חלב הלביאה
חֲלֵב הַלְבִיאָה היא מעשייה נודעת שמקורה במדרש שוחר טוב.
המעשייה המקורית
מעשה היה במלך פרס, שחלה. אמרו לו הרופאים: אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה, ונעשה לך רפואה. אז ענה אחד ואמר לו: אני אביא לך חלב לביאה, אם רצונך, ותנו לי עשר עזים (מהדורת בובר: שלח אצל מלך שלמה בן דוד, ונטלו בידם ממון הרבה, מיד שלח שלמה וקרא לבניהו בן יהוידע, אמר לו: כיצד נוכל למצוא חלב לביאה, אמר ליה בניהו תן לי עשרה עזים). אמר המלך לעבדו, שיתנו לו. נתנו לו. הלך לגב אריות, והייתה שם לביאה אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך עז אחת ואכלתה. יום שני נתקרב מעט, והשליך לה אחרת. וכן היה עושה בכל יום ויום עד שהיה משחק עמה, ולקח מחלבה והלך לו.
כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום שהיו כל איבריו מריבים זה עם זה. הרגלים אומרות: אין בכל האיברים דומים לנו, לפי שאם לא הלכנו לא היה יכול להביא מן הלביאה חלב והידיים אומרות: אין כמונו, לפי שאם לא היינו אנו שחלבנו לא היה יכול לעשות שום דבר; העיניים אמרו: אנו למעלה מן הכל. שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה דבר. ענה הלב ואמר: אין כמוני, אם לא נתתי עצה - מה הועלתם כולכם! ענה הלשון ואמר להם: אין כמוני, לפי שאם לא אמרתי את הדבר - מי היה עושה אותו? השיבו לה כל האיברים: איך לא יראת להדמות אלינו, הלוא את סגורה ונתונה במקום חושך ואפלה, ואין בך עצם כאשר לשאר איברים. אמרה להם הלשון: הלוא תראו שאני מלך ושולט עליכם. שמר האיש את הדברים האלה.
הלך אצל המלך, אמר לו: אדוני המלך, הא לך חלב כלבה. קצף המלך ואמר לתלותו. כשהיה הולך להתלות, התחילו האיברים לבכות. אמרה להם הלשון: הלוא אמרתי לכם שאין בכם ממש. ואמרה הלשון: אם אני מצלת אתכם, תודו לי שאני מלך עליכם.
מיד אמר הלשון: השיבני אל המלך, אולי אנצל. השיבהו אליו. אמר לו: למה צווית לתלותי? זו תורה וזו שכרה?! אמר לו: שהבאת לי חלב כלבה. אמר לו: ומה אכפת לך אם יהיה לך רפואה? ועוד, לביאה - כלבה קרין לה. לקחו ממנו וניסו אותו, ונמצא חלב לביאה. אמרו לה האיברים: עכשיו אנו מודים לך שאת אמרת האמת. וזהו: "מות וחיים ביד לשון"
— שוחר טוב לט ב-ג.
בתרבות
גרסה מעובדת שלה נכנסה לספרו של חיים נחמן ביאליק ״ויהי היום״.
במסגרת סדרת הפלסטלינה הישראלית אגדות המלך שלמה של רוני אורן, הופק פרק המבוסס על המעשייה.
מוסר השכל
מוסר ההשכל הוא כי לדיבור עלולות להיות השלכות דרסטיות עד כדי חריצת גורל לחיים או למוות, כפתגם הנודע "חיים ומוות ביד הלשון", המבוסס על דברי שלמה: ”מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ, יֹאכַל פִּרְיָהּ.” (ספר משלי, פרק י"ח, פסוק כ"א).
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חלב הלביאה |
קישורים חיצוניים
- חיים נחמן ביאליק, חֲלֵב הַלְבִיאָה, באתר של פרויקט בן-יהודה
