חוק למניעת אלימות במשפחה
החוק למניעת אלימות במשפחה, שנחקק בכנסת ב-1991, עוסק במקרים של אלימות קשה פיזית ונפשית המתרחשים במסגרת המשפחתית.[1]
עיקרי החוק
החוק מאפשר לבית המשפט להעניק צו זמני במטרה להרחיק בין בן זוג אלים לבין בן הזוג המבקש הגנה.
צו הגנה כולל את הפעולות שלהלן
- איסור הגעה של מרחק מסוים מן הבית של המבקש (איסור על האלים להתקרב לבית המבקש במרחק הנקבע על פי השופט)
- איסור הטרדת בן משפחה - בית המשפט אוסר מהצד האלים לפגוע בצורה אלימה כלשהי בבני משפחתו.
- איסור להקשות על שימוש בנכס המשמש כדין את בן המשפחה הסובל מהאלימות - (איסור זה אומר שאסור לאלים להקשות על המתלונן להשתמש בנכס שלו. לדוגמה בדירה משותפת לאלים לא ניתן לאסור על המתלונן כניסה לדירה).
- צו איסור הטרדה מאיימת - ניתן גם לתת צו מכוח חוק איסור הטרדה מאיימת. חוק זה מאפשר לתת צו המונע הטרדה, איום, בילוש, יצירת קשר או נשיאת נשק וכן הימצאות ממרחק מסוים ממקומות הקשורים לנפגע.
בנוסף, הצו מכיל גם דרישה לערובה (דרך להוכיח בה שהאלים יקיים את האיסורים החלים עליו).
לפי החוק, אם הנפגע הוא קטין, ההוראות והאיסורים השונים ייקבעו על פי הראיונות שערך העובד הסוציאלי, וזאת במטרה לבדוק האם ניתן לשמור קשר בין הקטין לאחראי עליו גם אם האחראי פגע בקטין ובבן משפחה אחר.
החוק קובע שבית המשפט רשאי לתת צו הגנה כאשר אחד מהתנאים להלן מתקיים
- ההתנהגות של הצד האלים נותנת בסיס להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית לבני משפחתו.
- הצד האלים התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת או שלא נתן לו לנהל את חייו באופן סביר.
- הצד האלים נהג באלימות בבית משפחתו.
במקרים אלה, ניתן לפנות לבתי משפט השלום, לבתי המשפט ענייני משפחה ובתי דין רבניים.
כמו כן, החק קובע שמי שרשאי לבקש מבית המשפט צו הגנה הם: כל בני המשפחה, עובד סוציאלי, יועץ משפטי לממשלה או נציגו או גורם משטרתי. צו הגנה תקף למשך שלושה חודשים אך ניתן להאריכו לכל היותר לשנה. כמו כן, במקרים של הפרת צו ניתן לפנות למשטרה או לבית המשפט.
החוק קובע שאם בית המשפט דחה את הבקשה לקבלת הצו וקבע שהיא הוגשה מסיבות נקמניות ולא כנות (לא בתום לב), אז בית המשפט רשאי לחייב את המבקש בהוצאות של המדינה או הצד השני במשפט. [2]
קטינים
אם הצד האלים הוא הקטין, החוק קובע שעל הצדדים לנסות למצוא הסכמה בעזרתה של יחידת הסיוע בבית המשפט לענייני משפחה. במצב בו שני הצדדים לא יגיעו להסכמה אז בית המשפט יכול לתת צו הגנה, אך לפני שהוא נותן צו הגנה לקטין צריך לעשות את הפעולות להלן:
- לשקול מדוע עניין זה קרה.
- לשקול את טובתו של הקטין.
- לתת לקטין הזדמנות להסביר את עצמו.
- לקבל רעיונות מעובד סוציאלי.
- למצוא סידור מחוץ לבית לקטין.
כאשר הנפגע הוא קטין לא ניתן לפנות לבית משפט השלום, אלא יש לפנות למזכירות בית המשפט או שבית הדין מגיש טופס בקשה לצו הגנה, הגשת הבקשה אינה כרוכה בתשלום אגרה.
נשיאת נשק
על מנת שלא תהיה החמרה במצב האלימות במשפחה ואם נפסק צו הגנה על ידי בית המשפט, בית המשפט חייב להחרים את הנשק מהצד האלים מיידית.
החוק קובע שבמקרים חריגים, ניתן לאפשר המשיך לשאת את הנשק: כאשר מתקיימים מקרים לא חמורים במיוחד (מצב בו בצו ההגנה אין איסור על כניסה לדירת הנפגע), וכן כאשר יש לצד האלים צורך לנשק לשם עבודה או הגנה עצמית. איסור נשיאת הנשק יכול להיות ארוך יותר על פי המקרה. [3]
תיקונים חשובים בחוק
במשך השנים, החוק עבר שינויים רבים. להלן השינויים המרכזיים:
- צו הגנה יכול להכיל דרישה להבטחה של התנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו וביטחונו של בן משפחה. (2000)
- בית המשפט צריך נימוקים מיוחדים ומפורטים כדי לאשר את הארכת תקופת התוקף של ההתחייבות להתנהגות טובה לתקופה שלא תעלה על שנה מהיום שיפוג תוקפו של צו ההגנה. (1997)
- ניתן להביא צו הגנה להגנתו של קטין, תימסר הודעה על כך על ידי בית המשפט, לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק הנוער. (2010)
- כאשר בית המשפט נותן צו הגנה לנפגע, הוא יכול (כאשר נתן את הצו או לאחר מכן) לתת התחייבות לקבלת טיפול (פסיכולוגי, בריאותי וכדומה...) מגורם שיקבע על ידי בית המשפט. (1996)
יישום החוק והשלכותיו
לפי נתוני משטרת ישראל, בשנים 2018–2020 היו 69 מקרי רצח של נשים, בתקופת הקורונה כמות מקרי האלימות במשפחה עלו ביותר מפי 2.[4]
לפי סטטיסטיקות של השנים האחרונות, נראה שהחוק לא מרתיע אנשים ממשפחות רבות לבצע אלימות (בעיקר כלפי נשים) ושישנם עדיין מקרים רבים של אלימות פיזית ונפשית כלפי בני המשפחות, שהגיע ליותר מ-70 מקרי רצח בשנתיים האחרונות.[4]
הערות שוליים
- ^ חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991, באתר www.nevo.co.il
- ^ סעיפים חשובים בחוק למניעת אלימות במשפחה, באתר עו"ד אמיר מורשתי
- ^ חוק למניעת אלימות במשפחה, באתר כל זכות
- ^ 4.0 4.1 המאבק באלימות במשפחה, באתר הכנסת
