חנן גינת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנן גינת
לידה 1957 (גיל: 67 בערך)
ירושלים
השכלה דוקטור לגאולוגיה
ראש המועצה האזורית חבל אילות
2016–מכהן
(כ־8 שנים)

חנן גינת (נולד ב-1957) הוא ראש המועצה האזורית חבל אילות החל מחודש יוני 2016.[1]

ביוגרפיה

חנן גינת נולד בירושלים בשנת 1957 ליוחנן גינת (הנס גרטנר) (שהיה מנהל עליית הנוער) ויהודית גינת (ציירת ומורה לציור בסמינר דוד ילין ובתה של תלמה ילין), והוא צאצא למשפחת בנטוויץ'. גינת גדל והתחנך בירושלים והתגייס לצבא במסגרת גרעין נח"ל שהקים את קיבוץ סמר. גינת שרת כקצין בנחל המוצנח והגיע לסמר בשנת 1979. עבד בחקלאות בגידול פרחים, מטע מנגו וענף התמרים.

גינת, דוקטור בגאולוגיה במקצועו, רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים בה למד החל מן התואר הראשון, ועד להשלמת לימודי התואר השלישי.

החל משנת 1985 לימד גינת בבית הספר מעלה שחרות ביטבתה. הוא ניהל את בית הספר התיכון בשנים 1995–2004. בית הספר האזורי הפך להיות בית ספר מרכזי ומוביל בישראל בתחומי הלומד העצמאי והתקשוב. בתקופת ניהולו של גינת נוצרו קשרים עם השכנים מירדן ועם בית הספר המקיף בעין מאהל. בזכות הפעילות הזו ופעילויות אחרות זכה בית הספר בשנת 2000 בפרס החינוך של מדינת ישראל ובשנת 2001 בפרס מו"ח (מחשבים בחינוך). בכל שנותיו בבית הספר הוביל גינת את המגמה למדעי כדור הארץ והסביבה.

בשנת 2006 הקים גינת יחד עם עמיתים מים המלח והערבה את מרכז מדע ים המלח והערבה. המרכז הוא מו"פ שלו שותפות כיום חמש רשויות: חבל אילות, ערבה תיכונה, תמר, מגילות ומצפה רמון. בשנות עבודתו במרכז מדע היה גינת מנהל מדעי וריכז את תחום החינוך ואת הקשרים המדעיים עם עמיתים מירדן. בשנת 2016 נבחר גינת לתפקיד ראש המועצה האזורית חבל אילות.

גינת פרסם עד היום כ־40 פרסומים מדעיים בכתבי עת בינלאומיים. בין מחקריו הבולטים יש לציין את גופי המים הקדומים שהתגלו בירדן ובנגב ואת מצאי מאובן של פיל קדום. בדיקות העלו כי השרידים מכילים חלק לסת ובה שתי שיניים טוחנות.[2]

בשנים 2016–2017 היה גינת נשיא החברה הגאולוגית הישראלית ובמסגרת זו הוביל כנסים מדעיים ברחבי הנגב ומחקרים משותפים עם הקהילה המדעית בירדן.

משפחה

חנן נשוי לנילי, ולהם חמישה ילדים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר מועצה אזורית חבל אילות
  2. ^ משרד המדע, פיל קדום
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0