חוק ביטוח נפגעי חיסון
חוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989, אושר בכנסת ב-5 בדצמבר 1989, והוא נועד להעניק פיצוי לפי שנפגע כתוצאה מקבלת חיסון. תנאי לקבלת פיצוי הוא הוכחת קשר סיבתי בין החיסון ובין הפגיעה, אך בניגוד לתביעת נזיקין לא נדרשת הוכחה לקיום רשלנות רפואית של גורם המעורב במתן החיסון. במשך 26 השנים הראשונות לקיום החוק אושר מתן פיצוי רק בעשר תביעות שהוגשו לפיו.
היסטוריה חקיקתית
החוק נחקק ביוזמתו של חבר הכנסת חיים רמון. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את הצורך בו:
- הסיוע לנפגעים כתוצאה ממדיניות חיסון המוני לא הוסדר על כה בחוק. כיום המצב הוא שילדים או מבוגרים הסובלים מנכות או ליקוי גופני, נפשי או שכלי כתוצאה מחיסון שניתן להם במסגרת המדיניות הממלכתית, נאלצים, הם או בני משפחתם, להביא את ענינם להכרעת בתי המשפט בתביעת נזיקין. בתביעות אלה מתעוררת בעיה לגבי קביעת הקשר הסיבתי בין החיסון והפגיעה, הן בשל חוסר התמחותם של בתי המשפט כתביעות מעין אלה, והן בהיעדר כלי חוקי להחלת אחריותם של נותני החיסונים לפגיעה. העדר כלי חוקי זה חמור כעיקר לגבי אותן פגיעות שאינן נגרמות עקב רשלנות רפואית, ולא עקב אשם של משרד הבריאות, יצרני התרופות או כל גוף אחר.
- במסגרת החוק המוצע מוקמת ועדת מומחים לנפגעי חיסון, שהיא ישות מעין שיפוטית שתתמחה בתביעות אלה. ועדה זו תאפשר דיון יעיל ומהיר כתביעות נפגעים, תכיר בפגיעה ובדרגתה (כשלכל דרגה יקבע בתקנות סכום שישולם לנפגע), ובכך יימנע מהמשפחה הליך משפטי ארוך, יקר ובעל סיכויי הצלחה מעטים.[1]
החוק אושר בכנסת השתים עשרה ב-5 בדצמבר 1989 והוא חל על חיסונים שנתנו מיום אישורו ואילך.
מאז אישורו השינויים היחידים בחוק הם הוספת שני חיסונים לרשימת החיסונים שהוא חל עליהם, בצווים שהוציא שר הבריאות, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 9 לחוק. בשנת 2020 פרסם משרד הבריאות הצעה להוספת שבעה חיסונים לרשימת החיסונים שעליהם חל החוק, ובהם חיסון נגד קורונה.[2]
פרטים הנוגעים למימוש חוק זה נקבעו בתקנות ביטוח נפגעי חיסון, התשנ"ג–1992.[3]
הוראות החוק
החוק קובע שהמדינה תבטח את כל מי שמקבל חיסון, הנכלל ברשימת החיסונים שבתוספת לחוק, וכל אדם אחר שבא עמו במגע, מפני פגיעה (נכות או מוות) כתוצאה מחיסון (החוק אינו מקנה פיצוי על סבל חולף, שאינו גורם לנכות). הזכאות לתגמולי הביטוח מתקיימת בין אם היה או לא היה אשם מצד מי שנתן את החיסון או מצד אחר.
בתביעה לפי חוק זה דנה ועדת מומחים בראשות שופט, ובה שני רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לעניין העומד לדיון. הוועדה קובעת האם קיים קשר סיבתי בין החיסון לבין הפגיעה, ואת דרגת הנכות לנפגע. המבטח מחויב בתשלום הנובע מקביעה זו בהתאם לתנאי הפוליסה. על קביעות הוועדה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי.
הגיש אדם תביעה לפי חוק זה, לא יהיה רשאי להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין בשל אותה פגיעה, וכן להפך. על כך העיר בפסק דינו אלדד נבו, שופט בית משפט השלום בכפר סבא: "המדובר בסנקציה קשה כנגד מי שסבר כי הוא זכאי לפיצוי מעבר לקבוע בחוק הנ"ל ובסופו של דבר לא הצליח להוכיח את תביעתו".[4]
רשימת החיסונים הנכללים בביטוח לפי חוק זה:
- (1) חיסון משולש – קרמת–צפדת–שעלת (DTP) או כל מרכיב שלו בנפרד;
- (2) חיסון שיתוק ילדים;
- (3) חיסון משולב – חצבת–חזרת–אדמת (MMR) או כל מרכיב שלו בנפרד;
- (4) חיסון אחר שניתן בהתאם לסעיף 19 לפקודת בריאות העם, 1940;
- (5) חיסון נגד דלקת קרום המוח הנגרמת על ידי Hemophillus Influenza;
- (6) חיסון נגד דלקת כבד נגיפית – Hepatitis B;
- (7) חיסון נגד COVID-19[5]
כיוון שמדובר בפוליסת ביטוח, חל עליה סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח", זאת לעומת תקופת התיישנות של שבע שנים בתביעת נזיקין.
מימוש החוק
המבטחת לפי חוק זה היא הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה בהנהלת חברת הביטוח הממשלתית "ענבל". מימון הביטוח נעשה באמצעות פרמיה בת שקלים מעטים (14 ש"ח בשנת 2016) שמשולמת בעת קבלת חיסון. במשך 26 השנים הראשונות לקיום החוק הוגשו 58 תביעות לפיו, 42 מתוכן נדחו, ועשר תביעות בלבד הביאו לפיצוי, שגובהו בין 27.5 אלף ש"ח ל-568 אלף ש"ח.[6]
הפיצוי שבפוליסה לפי חוק זה מוגבל לכ-600 אלף ש"ח (נכון ל-2020) ותקרה זו צמודה למדד המחירים לצרכן. מי שסבור שהוא זכאי לפיצוי גבוה יותר יכול להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, אולם צעד זה שולל את הזכות לפיצוי לפי חוק ביטוח נפגעי חיסון, גם כאשר התביעה לפי פקודת הנזיקין נדחית.[4]
מספרן הזעום של התביעות שהוגשו לפי חוק זה הביא מומחים אחדים למסקנה שהחוק כשל בהגשמת מטרתו, עד כדי ראייתו כאות מתה בפועל.[7] השופטת בדימוס ד"ר בלהה כהנא, יו"ר ועדת המומחים בשנים 2001–2005, ציינה פגמים אחדים בחוק ובאופן מימושו.[8] בעקבות פגמים אלה הציע שופט בית המשפט העליון בדימוס, יצחק אנגלרד, תיקונים רחבים בחוק, לשם הגשמת מטרתו.[9]
קישורים חיצוניים
חוק ביטוח נפגעי חיסון, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק ביטוח נפגעי חיסון, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- בלהה כהנא, חוק ביטוח נפגעי חיסון - הלכה ואין מורין כן, רפואה ומשפט 38, יוני 2008, עמ' 14–27
- אברהם סהר, "לא עכברא גנב ..." - על אמונות, מדע וחוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, רפואה ומשפט 36, יוני 2007, עמ' 105–117
- יצחק אנגלרד, עילה חוקתית לפיצוי נפגעי חיסון, בכתב העת משפטים על אתר טו, תש"ף
- שלי פרידמן, חוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989 - בחינת יישום החוק בראי מטרותיו, עבודה לתואר מוסמך בניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2013
- עו"ד נתי רון, פיצוי על נזקים מהחיסון? במילים עדינות, אל תבנו על זה, באתר וואלה!, 28 בינואר 2021
הערות שוליים
- ^ חוק ביטוח נפגעי חיסון, התשמ"ח-1988, ה"ח 1891 מ-5 ביולי 1988
- ^ טיוטת צו ביטוח נפגעי חיסון (שינוי התוספת לחוק), התשפ"א-2020, באתר החקיקה הממשלתי, 24 בנובמבר 2020
- ^ תקנות ביטוח נפגעי חיסון, התשנ״ג–1992, בספר החוקים הפתוח
- ^ 4.0 4.1 תא (כ"ס) 54431-03-14 פלוני ואחרים נ' מדינת ישראל משרד הבריאות ואחרים, ניתן ב-10 במרץ 2019
- ^ גד ליאור, אושר בוועדה: חיסון הקורונה הוכנס לחוק ביטוח נפגעי חיסון, באתר ynet, 25 בינואר 2021
- ^ דנה ויילר-פולק, הקרן הסודית לפיצוי נפגעי חיסונים, באתר וואלה!, 29 במרץ 2016
- ^ אברהם סהר, "לא עכברא גנב ..." - על אמונות, מדע וחוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, רפואה ומשפט 36, יוני 2007, עמ' 105–117
- ^ בלהה כהנא, חוק ביטוח נפגעי חיסון - הלכה ואין מורין כן, רפואה ומשפט 38, יוני 2008, עמ' 14–27
- ^ יצחק אנגלרד, עילה חוקתית לפיצוי נפגעי חיסון, בכתב העת משפטים על אתר טו, תש"ף
