חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה

חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, תשפ"ה–2024 הוא חוק אשר מטרתו בהתאם לסעיף 1 היא "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות פשע חמורות על ידי ארגון פשיעה או מי מטעמו, שיש בהן כדי לסכן חיי אדם"^[1].

חוק זה נחקק במהלך שנת 2024 כהוראת שעה למשך שנתיים מיום פרסומו ברשומות^[2].

רקע

לאור התגברות הפשיעה בחברה הערבית, מחסור בכלים טכנולוגים מתקדמים לצורך ניטור עבריינים וקושי רב בגיוס מתלוננים ועדי מדינה כנגד ארגוני פשיעה, נחקק חוק זה.

החוק נועד להתמודד עם קשיים אלו, באמצעות הענקת כלים, אשר תכליתם מניעתית ואינה עונשית.

הכלים המניעתיים המצויים בחוק מצויים אף בחוקים אחרים אשר תכליתם המניעתית דומה - והם חוק למניעת הטרדה מאיימת, חוק למניעת אלימות במשפחה וחוקים אחרים.

בהתאם לחוק, גורמי המודיעין של משטרת ישראל יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגבלה שיפוטי כנגד חבר בארגון פשיעה. כאשר חוות דעתם המודיעין יכולה להבתסס על ראיות קבילות ואף על ראיות שאינן קבילות בהליך משפטי פלילי. בדרך זו, סברו המחוקקים כי ניתן יהיה למנוע אירועי אלימות קשים (כגון רצח) בין ארגוני פשיעה. שכן ברוב המקרים הללו, לגורמי משטרת ישראל יהיה אך מידע מודיעיני שלא ניתן להגישו בהליך פלילי. בהתאם באמצעות צו שיפוטי אשר מבוסס על הערכות מודיעין המכילות חומרים שונים, שלא ניתן לחשוף בהליך משפט פלילי, ניתן יהיה לצמצם את הפשיעה החמורה בין ארגוני פשיעה.

ההגבלות אותן ניתן להטיל מכוח חוק זה הם:

מגבלה על כניסה לאזור, ליישוב או למקום בארץ, או חובת מגורים או הימצאות באזור, ביישוב או במקום בארץ;
איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה;
איסור או מגבלה לקיים קשר בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת עם אדם או קבוצת אנשים או הרחקה מאדם או מקבוצת אנשים בעלי מכנה משותף;
חובת התייצבות בתחנת משטרה על פי דרישה;
מגבלה על נהיגה או שימוש בכלי רכב;
מגבלה על רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, בין במישרין ובין בעקיפין;
מגבלה לעניין שימוש בשירותי אינטרנט;
איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון בידי משטרת ישראל;
חובה לדווח מראש למשטרת ישראל על כוונה לצאת ממקום מסוים או להיכנס למקום מסוים.

הליכים משפטיים

במהלך שנת 2025 נעשה שימוש לראשונה בצווים מכוח חוק זה^[3].

במהלך שנת 2025 דן בית המשפט העליון בעתירה התוקפת את חוקיות החוק. לאחר שנערך דיון בעניין ולאור הערות שופטי בית המשפט העליון, משכו העותרים את העתירה^[4].

בשנת 2025 הוגש לראשונה כתב אישום כנגד חבר בארגון פשיעה בגין הפרת צווים שיפוטיים שהוצאו כנגדו מכוח החוק^[5]^[6].

מדיון פיקוח שנערך בוועדה לביטחון לאומי בעניין יישום החוק עלה כי במהלך שנת 2025 הוצאו 16 צווים שיפוטיים כנגד חברים בארגוני פשיעה^[7].

משפט משווה

מסקירה שהציג המשרד לביטחון לאומי במהלך דיוני הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת עלה, כי הסדרים דומים קיימים בבריטניה, איטליה, גרמניה, אוסטרליה, צ'כיה וסינגפור. עוד עלה כי ההסדרים הקבועים באוסטרליה חמורים יותר, וכי עתירה כנגד חוקתיות החוק האוסטרלי נדחתה על ידי בית המשפט העליון^[8].