוב. אם יצא מביתו לצורך מטרה קדושה עליה להמתין לו 8 שנים אולם אם יצא לצורך תענוגות מספיק שתמתין 3 שנים. אבל אם היא שונאת אותו והוא נעדר שנה זה מספיק על מנת שתשתחרר מהנישואין. ואם היא מוכיחה שהוא שיכור או חולה זמן ההמתנה מתקצר לשלושה חודשים.
- אכילה והאכלה:
- ספר 3 סעיפים 84–91 מדבר על מנהגי האכילה של בעל בית, עליו להאכיל ברהמין וזה בתורו צריך להקריב לאש ה"קדושה" ולאוויר מעט אוכל לאלילים, ואז (סעיפים 92–94) להניח מעט אוכל על הרצפה לטובת הכלבים, המנודים (שאינם חברים באחת הוורנות) לציפורים וחרקים. על בעל הבית להאכיל קודם כל את אורחיו ואז לתת צדקה לסגפנים ולתלמידים.
- התנהגות נאותה:
- ספר 5 פסוקים 3–5 – מה מחליא ומקצר את חיי הברהמינים: כשאינם לומדים כראוי את הוודות, אם התנהגותם אינה נאותה, משתמטים מחובותיהם, אוכלים מאכלים אסורים כמו שום, כרישה ובצל, פטריות ומאכלים אחרים שגדלים על חומר שאינו טהור כי כל אלו אסורים באכילה על ידי בני הוורנות הנולדים פעמיים.
- התנהגות המלך:
- ספר 7 פסוקים 17 ואילך : ענישה שומרת על הסדר העולמי, ענישה הנעשית בחוכמה מגינה על האוכלוסייה, אם המלך לא מעניש את הראויים לעונש כוחו נחלש, אם לא יעניש החזקים יפגעו בחלשים.
- ספר 7 פסוק 37 : על המלך להשכים קום, לשרת ביראה את הברהמינים ולהשמע לעצותיהם.
לקריאה נוספת
- יוחנן גרינשפון, הינדואיזם : מבוא קצר, מפה, תל אביב, 2005, עמ' 35–37
- קים נוט, הינדואיזם, משכל, תל אביב, 2008 עמ' 35–36, 58, 104, 140
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
