חוק פיצויי פיטורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963
Emblem of Israel.svg
תאריך חקיקה 6 באוגוסט 1963
תאריך חקיקה עברי ט"ז באב תשכ"ג
גוף מחוקק הכנסת החמישית
חוברת פרסום ספר החוקים 404 16 באוגוסט 1963, עמ' 136
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד הכלכלה והתעשייה
מספר תיקונים 33
נוסח מלא הנוסח המלא

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 מסדיר את תשלום פיצויי פיטורים לשכיר עם סיום עבודתו אצל מעסיקו. החוק אושר בכנסת ב-6 באוגוסט 1963 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1964.

המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק, והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם.

הוראות החוק

הזכות לקבלת הפיצויים

הזכות הבסיסית לקבלת פיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים".

"אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד": הכוונה היא כי הרציפות והוותק שלפיהם נקבעים פיצויי הפיטורים לא יקטעו כתוצאה משינוי בעלות על מקום העבודה או העברת העובד מיחידה כלכלית אחת לאחרת הכפופות שתיהן לאותו מעסיק. המקובל הוא שבהעברת בעלות נכללת בהערכת השווי ההפרשה לפיצויי פיטורים במסגרת התחייבויות החברה, והרוכש את החברה לוקח אותה בחשבון.

סעיף 2 לחוק מונה הפסקות זמניות בעבודה שאינן פוגעות ברציפות הנדרשת בסעיף 1. עם הפסקות אלה נמנות: חופשה ללא תשלום שניתנה על פי חוק או בהסכמת המעסיק, שביתה או השבתה, הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עבודה או הפסקה תוך ניתוק יחסי עבודה שאינה עולה על שישה חודשים, ועוד.

בסעיף 3 לחוק נקבע: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". הפירוש המקובל לביטוי "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" הוא מעל 11 חודש, אך התנאי המהותי הוא הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, וכאשר הוכח תנאי זה, יפסוק בית הדין פיצויים גם קודם שמלאו 11 חודשי ותק. מאידך, אם יוכיח המעסיק שסיבת הפיטורים איננה הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, יהיה פטור מתשלום זה גם אם הפיטורים נעשו לאחר שהעובד צבר ותק של 11 חודש.

התפטרות בדין מפוטר

החוק מונה שלל מקרים שבהם דינו של העובד המתפטר הוא כדין מפוטר, כלומר הוא זכאי לפיצויי פיטורים אף שהפסקת העבודה נעשתה שלא ביוזמת המעסיק (אלא ביוזמת העובד או גורם אחר). מקרים עיקריים בקטגוריה זו:

  • פטירת המעסיק.
  • פטירת העובד.
  • התפטרות של העובד לרגל מצב בריאות לקוי שלו או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות.
  • התפטרות הורה, תוך תשעה חודשים מיום הלידה, על-מנת לטפל בילוד. זכות זו שמורה רק לאחד ההורים. בפסיקה נקבע כי זכות זו תקפה גם במקרה שההורה המתפטר מצא עבודה המקלה עליו בטיפול בילוד (פחות שעות עבודה או קרבה לבית) ולא רק לעובדים שהפסיקו לעבוד.
  • התפטרות עובדת עקב שהותה במקלט לנשים מוכות, ובלבד שסמוך לפני התפטרותה שהתה במקלט כאמור תקופה של שישים ימים לפחות.
  • העתקת מקום מגוריו של העובד, בנסיבות מיוחדות, כגון מעבר לרגל נישואיו ליישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, או מעבר ליישוב חקלאי מיישוב שאינו יישוב חקלאי, או ליישוב באזור פיתוח מיישוב שאינו באזור פיתוח.
  • אי חידוש חוזה עבודה: "היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעסיק לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לעניין חוק זה, כאילו התפטר.
  • התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. קודם להתפטרות בנסיבות אלה על העובד להודיע למעסיק על כוונתו לעשות זאת, כדי לתת למעסיק הזדמנות לתקן את הדורש תיקון.
  • התפטרות עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה (ועבודתו החלה קודם שהגיע לגיל זה).
  • התפטרות לרגל גיוס לצה"ל או הצטרפות למשטרת ישראל, לשירות לאומי או לשירות בתי הסוהר.

תשלומי מעסיק לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ואישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים שהוצא מכוחו, מאפשרים למעסיק ולעובד (או לארגוניהם) להגיע להסכם לפיו ההפקדות החודשיות של המעסיק לקרן פנסיה או לקופת ביטוח על שם העובד יבואו במקום מחויבותו לתשלום פיצויי פיטורים (כולה או חלקה), ואילו העובד יהיה זכאי לסכומים אלה גם אם התפטר מרצונו, בלא שהתקיים בו תנאי אחר המזכה בפיצויי פיטורים. אופציה זו אכן ממומשת בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה שהוצאו לפיהם.[1]

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי אם הכספים המופרשים לקופת פנסיה תחת רכיב הפיצויים מיועדים לקבלת קצבה, המעסיק איננו יכול למשוך כספים אלו בחזרה גם כאשר העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם המעסיק הסכים על כך מראש עם העובד. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח - 2018, נקבע שאין די בהסכמה מראש של העובד כדי לבצע את המשיכה. יש צורך בהסכמתו לאחר הפיטורים, ובהיעדרה על המעסיק לקבל פסק דין.[2]

נסיבות המאפשרות שלילת פיצויים

פיטורי העובד עקב התנהגות חמורה שלו שאינה מאפשרת את המשך העסקתו עלולים להביא לשלילת זכותו לפיצויי פיטורים. נסיבות המצדיקות שלילת הפיצויים מפורטות בהסכם קיבוצי החל על העובד, ובהיעדר הסכם כזה - נקבעות על ידי בית הדין לעבודה, על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

גובה פיצויי הפיטורים

בהתאם לחוק, פיצויי הפיטורים מחושבים לפי המשכורת החודשית האחרונה של העובד, מוכפלת במספר שנות הוותק שלו. דוגמה: עובד שמשכורתו האחרונה היא 8,000 שקל לחודש ופוטר לאחר שעבד 5 שנים, זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,000 שקל.

פעמים רבות נכלל חלק מפיצויי הפיטורים (או כולם) בקופת הגמל המשמשת לביטוח פנסיוני של העובד, כך שהמעסיק נדרש רק להשלים אותם לסכום הקבוע בחוק.

תקנות

  • תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ"ג-1983:[3] התקנות משוות את גובה הפיצויי לעובד בשכר (עובד יומי) לגובה הפיצויים לעובד במשכורת (עובד חודשי).
  • תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964:[4] מפרטות שלל נושאים המופיעים בחוק, ובכלל זה רכיבי השכר שיובאו בחשבון לשם חישוב הפיצויים, השפעת שינויים בשכר על חישוב הפיצויים, הפסקות בעבודה שאינן באות במניין בחישוב הפיצויים והתפטרות לרגל העתקת מגורים שדינה כפיטורים.
  • תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988:[5] מסדירות את מסירת הודעה למעסיק במקרה של התפטרות אב לשם טיפול בתינוקו ובמקרה של התפטרות לשם טיפול בבן משפחה עקב מחלתו או נכותו.

היסטוריה חקיקתית

המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק (כבר בשנת 1939 פסק השופט שניאור זלמן חשין פיצויי פיטורים לעובד, לאחר שהוכח שמדובר במנהג קיים בענף הייצור[6]), והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם. החוק אושר בכנסת ב-6 באוגוסט 1963 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1964.[7]

מאז אישור החוק בכנסת ועד לסוף שנת 2021 תוקן החוק 33 פעמים. רבים מהתיקונים עסקו בהוספת נסיבות מיוחדות שבהן רואים התפטרות כפיטורים לעניין הזכות לפיצויי פיטורים.[8]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו, למשל, סעיף 11 לצו הרחבה בענף התעשייה - מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה, באתר חילן
  2. ^ ספר החוקים 2730, התשע"ח, 8.7.2018, עמ' 730.
  3. ^ תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ"ג-1983, באתר "נבו"
  4. ^ Wikisource-logo.svg תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, בספר החוקים הפתוח
  5. ^ תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988, באתר "נבו"
  6. ^ נותני עבודה מתנקשים בזכות הפיצויים, דבר, 11 בדצמבר 1939
  7. ^ חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-­1963, ס"ח 404 מ-16 באוגוסט 1963
  8. ^ דוגמאות:
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0