חיים מארוביץ' קראסנוקוטסקי
| לידה |
1 במאי 1904 סמלה, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1982 (בגיל 78) קייב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1926–1953 (כ־27 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
במלחמת החורף מפקד גדוד ברגימנט הסיור מס' 255 של אוגדת הסיור מס' 123 בארמייה השביעית של החזית הצפון-מערבית במלחמת העולם השנייה מפקד רגימנט הסיור מס' 59 באוגדת הסיור מס' 85 של הארמייה ה-42 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (21 במרץ 1940; מס' 346) עיטור הכוכב הזהב[1] 2 עיטורי לנין (21.03.1940 (ביחד עם עיטור גיבור ברית המועצות; 13.06.1952) 2 עיטורי הדגל האדום (27.01.1944[2]; 05.11.1946) עיטור הכוכב האדום (03.11.1944)[3] מדליה על הגנת לנינגרד (22.12.1942; מס' 26209)[4] מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (09.05.1945) ומדליות אחרות[5] | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
מדריך ספורט ראש המחלקה הצבאית של מכון המורים הממלכתי בנובגורוד | |
| הנצחה | |
|
יד זיכרון מעל קברו בבית הקברות לוקיאנובסקויה[6] אנדרטה ביישוב אלכסנדרובסקאיה ליד פושקין קיר זיכרון ומוזאיון בבית הספר מס' 462 של נפת פושקין[7] על שמו קרוי הרחוב ביישוב אלכסנדרובסקאיה[8] | |
חיים (חוטיה)[9] מארוביץ' קראסנוקוטסקי או יפים מארקוביץ' קראסנוקוטסקי (1 במאי 1904 – 15 באוגוסט 1982) היה יהודי סובייטי שעוטר בעיטור גיבור ברית המועצות, השתחרר בדרגת מייג'ור גנרל.
ביוגרפיה
נולד במשפחת פקיד.
ב-1920 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ושנתיים במכללה לרפואה. בהמשך עבד כמדריך חינוך גופני.
ב-1926 גויס לצבא האדום. ב-1930 סיים קורסי קייב להכשרת מפקדי חי"ר. השתתף בפלישת הכוחות הסובייטים למערב אוקראינה ב-1939. השתתף במלחמת החורף בדרגת קפטן. ידוע דיוקנו בעיפרון משנת 1940 שצויר על ידי אלכסנדר לאקטיונוב. חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מאז 1941.
פיקד על הגדוד בקרבות המלחמה הפטריוטית הגדולה מאז יום תחילתה, 22 ביוני 1941. על הצלחות לחימה בתבוסת קבוצת ורמאכט באוריול, מונה לסגן מפקד רגימנט סיור. הצטיין בקרבות ליד העיר פושקין[10]. היה ראש מחלקת אימוני הלוחמים של הצבא.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוא היה ראש המחלקה הצבאית של מכון המורים הממלכתי בנובגורוד (מספטמבר עד נובמבר 1946)[11]. מאז 1953 השתחרר לאזרחות. התגורר בקייב.
נפטר ב-15 באוגוסט 1982 ונקבר בבית העלמין הצבאי לוקיאנובסקויה בקייב.
משפחתו
בנו מיכאיל שירת בספינות חיל הים הסובייטי ועוקב בקידום עקב לאומו[12] ונכדו סרגיי בדרגת קפטן מדרגה שלישית שירת בצוללות חיל הים הסובייטי והרוסי[13].
הערות שוליים
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף עם המקום באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ ניקיטה קאראבאייב, "יפים קראסנוקוטסקי - הגיבור שלי" באתר "סטנה - עיתון אונליין של תלמידינפת פושקין (ברוסית)
- ^ דף על הרחוב בפרויקט "רחובות הניצחון" (ברוסית)
- ^ דף על שמו ב"מוזאיון הלוחם יהודי במלחה"ע ה-II"
- ^ סטפאן בארדין, "...וגם אזרחים לבשו מעילי צבא", מוסקבה, 1974 (ברוסית)
- ^ מוזאיון היסטוריה של האוניברסיטה הממלכתית של נובגורוד "לזכר 65 שנים מאז הניצחון הכביר"(ברוסית).
- ^ "בוגרי נחימוב הראשונים: מחזור 1948 של המכללת לנינגרד הקרויה על שמו של נחימוב, פרק 22", 16.12.2009, באתר Mil Press Flot (ברוסית)
- ^ "לזכרו של פיטון, מנווט, איש הצוללות, חבר סרגיי מיכאילוביץ' קראסנוקוטסקיי", 13.03.2020, באתר Mil Press Flot (ברוסית)
