בית המשפט העליון

ישראל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל

חוקה ונשיאות חוקי יסוד נשיא המדינה (רשימה) יצחק הרצוג מנהל ראש הממשלה (רשימה) בנימין נתניהו סגן ראש הממשלה יריב לוין הממשלה הממשלה ה-37 הקבינט המדיני-ביטחוני מבקר המדינה: מתניהו אנגלמן חקיקה הכנסת הכנסת העשרים וחמש יושב ראש: אמיר אוחנה חברי הכנסת יו"ר הקואליציה: אופיר כץ‎ ראש האופוזיציה: משמר הכנסת בחירות מפלגות פוליטיות חוק הבחירות ועדת הבחירות המרכזית משאל עם מערכת המשפט בית המשפט העליון נשיאת ביהמ"ש העליון: עוזי פוגלמן היועץ המשפטי לממשלה: גלי בהרב-מיארה אגף ייעוץ וחקיקה הנהלת בתי המשפט פרקליטות המדינה הסניגוריה הציבורית חלוקה מנהלית מחוזות רשות מקומית עיריות מועצות מקומיות מועצות אזוריות יחסי החוץ הסכסוך הישראלי-ערבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישראל והאו"ם ישראל וארצות הברית ישראל והאיחוד האירופי שגרירים פורטל הממשל בישראל

בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה ויחידה.

בבית המשפט העליון יכולים לכהן במקביל עד 15 שופטים. שופטי בית-המשפט העליון, ככל שופט, נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. נכון לחודש דצמבר 2022, בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים במינוי קבע ושתי רשמות. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים שבהם דנים שופטי בית המשפט העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.

משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

סמכויות בית המשפט העליון

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

• בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף רשאי לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
• ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי. ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, הם ערעור בזכות. ערעורים על פסקי דין שנתן בית המשפט המחוזי כאשר הוא עצמו היה ערכאת הערעור (כלומר תיקים שהחלו בבית משפט השלום), וכן החלטות ביניים שניתנו בבית המשפט המחוזי – הם ערעורים ברשות בלבד, ויש לבקש את הרשות, בדרך של "בקשת רשות ערעור". בסמכות בית המשפט העליון לקבוע שאין הצדקה לדון בערעור ב"גלגול שלישי", וכך לדחותו על הסף ללא דיון בנוכחות הצדדים.

• דיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, אשר ראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב. דיון נוסף מאושר על ידי נשיא בית המשפט העליון או על ידי מי שהוא מינה לכך, אם ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או אם בשל "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של ההלכה ראוי לדון בה בהרכב מורחב.

סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע שני מצבים שבהם ייערך דיון נוסף:

(א) עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.

(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא די בכך שבהלכה שנקבעה יש חשיבות, חידוש, או קושי מסוימים, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אלא נדרש גם שהחידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון נוסף בסוגיה המשפטית. לפיכך, מצב שבו מתקיים דיון נוסף נדיר למדי, ועתירות רבות לדיון נוסף נדחות.

• החלטה על קיומו של משפט חוזר, שבו דנים שוב, בבית המשפט העליון או בבית משפט מחוזי, בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) – נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

תקדים

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עיקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

נשיאי בית המשפט העליון מאיר שמגר, משה לנדוי ואהרן ברק באירוע לכבוד השופט לנדוי

מבנה בית המשפט העליון

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועל פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בראש בית המשפט עומד נשיא (כיום הנשיאה היא השופטת אסתר חיות), ולצדו משנה לנשיא. סעיף 26 לחוק בתי המשפט קובע כי: ”בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה.” כיום מספר השופטים הקבוע עומד על 15. בעת הקמת בית המשפט העליון הוא עמד על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל, ובשנת 1953 הועלה ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים, אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963. באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15. לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. כך למשל בשנים 1996–1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, אף על פי שבשנים 1997–1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004–2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, לעיתים כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מעטים במינוי זמני. בעבר היה זה תנאי לקבלת מינוי של קבע בעליון אך מאז שנת 2007, אז מינה שר המשפטים דניאל פרידמן את עורכי הדין מהשוק הפרטי חנן מלצר ויורם דנציגר לשופטים בעליון מבלי שכיהנו קודם לכן במינוי זמני ואף לא כיהנו כשופטים כלל, הופסק הנוהג של מינוי זמני לעליון.

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו

ערך מורחב – מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי

שופטי בית המשפט העליון על גג משכנו הישן של בית המשפט במגרש הרוסים, 1992

טקס לציון 50 שנה למערכת בתי המשפט בישראל שנערך בבית המשפט העליון בנוכחות נשיא המדינה, עזר ויצמן וראש הממשלה בנימין נתניהו

בתקופת המנדט הבריטי פעל בית המשפט העליון המנדטורי ב"מגרש הרוסים" בירושלים וכלל שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי ומשנת 1944 בית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי.

בית המשפט העליון הישראלי הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית. בית המשפט העליון הישראלי נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 במקום מושבו של בית המשפט העליון המנדטורי.

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד והיות מרבית ההרכב חסר ניסיון שיפוטי.

הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה. בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, מאחר שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל. תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה. אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים. בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו ב"מגרש הרוסים", עד שעבר בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19 עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים. מרביתם מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל, החוק תוקן וישנה תקופת צינון בת 18 חודשים על מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. סעיף 15 לחוק בתי המשפט קובע כי בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

לפי תיקון בחוק משנת 2008, שיזם חבר הכנסת גדעון סער, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי רוב מיוחס של חברי הוועדה לבחירת שופטים – כלומר, לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה.

הרכב בית המשפט העליון

נשיאי בית המשפט העליון

ערך מורחב – נשיא בית המשפט העליון

1. משה זמורה (14 בספטמבר 1948)
2. יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954)
3. שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
4. יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
5. משה לנדוי (5 במרץ 1980)
6. יצחק כַהן (30 באפריל 1982)
7. מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983)
8. אהרן ברק (13 באוגוסט 1995)
9. דורית ביניש (14 בספטמבר 2006)
10. אשר דן גרוניס (28 בפברואר 2012)
11. מרים נאור (15 בינואר 2015)
12. אסתר חיות (26 באוקטובר 2017)

ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון

תפקיד	דיוקן	שם (שנת לידה)	תחילת הכהונה	מועד פרישה צפוי	תפקידים קודמים	הערות
נשיאה		אסתר חיות (1953)	2003 ה'תשס"ג	2023 (16 באוקטובר) א' בחשוון ה'תשפ"ד	שופטת בית משפט מחוזי	מכהנת כנשיאת ביהמ"ש העליון החל מ-26 באוקטובר 2017 חברת הוועדה לבחירת שופטים (על פי חוק)
המשנה לנשיאה		עוזי פוגלמן (1954)	2009 ה'תש"ע	2024 (6 באוקטובר) ד' בתשרי ה'תשפ"ה	מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה שופט בית משפט מחוזי	יו"ר ועדת האתיקה לשופטים חבר הוועדה לבחירת שופטים כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-24
שופט		יצחק עמית (1958)		2028 (20 באוקטובר) ל' בתשרי ה'תשפ"ט	שופטי בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023 יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 חבר הוועדה לבחירת שופטים
שופט		נעם סולברג (1962)	2012 ה'תשע"ב	2032 (22 בינואר) ט' בשבט ה'תשצ"ב		צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
שופטת		דפנה ברק-ארז (1965)		2035 (2 בינואר) כ"א בטבת ה'תשצ"ה	דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב	צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032
שופטת		ענת ברון (1953)	2015 ה'תשע"ה	2023 (12 באוקטובר) כ"ז בתשרי ה'תשפ"ד	שופטת בית משפט מחוזי
שופט		דוד מינץ (1959)	2017 ה'תשע"ז	2029 (8 במאי) כ"ג באייר ה'תשפ"ט	שופט בית משפט מחוזי
שופט		יוסף אלרון (1955)	2017 ה'תשע"ח	2025 (20 בספטמבר) כ"ז באלול ה'תשפ"ה	נשיא בית משפט מחוזי
שופטת		יעל וילנר (1959)		2029 (22 בספטמבר) י"ג בתשרי ה'תש"ץ	שופטת בית משפט מחוזי
שופט		עופר גרוסקופף (1969)	2018 ה'תשע"ח	2039 (12 באוקטובר) כ"ד בתשרי ה'ת"ת	פרופסור למשפטים, שופט בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2035
שופט		אלכס שטיין (1957)		2027 (27 באוקטובר) כ"ו בתשרי ה'תשפ"ח	פרופסור למשפטים
שופטת		גילה כנפי-שטייניץ (1958)	2022 ה'תשפ"ב	2028 ה'תשפ"ח	סגנית נשיא בית משפט מחוזי
שופט		ח'אלד כבוב (1958)		2028 (3 במרץ) ה' באדר ה'תשפ"ח	שופט בית משפט מחוזי
שופט		יחיאל כשר (1961)		2031 (9 ביוני) ה'תשצ"א	עורך דין פרטי
שופטת		רות רונן (1962)		2032 ה'תשצ"ב	שופטת בית משפט מחוזי

כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים קרן אזולאי (המכהנת גם כשופטת של בית-משפט שלום) וליאור משאלי שלומאי. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) – שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין – אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה.

שופטי בית המשפט העליון בעבר

שנת לידה	שם	תחילת כהונה בעליון	סיום כהונתו	תפקידים קודמים	סיבת סיום
1888	משה זמורה	1948	1954	עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית	פרש עקב מחלה
1895	יצחק אולשן		1965	עורך דין פרטי	הגיע לגיל פרישה
1889	מנחם דונקלבלום		1951		נפטרו
1903	שניאור זלמן חשין		1959	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1889	שמחה אסף		1953	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים
1900	משה זילברג	1950	1970	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיעו לגיל פרישה
1906	שמעון אגרנט		1976	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
1907	צבי ברנזון	1953	1977	עורך דין, תפקידים בשירות המדינה
1910	יואל זוסמן		1980	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש עקב מחלה
1900	דוד גויטיין		1961	עורך דין פרטי, שגריר	נפטר
1912	משה לנדוי		1982	שופט בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיעו לגיל פרישה
1910	אלפרד ויתקון	1954 (החליף את זמורה)	1980	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים
1911	חיים כהן	1960 (החליף את חשין)	1981	היועץ המשפטי לממשלה
1907	אליהו מני	1962 (החליף את גויטיין)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
1910	בנימין הלוי	1963 (הגדלת מספר השופטים)	1969	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש
1905	יצחק קיסטר	1965 (החליף את אולשן)	1975	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיעו לגיל פרישה
1913	יצחק כהן	1970 (החליף את הלוי)	1983	שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה
1908	משה עציוני	1971 (החליף את זילברג)	1978	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
1907	בן ציון שרשבסקי	1975 (החליף את קיסטר)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
1925	מאיר שמגר	1975 (הגדלת מספר השופטים)	1995	היועץ המשפטי לממשלה
1918	מרים בן-פורת	1977 (החליפה את אגרנט)	1988	נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים
1910	שלמה אשר	1977	1980	שופט בבית המשפט המחוזי
1923	מנחם אלון		1993	פרופסור למשפט עברי
1910	דוד בכור	1978	1980	שופט בבית המשפט המחוזי
1936	אהרן ברק		2006	היועץ המשפטי לממשלה
1921	משה בייסקי	1979	1991	שופטים בבית המשפט המחוזי
1933	שלמה לוין	1980	2003
1919	משה כהן	1981	1982		נפטר
1914	יהודה כהן	1982	1984		הגיעו לגיל פרישה
1925	דב לוין		1995
1927	גבריאל בך		1997	פרקליט המדינה
1923	שושנה נתניהו		1993	שופטים בבית המשפט המחוזי
1919	אברהם חלימה	1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)	1989
1931	אליעזר גולדברג		1998		התמנה למבקר המדינה
1923	יעקב מלץ	1988 (החליף את בן-פורת)	1993	שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה	הגיעו לגיל פרישה
1934	תיאודור אור	1989 (החליף את חלימה)	2004	שופטים בבית המשפט המחוזי
1935	אליהו מצא	1991 (החליף את בייסקי)	2005
1936	מישאל חשין	1992 (הגדלת מספר השופטים)	2006	משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי
1931	יצחק זמיר	1994	2001	היועץ המשפטי לממשלה
1934	דליה דורנר		2004	שופטים בבית המשפט המחוזי
1927	צבי טל		1997
1933	טובה שטרסברג-כהן		2003
1930	יעקב קדמי		2000	ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי
1935	יעקב טירקל	1995 (החליף את דב לוין)	2005	נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע
1942	דורית ביניש	1995 (החליפה את שמגר)	2012	פרקליטת המדינה
1933	יצחק אנגלרד	1997 (החליף את טל)	2003	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים
1942	אליעזר ריבלין	2000	2012	שופט בבית המשפט המחוזי
1941	אילה פרוקצ'יה	2001	2011	שופטת בבית המשפט המחוזי
	אדמונד לוי			שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי
1944	עדנה ארבל	2004	2014	שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה
1945	אשר דן גרוניס	2003	2015	שופט בבית המשפט המחוזי
1952	צבי זילברטל	2012	2017	סגן נשיא בבית משפט מחוזי	פרש
1947	אליקים רובינשטיין	2004		מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה	הגיעו לגיל פרישה
	סלים ג'ובראן			שופט בבית המשפט המחוזי
	מרים נאור	2003		סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי, סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים
1953	יורם דנציגר	2007	2018	עורך דין פרטי, מרצה למשפטים	פרש
1948	אורי שהם	2012		שופט בבית המשפט המחוזי, הפרקליט הצבאי הראשי	הגיעו לגיל פרישה
1951	חנן מלצר	2007	2021	עורך דין פרטי
1955	מני מזוז	2014		היועץ המשפטי לממשלה	פרש
1952	ניל הנדל	2009	2022	סגן נשיא בית משפט מחוזי	הגיע לגיל פרישה
1952	ג'ורג' קרא	2017	2022	סגן נשיא בית משפט מחוזי	הגיע לגיל פרישה

שופטים שכיהנו במינוי זמני בבית המשפט העליון

ראו הערה:

שנת לידה	שם	תחילת כהונה בעליון	סיום כהונה זמנית	תפקידים קודמים	הערות
1906	שמעון אגרנט	1948	1950	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	מונו במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1900	משה זילברג			שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1908	צבי עלי בקר	1950	1952	משנה ליועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונו במינוי קבע
1905	בנימין זהר	1951		שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים ובחיפה
1910	יואל זוסמן		1953	שופט בבית המשפט המחוזי	כיהנו שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונו במינוי קבע
1912	משה לנדוי			שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
1904	ישראל לוין		1952	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1910	אלפרד ויתקון			שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים	לאחר כשנתיים מונה במינוי קבע
1907	בן ציון שרשבסקי				לאחר 23 שנה מונה במינוי קבע
1909	זאב צלטנר	1952	1953	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1910	בנימין הלוי			שופטים בבית המשפט המחוזי	לאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1913	בנימין כהן	1966	1966		לא מונה במינוי קבע
1908	משה עציוני		1967	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	לאחר שלוש שנים מונה במינוי קבע
1913	יצחק כהן	1967	1970		כיהן מספר קדנציות במינוי זמני שבסיומן מונה במינוי קבע
1910	שלמה אשר	1974	1975	שופטים בבית המשפט המחוזי	לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1921	משה בייסקי	1975	1976		לאחר 3 שנים מונה במינוי קבע
1918	מרים בן-פורת	1976	1977	נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים	מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1910	דוד בכור	1977	1978	שופטים בבית המשפט המחוזי
1933	שלמה לוין				לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1935	יעקב טירקל	1980	1981	שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע	שימש בכהונה זמנית נוספת בין 1983 - 1984 ולאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1926	הדסה בן-עתו			שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
1925	דב לוין	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1913	יצחק שמשון שילה			שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1914	יהודה כהן			שופטים בבית המשפט המחוזי	מונו במינוי קבע מיד לאחר סיום המינוי הזמני
1923	שושנה נתניהו
	אלישע שינבוים	1982		שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1919	אברהם חלימה		1983	שופטים בבית המשפט המחוזי	לאחר שנה מונה במינוי קבע
1934	תיאודור אור				לאחר 6 שנים מונה במינוי קבע
1931	אליעזר גולדברג	1983	1984		מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1919	חנה אבנור		1983	שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונו במינוי קבע
	יהודה וייס	1984	1984	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים
1933	טובה שטרסברג-כהן			שופטת בבית המשפט המחוזי	לאחר 10 שנים מונתה במינוי קבע
1925	מרדכי בן דרור	1985	1985	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1923	יעקב מלץ	1986	1987	שופט בבית המשפט המחוזי	מייד לאחר המינוי הזמני מונה למבקר המדינה ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע
1926	אליהו וינוגרד	1987		שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונו במינוי קבע
1925	שולמית ולנשטיין	1988	1989
1929	חנוך אריאל			שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה	לא מונה במינוי קבע אך 10 שנים אחר כך ב-1998 מונה שוב לכהונה זמנית עד 1999
	שאול אלוני	1989	1990	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1935	אליהו מצא			שופטים בבית המשפט המחוזי	לאחר שנה מונה במינוי קבע
1930	יעקב קדמי		1989		לאחר חצי שנה מונה למנהל בתי המשפט. החל משנת 1994 מונה במינוי קבע
1942	מיכאל בן יאיר	1990	1990	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1927	צבי טל	1993	1994	שופטים בבית המשפט המחוזי	מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1934	דליה דורנר
1936	יוסף גולדברג	1997	1998		החליף את בך. לא מונה במינוי קבע
1951	יוסף אלון	2007	2008	שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע	לא מונו במינוי קבע
1931	מנחם אילן	1998	1999	נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב
1932	עבד א-רחמן זועבי	1999	1999	סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת
1942	אליעזר ריבלין		2000	שופטים בבית המשפט המחוזי	מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941	אילה פרוקצ'יה	2000	2001
	אדמונד לוי			שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי
1947	מרים נאור	2001	2002	שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים	לאחר כשנה מסיום הכהונה הזמנית מונתה במינוי קבע
1945	אשר דן גרוניס	2002	2003	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1946	דבורה ברלינר	2006	2007	סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
1947	סלים ג'ובראן	2003	2004	שופט בבית המשפט המחוזי	מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1953	אסתר חיות			שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב
1942	יהונתן עדיאל	2004	2005	שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונו במינוי קבע
1948	דוד חשין	2006	2007
1954	עוזי פוגלמן	2007	2008		לאחר שנה מונה במינוי קבע
1955	שאול שוחט	2021	2022	סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא איתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. על כן, לפי גישה זו, יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון ליולי 2022) נכללים 12 שופטים ממוצא אשכנזי (בהם שניים שגדלו בברית המועצות ובאנגליה ועלו לישראל ואחד ממוצא הולנדי), שני שופטים ממוצא מזרחי ושופט אחד ערבי. עד לשנת 2012 כיהנו בבית המשפט העליון 5 שופטים מזרחים מתוך 82 שופטים (מתוכם 64 קבועים ו-18 זמניים).

אישה ראשונה, מרים בן-פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות – דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003–2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004–2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק-ארז. בשנת 2014 פרשה ארבל וב-2015 מונתה ענת ברון. בשנת 2017 פרשה נאור ומונתה יעל וילנר. ב-2022 מונו גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.

נכון ל-2022 מכהנות שש שופטות בבית המשפט העליון: אסתר חיות, דפנה ברק-ארז, ענת ברון, יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האישה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.

מבין 12 נשיאי בית המשפט העליון לאורך השנים, כיהנו שלוש נשים (דורית ביניש, מרים נאור ואסתר חיות).

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד א-רחמן זועבי).

כיום מכהנים בבית המשפט העליון שלושה שופטים דתיים: נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר.

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעיתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

• פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
• פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממיסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח בשנה), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר.

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים אמון הציבור בבית המשפט העליון גבוה בהרבה מאמון הציבור בגופים אחרים (הכנסת, הממשלה, המפלגות) וגם נמצא בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%. לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך הפרופסור אריה רטנר, אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת 2000 ל-60% בשנת 2014 ול-49% בשנת 2017. לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2020 ירד אמון הציבור היהודי לרמה של 52% ואילו אמון הציבור הערבי עלה ל-60%.

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת הן מהמתנגדים לעצם התערבותו בנושאים אלו, הן על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעיתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו". בנאום יוצא דופן שנשאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".

לעיתים, מי שהוגדרו כתומכי צמצום מעורבות בית המשפט העליון תמכו בפסקי דין שהתערבו בעבודת הממשלה. לפי העיתונאי ברוך קרא, חלק מאותם פונים לבית המשפט יתקפו את בג"ץ במילים הכי בוטות שהם רק יכולים אם הפסיקה לא תהיה לטובתם, ויתייחסו כברורה מאליה אל פסיקה שתהיה בעדם.

בקרב חלק מחוגי הימין ישנה תחושה כי בית המשפט העליון מקדם אידאולוגיה שמאלנית וכי מבחינה פוליטית חסר בו ייצוג מאוזן של חלקי העם. למשל, כתב מעריב לשעבר מנחם רהט כתב: "באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה". גם ח"כ יריב לוין מתח פעמים רבות ביקורת חריפה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו. מנגד, חלק מחוגי השמאל סבורים שבית המשפט העליון מאמץ יותר מדי את עמדות מערכת הביטחון, וכך למשל טען עורך הדין מיכאל ספרד: "בג"ץ הכשיר כל פרקטיקה, כל מדיניות, ב-99% מהמקרים צה"ל קיבל את מה שביקש... להבנתי, בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש".

אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, בשל אי הכרה בסמכותו של בית המשפט (המבוססת על תפיסה שהסמכות העליונה היא הלכתית ולא אזרחית-ממלכתית^{[דרוש מקור]}) ועקב חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, ומתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש".

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי ביניים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב יכיל מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. על פי מחקר של מירון גרוס ויורם שחר משנת 1999, שמתבסס על ניתוח נתונים, הרכב השופטים בדיונים לא נקבע באקראיות בשנים שנבחנו (1954–1958, 1969–1973, 1984–1988). לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים. התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.

נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש. נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.

מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון: לטענת שמואל שילה, "הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או העירעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו."

בעתירות שנדחות על הסף, כלומר ללא דיון באולם, שני השופטים שהצטרפו אל השופט התורן בדחיית העתירה על הסף, הם השופטים התורנים הבאים שנקבעים באופן אקראי. שיבוץ השופטים נעשה ככלל על-ידי הצוות המינהלי האחראי על יומן בית המשפט באופן אקראי וללא מעורבות מי מהשופטים. כך גם בעתירות שאינן נדחות על הסף. שיבוץ השופטים להרכבים השונים נעשה בהתחשב באילוצי השופטים — מניעויות, השתלמויות, חופשות, תורנויות. במקרים מעטים הנשיאה התערבה בקביעת ההרכב, כאשר מדובר בתיקים "בעלי רגישות מיוחדת".

בניין בית המשפט העליון

מבנה בית המשפט העליון בקריית הממשלה

ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, על אדמות הכפר שייח' באדר. המבנה הוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם

• בתי המשפט בישראל
• אקטיביזם שיפוטי
• בית המשפט העליון של ארצות הברית
• בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת

לקריאה נוספת

• יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022
• דפנה ברק-ארז, ‏משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
• גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס, 1994
• אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980
• פניה עוז-זלצברגר ועלי זלצברגר, "מקורותיו הגרמניים של בית המשפט העליון בישראל", עיוני משפט 21, 1998
• פנינה להב, העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו עיוני משפט, י"ד, תשמ"ט, ע’ 479-501
• נעמי לויצקי, העליונים: בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
• דניאל פרידמן, הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
• שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006
• מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21, הוצאת עם עובד, 2008
• משה לנדוי, "מגמות בפסיקתו של בית המשפט העליון", עיוני משפט ח, (תשמ"א-תשמ"ב)
• מחברים שונים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, הוצאת ידיעות ספרים, 2017
• דוד גליקסברג, כיצד שופטים מחליטים? : עיונים אמפיריים בפסיקת בית המשפט העליון, הוצאת נבו, 2021

קישורים חיצוניים

פרסומים רשמיים על בית המשפט העליון

• אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט העליון
• דינה צדוק, ‏שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות - סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2011

פרסומים כלליים על בית המשפט העליון

• מה במשפט - גיליון חגיגי לכבוד 60 שנה למערכת השיפוט, מרץ 2009
• אורן חייקין, "בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה" משפט ועסקים (2014).

מדיה

• פורטל תמונות של ירושלים בית המשפט העליון
• בית המשפט העליון ותפקידו בחברה הישראלית, מרצים: איל בנבנישתי, ידידיה שטרן, מנחם מאוטנר, שמעון שטרית, עלי זלצברגר, יום עיון באוניברסיטת תל אביב, מאי 2008
• מרדכי קרמניצר, ‏תפקיד בית המשפט העליון בחברה הישראלית, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 5 במאי 2004

מאמרים אקדמיים על בית המשפט העליון

• פנינה להב, ‏העוז והמשרה: השנים הפורמטיביות של בית המשפט העליון, 1955-1948, הציונות י"ד, 1989
• גיא זיידמן, ‏מותבים מורחבים בבית המשפט העליון הישראלי, מאזני משפט ג, 2004-2003

• יורם שחר, "מרחב הסמך של בית המשפט העליון, 2004–1950, הפרקליט נ(1) (2008), עמ' 29–69
• מנחם מאוטנר, בית המשפט העליון – שלוש תקופות: "זרות", "עימות", "הכלה", משפט ועסקים י (2009), עמ' 585–598
• רון חריס, העבר המדומיין של בית המשפט העליון: השימוש בנרטיבים היסטוריים על ידי מבקרי בית המשפט, "עיוני משפט"
• יאיר שגיא, ‏הסמכות והרשות: על הקמת בית המשפט העליון במדינת ישראל, משפטים ‏מ"ד, תשע"ד

כתבות על בית המשפט העליון

• עידו באום, משאגת אריה ועד עמנואל: האם הציבור איבד את האמון בבית המשפט העליון?, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2011
• גידי וייץ, שרון פולבר, שמרן, מתגונן וחושש להתעמת עם הממשלה והכנסת — בית המשפט העליון מודל 2016, באתר הארץ, 28 בינואר 2016
• עופר אדרת, ממינויים פוליטיים ועד רשימות חיסול - כך הוקם בית המשפט העליון של מדינת ישראל, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2018
• חמישה מיתוסים על מערכת המשפט - והאמת מאחוריהם, המשרוקית של גלובס, 10 בנובמבר 2019.
• ברוך קרא, קצינים על הכוונת: האם החוקים החדשים יסכנו את החיילים?, 25 בדצמבר 2022

מאמרי דעה על בית המשפט העליון

• דניאל פרידמן, הפעם, התערבות בג"ץ מוצדקת וחיונית, באתר ynet, 24 במרץ 2020
• מני מאוטנר ואור בסוק, בג"ץ רודף אחרי בשורה, באתר הארץ, 02 בינואר 2021
• שאול שארף, "שופט פוליטי בחברה דמוקרטית", מאזני משפט יד ‏(2021).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35430055בית המשפט העליון