חוק וולקר
חוק וולקר (באנגלית: Volcker Rule) הוא חלק מחוק דוד-פרנק, אשר הוצע במקור על ידי הכלכלן ויו"ר הבנק הפדרלי לשעבר פול וולקר, במטרה להגביל את הבנקים בארצות הברית מלבצע השקעות ספקולטיביות אשר אינן מטיבות עם הלקוחות שלהם. וולקר טען כי פעילות ספקולטיבית מסוג זה שיחקה תפקיד מפתח במשבר האשראי העולמי. החוק לרוב מתואר ככזה אשר מגביל את הבנקים לסחור בהונם העצמי, על אף שקיימות לכך מספר חריגות המפורטות בחוק דוד-פרנק. החוק עתיד להיכנס לתוקף כחלק מחוק דוד-פרנק ב-21 ביולי 2012.
יישום
הערות הציבור לגבי איך בדיוק יש ליישם את החוק נשלחו למועצה לפיקוח על השירותים הפיננסיים עד 5 בנובמבר 2010. פירמות כגון גולדמן זקס, בנק אוף אמריקה וג'יי פי מורגן צ'ייס הביעו דאגה מהחוק. הנציגים הרפובליקנים בקונגרס הביעו גם הם את חששותיהם מחוק וולקר, באומרם כי המגבלות שהוא מטיל עלולות לפגום בתחרותיות הבנקים האמריקאיים ביחס לשוק העולמי, ועקב כך עלולים גם להפסיק לספק מימון לסוכנויות הממשלתיות האחראיות לאכיפתו. הרגולטורים הציגו לציבור גרסה אפשרית לחוק וולקר כדי לקבל עליה את תגובות הציבור ב-11 באוקטובר 2011 - גרסה שאושרה על ידי רשות ני"ע האמריקאית, הבנק הפדרלי, המשרד של חשב המטבע (OCC), והתאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות. הגרסה המוצעת ספגה באופן מיידי ביקורת מצד הבנקים בגין היותה יקרה מדי ליישום, ומצד חסידי הרפורמה בשל היותה חלשה מדי ומלאה בפרצות. וולקר עצמו העיד כי הוא היה מעדיף מערכת חוקים פשוטה יותר.
