חסך חושי

חסך חושי הוא מצב שבו מונעים מאחד החושים גירויים. על ידי כיסוי עיניים ניתן למנוע גירוי מחוש הראייה. אטמי אוזניים מונעים את גירוי חוש השמיעה. באמצעים שונים ומתוחכמים יותר ופחות ניתן למנוע את גירויים של חושים אחרים. חסך חושי היה נושא למחקרים נרחבים בפסיכולוגיה, אך הוא ידוע לשמצה בעיקר כשיטה להוצאת הודאות מנחקרים.

בתנאים קשים של חסך חושי הצליח רק אחד מעשרה מתנדבים לעמוד בניסוי במשך יותר מעשר שעות. בין השאר התפתחה תחושה פרנואידית והזיות.

ריצ'רד פיינמן תיאר ניסויים לבחינת חסך חושי במכל ציפה שבהם השתתף:

"מכל חסך חושי דומה לאמבטיה גדולה, אבל עם מכסה שנסגר מלמעלה. בפנים יש חושך גמור, ומכיוון שהמכסה עבה, אין שום קול, יש משאבה קטנה שמזרימה אוויר פנימה. המים במכל הכילו מלחי אפסום, כדי שיהיו צפופים יותר ממים רגילים, אז אתה צף די בקלות. הטמפרטורה היא טמפרטורת הגוף. לא צריך להיות שום אור, שום קול, שום תחושת טמפרטורה, שום דבר! נכנסתי לשם תריסר פעמים וכל פעם נשארתי במכל שעתיים וחצי בערך"

— "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן", תרגום: עמנואל לוטם, עמ' 315, בהשמטות קלות

פיינמן תיאר כיצד השהות במכל עוררה בו שלל הזיות. הוא הצליח להרגיש כיצד הוא "מזיז" את ה"אני" שלו מהמוח אל איברי הגוף ואחר כך אפילו הצליח "לצאת מהגוף" ולראות את איבריו מבחוץ: "ראיתי את העורף שלי כשכפות הידיים שלי נשענות עליו".

בית הדין האירופאי לזכויות האדם תיאר בפסק דין מ-1978 שיטות לגרימת חסך חושי שחוקרים בריטיים נקטו כנגד נחקרים שנחשדו בקשר עם טרור ה-IRA. שק שחור הושם על ראשם של עצורים לפרקי זמן ממושכים, הם הושמו בחדר שבו היה רעש מחריש ובלתי נפסק, נמנעו מהם אכילה ושתייה. בית המשפט קבע כי שיטות אלו לא אנושיות ואסורות, אך אין הן מגיעות לדרגת "עינויים".