חנו (בן חניבעל)
חָנוֹ בן חניבעל (ביוונית: Ἄννων, בלטינית: Hanno) היה מצביא קרתגי, שפיקד על כוחות צבא וצי במלחמה הפונית הראשונה (264-241 לפנה"ס).
פרטים על מוצאו ועל קורותיו לפני המלחמה בין רומא לקרתגו אינם ידועים. דיודורוס סיקולוס מכנה אותו "חנון בן חניבעל", אך בשאר המקורות העתיקים הוא נזכר בשם "חנון" או "חנו" בלבד.[1]
אין זה בלתי אפשרי שחנו, המוזכר באירועי השנה הראשונה למלחמה, הוא אותו מצביא המכונה על ידי דיודורוס בהמשך חיבורו בשם "חנו הזקן", מי שפיקד על חילות קרתגו בקרב אקרגס (261 לפנה"ס).[2] בשאר המקורות לא נלווה לשמו של המצביא "האחר" כינוי נוסף.[3]
המצור על מסנה (264 לפנה"ס)
חנו נשלח לראשונה אל זירת המלחמה בסיקיליה ב-264 לפנה"ס, לאחר שסילקו המָמֶרטִינִים במֶסֶנֵה את חיל המצב הקרתגי, אותו קראו קודם לעזרה, והסגירו את העיר לידי הרומאים. התערבותה של רומא בנעשה בסיקיליה איימה על מעמדה של קרתגו באי והייתה לצנינים גם בעיני היירון שליט סירקוסאי. חנו נחת באי בראש צבא גדול, כרת ברית עם היירון והשניים הטילו יחד מצור על מסנה. צבא רומאי בפיקודו של הקונסול אפיוס קלאודיוס קאודקס, שחצה את המצר מאיטליה באין מפריע, התנגש בשני קרבות נפרדים עם חילות סיראקוסאי וקרתגו וניצח אותם. חנו והיירון נסוגו עם חילותיהם המוכים, זה אל מערב האי – שנשלט על ידי קרתגו – והשני אל מאחורי חומות עירו. שנה אחר כך, ב-263 לפנה"ס, כשהכפילה רומא את מספר חייליה בסיקיליה וערים רבות באי עברו לצדה, שינה היירון את דעתו וכרת ברית עם הרומאים.[4]
קרב אקרגס (261 לפנה"ס)
לאחר חתימת החוזה בין היירון לרומאים נערכו הקרתגים ביתר מרץ לסילוקם. הם בחרו באקרגס (אגריגנטום) לבסיסם הראשי, ביצרו אותה וריכזו בה אספקה רבה וחיילים להמשך הלחימה. בקיץ 262 לפנה"ס הטילו לגיונות רומא מצור על העיר. לאחר כחמישה חודשים, כשמצב הנצורים הלך והחמיר, נשלח לעזרתם מקרתגו צבא גדול של חיילים, פרשים ופילים. חיל המשלוח נאסף בהראקליה, ויצא בפיקוד חנו (הזקן), המפקד הקרתגי השני באי, להצלת העיר. הוא כבש בהתקפת פתע את הרבסוס, בסיס האספקה של הרומאים, ואלמלא עזרת סיראקוסאי היו הרומאים מסירים את המצור בשל מחסור במזון ובאספקה. התקפות חייליו של חנו על מחנה הרומאים ליד אקרגס לא הועילו, ובינואר 261 לפנה"ס החליט המצביא הקרתגי לנסות ולהכריע את אויביו בקרב סדור. בתחילת הקרב הצליח חנו לנחול יתרון מסוים על אויביו, אך בסופו של דבר נוצח, לא מבלי להסב אבידות כבדות לרומאים.[5] דיודורוס מספר, כי לאחר התבוסה הוא נקרא לשוב לקרתגו, נושל מזכויותיו האזרחיות ונקנס בששת-אלפים מטבעות זהב. במקומו נשלח לסיקיליה מצביא אחר.[6]
מקורות
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922-1925. Digitized copy in: LacusCurtius.
- Diodorus. Translated by C.H. Oldfather. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1957.
- Zonaras, Annales. J.P. Migne, Patrologia Graeca, 1857-1866. Digitized copy in: Documenta Catholica Omnia.
- Orosius, Historiarum Adversum Paganos Libri VII . Edited by C. Zangemeister. Leipzig, B.G. Teubner, 1889. Digitized copy in: Attalus.
- Walbank, F.W., A Historical Commentary on Polybius. Oxford, Oxford University Press, 1957.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- הערך Hanno, son of Hannibal בתוך: Livius.Org.
הערות שוליים
