חנה גברון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. חנה גברון (Hannah Gavron נולדה אן פייבל; 1936 – 14 בדצמבר 1965) הייתה סוציולוגית, שנולדה בארץ ישראל המנדטורית.
ביוגרפיה
חנה פיוול נולדה למרי (קירשנר), מדרום אפריקה, ורפאל ג'וזף הציוני השמאלני שהתמנה לעורך הספרותי של מגזין "טריביון", והיה גם חברו של הסופר ג'ורג' אורוול[1] אף על פי שנקראה על ידי כולם חנה, שמה הרשום בתעודת הלידה היה אן. בגיל 16 החלה חנה את לימודיה באקדמיה המלכותית לאמנויות הדרמטיות (RADA).[2]
בשנת 1955 היא נישאה לרוברט גברון, אשר מאוחר יותר ישרת מטעם מפלגת הלייבור בבית הלורדים, ויהיה עורך דין, ובעל בית דפוס.
אבל בשנה בה נישאו הוא רק החל את הכשרתו בתחום הדפוס, באותו שלב, אף על פי שסיים את כל הדרישות לעריכת דין לאחר לימודי משפטים באוניברסיטת אוקספורד, הוא נמנע מלפצוח בקריירה משפטית.[3]
זמן קצר לאחר שהתחתנה עם גברון, חנה סיימה את לימודיה באקדמיה המלכותית לאמנויות הדרמטיות, והמשיכה את לימודיה אוניברסיטת לונדון, תחילה למדה תואר ראשון בסוציולוגיה ואחר כך עשתה דוקטורט,[2][4] שהוענק לה בשנת 1964 עבור התיזה שלה בנושא "העמדה וההזדמנויות של אמהות צעירות: התקדמות או נסיגה. מחקר על הקשיים העומדים בפני אימהות צעירות במשפחה בת זמננו, מבוסס על מחקר השוואתי של משפחות מעמד הפועלים ובני המעמד הבינוני".[5]
לאחר שסיימה את הדוקטורט, גברון קיבלה משרה של מרצה בבית הספר לאמנות הורנזי.[6] ב-14 בדצמבר 1965, היא נעלה עצמה במטבח של שכנתה, הפעילה את תנור הגז שלה והתאבדה.[7]
בשנה שלאחר מותה, יצא לאור כספר, הדוקטורט של גברון בשם "הרעיה השבויה", הוא נחשב כדוגמה מוקדמת לספרות הבריטית פמיניסטית המתהווה וכמחקר סוציולוגי חשוב על נשים ועבודה.[1]
"הרעיה השבויה" הוא ניתוח סוציולוגי איכותני של נרטיבים על חיי נשים נשואות מהמעמד הפועלים והמעמד הבינוני, והוא נחשב כאחת "הדוגמאות הקלאסיות לפרשנות פמיניסטית של עבודות הבית".[8] גברון טענה שנשים נטו לעזוב משרות בתשלום לאחר הלידה וכי האימהות הפשיטה את הנשים מעצמאותן, וגרמה לקונפליקט בין ערכיהן ושאיפותיהן כנשים מודרניות והתפקיד המסורתי שהן היו צריכות לקחת על עצמן כאמהות.[9]
לפי השקפתה של הלן מקארתי, פירושו של מחקר זה כי גברון הייתה אחת מהחוקרים בשנות החמישים ובתחילת שנות השישים (כמו ננסי סייר, ויולה קליין, פרדיננד צווייג, ג'ודית האבאק ופרל ג'פק) שעזרו לבסס הבנות חדשות על תעסוקת נשים נשואות כחלק הכרחי בחברות תעשייתיות מתקדמות,[10] וכזאת שפתרה את הדילמות של האישה המודרנית במעמדות החברתיים השונים.[11]
בשנת 1990, אן אוקלי כתבה שגברון הייתה חלוצה אופטימית של הפמיניזם המודרני והפכה למודל לחיקוי עבור רבות מאיתנו, כשאנחנו מנסות לפלס את דרכנו בעולם של מדעי החברה הנשלט על ידי הגברים. היא מטאפורה תרבותית מן הסוג של סילביה פלאת', ונשים רבות אחרות, שנקרעה לגזרים מכך שהיא עצמה הייתה גיבורת נושא עבודתה וכתיבתה.[12]
בשנת 2015 פרסם בנה של גברון, ג'רמי את זיכרונותיו עליה, A Woman on the Edge of Time,[6] ששודר כ"דרמה" ברדיו BBC 4 ביוני 2019.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Helen McCarthy, "Social Science and Married Women’s Employment in Post-War Britain", Past and Present, vol. 233, no. 1 (2016), p. 280.
- ^ 2.0 2.1 "'Tell the boys I loved them'", The Guardian, 4 April 2009. Retrieved 27 January 2018.
- ^ "Lord Gavron – obituary", The Telegraph, 8 February 2015. Retrieved 27 January 2018.
- ^ Philip Maughan, "Hannah Gavron: a woman ahead of her time", New Statesman, 12 November 2015. Retrieved 27 January 2018.
- ^ "The position and opportunities of young mothers: progression or retrogression: a study of the difficulties confronting young mothers in the contemporary family based on a comparative study of working class and middle class families", EthOS (British Library). Retrieved 27 January 2018.
- ^ 6.0 6.1 Cooke, Rachel (1 בנובמבר 2015). "Jeremy Gavron: 'My mother was a woman who looked for solutions. Suicide was a solution'". The Guardian. נבדק ב-13 ביוני 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cooke, Rachel (2015-11-01). "Jeremy Gavron: 'My mother was a woman who looked for solutions. Suicide was a solution'". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2019-08-24.
- ^ Steel, Liz; Kidd, Warren; Brown, Anne (2012). The Family (באנגלית). Palgrave Macmillan. p. 71. ISBN 9780230369832.
- ^ Mary Eagleton and Emma Parker, The History of British Women's Writing, 1970–present, vol. 10 (London: Palgrave Macmillan, 2015), p. 115.
- ^ האם השבויה: מדוע התאבדה חנה גברון?, באתר פוליטיקלי קוראת, 2020-05-11
- ^ Helen McCarthy, "Social Science and Married Women’s Employment in Post-War Britain", Past and Present, vol. 233, no. 1 (2016), p. 270.
- ^ Ann Oakley, "Optimistic pioneer of modern feminism", The Observer, 29 August 1990, p. 33.
