חנה ואווה מלקובה
חנה מלקובה (בצ'כית: Hana Málková; 11 ביולי 1976 - 11 בדצמבר 1892) ובתה אווה מלקובה (לימים אווה לוטובסקה; בצ'כית: Eva Lutovská; 15 באפריל 1922 - ?) היו אזרחיות צ'כוסלובקיה, שהוכרו כחסידות אומות עולם על פעילותן להצלת יהודים בפראג במלחמת העולם השנייה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
חנה מלקובה ובתה אווה, חיו יחדיו בפראג לאחר שבעלה של חנה נפטר. במהלך מלחמת העולם השנייה, חנה עבדה באגף הטלפונים של בית המשפט העליון הצ'כי ובתה אווה עבדה זמנית כתור מזכירה אצל אמיל האכה, שהיה נשיא הפרוטקטורט הצ'כי. בנוסף אווה עבדה כבתור מזכירה במשרד הביטוח הלאומי הראשי.[1]
לחנה הייתה חברה בשם צ'יצ'קובה( Čížková), שבעלה היה פעיל בתנועה האנטי פשיסטית הצ'כית pvvz (ערך בצ'כית) . בארגון זה היו גם פעילים יהודיים ובהם ד"ר ויקטור קאופמן, ואחותו, הדה קאופמן (ערך בצכ'ית), שסייעה בהעברת מסרים בין חברי הארגון. בספטמבר 1942 הדה, שנקראה להתייצב לגירוש לטרזינשטט, היא החליטה לא להתייצב ולהסתתר. לאחר מעצרו של אחיה ויקטור בתחילת יולי 1943, אירמה -אשתו של ויקטור, הצטרפה אל הדה בחיפוש אחר מקום מסתור. צ'יצ'קובה פנתה אל חנה מלקובה וביקשה שתסתיר את שתי הנשים. חנה ובתה אווה הסכימו והן החביאו את שתי הנשים בקומה השנייה של דירתן, שם שהו עד סוף המלחמה.[2]
מדי יום, בשעה שחנה ואווה מלקובה הלכו לעבודה, הדה ואירמה קאופמן נשארו בדירתן, הסתתרו, לא הגיבו לצלצול בדלת ולא הוציאו מילה, על מנת שלא לחשוף את שהותן בדירה. בשעה שקרובי משפחה של חנה ואווה הגיעו לבקרן, הדה ואירמה הסתתרו מתחת למיטותיהן במשך מספר שעות וכך לא נחשפו. ב-1945, חנה לקתה בהתקף לב בדרכה לעבודה, וצוותה על ידי רופאה לנוח מספר ימים בבית.[1]
חנה חוותה בעבודתה קשיים בעיקר מצד הממונה הגרמני האתני, שלחץ עליה להירשם במשרד האוכלוסין כגרמניה, בהתאם למוצא אמה, אף על פי שחנה הייתה נשואה לגבר צ'כי ומאז הייתה רשומה כצ'כית. לאחר התקף הלב בלו לקתה, האחראי דרש מחנה לקצר את חופשת המחלה ודרש ממנה להתייצב בפני הרופא במשרד בו היא עבדה. הוא המשיך להטריד את חנה והעביר אותה למשרד שהיה מרוחק ממקום מגוריה. שינוי זה הקשה על הדה ואירמה קאופמן, שנאלצו לשמור על שקט בדירה בה שהו כשחנה נעדרה שעות ממושכות יותר. במרץ 1945 חנה פרשה לגמלאות.[1]
לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, חנה ואווה מלקובה הסתירו בביתן גם את האחיות חנה ולוסי וייסברגר, שברחו מצעדת המוות שעברה בין קורצבך (תת מחנה של גרוס רוזן) לגרוס רוזן, ושהו שם עד השחרור ב-5 במאי 1945.[1]
עם סיום המלחמה נודע להדה ולאירמה כי ויקטור הוצא להורג בשנת 1945 עם פרטיזנים נוספים בברנדנבורג.[1]
לאחר המלחמה
חנה ואווה מלקובה שרדו את המלחמה ונשארו לחיות בצ'כיה. הדה קאופמן וחנה מלקובה נשארו חברות גם לאחר המלחמה, והמשיכו לגור קרוב אחת לשנייה. באוטוביוגרפיה של הדה קאופמן, שהתפרסמה בסוף שנות ה-80, היא הדגישה את אומץ לבן של חנה ואווה. מספר שנים לאחר המלחמה, אווה עברה לגור בשיקגו, אילינוי, ארצות הברית. [3]
הכרה והנצחה:
ב-11 בפברואר 1999, חנה ובתה אווה מלקובה הוכרו כחסידות אומות העולם על ידי יד ושם. הטקס התקיים בשגרירות ישראל בפראג. שמותיהן חקוקים בקיר הכבוד בגן חסידי אומות עולם.[2]
לקריאה נוספת
Paldiel, Mordecai, “Malkova, Hana and Eva” in The Righteous Among the Nations, Jerusalem: Yad Vashem, pages 239-242.
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "חנה ואווה מלקובה".