חרילאוס טריקופיס
 | |||||
| חרילאוס טריקופיס | |||||
| לידה |
11 ביולי 1832 נאפְפְּלִיוֹ, יוון | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1896 (בגיל 63) קאן, צרפת | ||||
| מדינה | יוון | ||||
| מקום קבורה | יוון | ||||
| מפלגה | המפלגה החמישית, המפלגה המודרנית (המפלגה החדשה) | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
חרילאוס טריקופיס (ביוונית: Χαρίλαος Τρικούπης 11 ביולי 1832 (על פי לוח השנה היוליאני) - 30 במרץ 1896) היה הפוליטיקאי החשוב ביותר ביוון של המחצית השנייה של המאה ה-19, כיהן מספר פעמים כראש ממשלת יוון והיה אחראי על רפורמות כלכליות בה.
טריקופטיס נולד בנאפְפְּלִיוֹ, בנם של איקטריני (Αικατερίνη אחותו של אלכסנדרוס מברוקורדטוס שהיה ראש הממשלה השני של יוון המלוכנית) וספירידיון טריקופיס שהיה פוליטיקאי, ראש ממשלת יוון המלוכנית הראשון (ב-1833) ושגריר.
את רוב ילדותו ונעוריו בילה טריקופיס בלונדון כאשר אביו היה שגריר יוון בממלכה המאוחדת (1835–1838, 1841–1843 ו-1850–1861). הוא הושפע מאד מהתרבות האנגלית ומהתרבות הפוליטית האנגלית. עובדה זו יחד עם שליטתו באנגלית, המבטא המעט אנגלי שסיגל ליוונית שלו (לפחות בתחילת דרכו הפוליטית), היותו בן משפחה שתמכה באופן מסורתי במפלגה האנגלית (Αγγλικό Κóμμα) גרמו לכך שבמהלך חייו כונה "האנגלי".
לאחר סיום לימודי התיכון חזר לאתונה שם סיים לימודי משפטים באוניברסיטה ועבר לפריז שם סיים את הדוקטורט. נשלח ב-1852 ללונדון כעובד השגרירות ושימש בפועל כעוזרו האישי של השגריר (אביו) ומילא תפקידים דיפלומטיים נוספים. לאחר שפרש האב ב-1861 מהשרות הציבורי וחזר לאתונה מונה טריקופיס הבן כממונה על היחסים.
ב-1862 החליט להיכנס לפוליטיקה ונבחר לאספה הלאומית היוונית כנציג הקהילה באנגליה. במקביל שימש כנציג יוון בדיונים על העברת האיים היוניים משלטון בריטניה לשלטון יוון. בסוף 1864 התפטר משירות החוץ, חזר לאתונה וב-1865 נבחר לפרלמנט מטעם מיסולונגי ושנה מאוחר יותר הפך לשר החוץ אבל נקלע למחלוקת עם ראש הממשלה קומונדורוס (Αλέξανδρος Κουμουνδούρος) ובסוף 1868 פרש מהממשלה ומהפוליטיקה. ב-1867, בלחץ המעצמות, הצבא העות'מאני עזב את סרביה וטריקופיס מצא שפה משותפת עם מיכאל, נסיך סרביה וחתם אתו על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני. ב-1872 ייסד יחד עם עוד ליברלים יווניים מפלגה חדשה בשם "המפלגה החמישית" (Πέμπτο Κόμμα) במטרה מוצהרת לבצע רפורמות במערכת הפוליטית היוונית, ובעיקר לעבור לשיטה דו-מפלגתית.
מי האחראי
ב-29 ביוני 1874 פרסם טריקופיס תחת שם עט, בעיתון היומי "זמנים" (Καιροί), מאמר בשם "מי האחראי?" (Τις πταίει). במאמר הוא ניתח את חוסר היציבות הפוליטית, שאפיין את החיים הציבוריים בממלכה ומסקנתו הייתה שהמלך, כמונרך אבסולוטי, הוא האחראי למצב, בעיקר בכך שהוא מתעלם מרצון העם וממנה את ראש השרים (ראש הממשלה) במנותק מתוצאות הבחירות. אמנם החוקה היוונית של 1864 אפשרה למלך להתנהג בצורה זו אבל זה גרם להיווצרותן של ממשלות מיעוט חלשות מבוססות אך ורק על טובת המלוכה.
ב-9 ביולי פרסם מאמר נוסף, בשם "עבר והווה" (Παρελθόν και Ενεστώς) בו קרא לטהר את החיים הציבוריים משחיתות, להגביל את הזכויות המלכותיות ובכך לצאת ממצב חוסר היציבות פוליטית.
המלך שלא היה שבע רצון מהביקורת, הורה לכלוא את עורך העיתון בעוון המרדה בהנחה שהוא זה שכתב את המאמרים. על פי גרסה אחת גילה העורך בחקירתו כי טריקופיס הוא הסופר שמאחרי המאמרים ועל פי גרסה אחרת טריקופיס מתוך רגש חובה ונאמנות הצהיר על כך בעצמו, התוצאה הייתה שטריקופיס נעצר אולם בשל לחץ מדיני שוחרר לאחר מספר ימים.
כראש ממשלה
כהונה ראשונה - 1875
המאמרים וכליאתו העלו את הפופולריות שלו, הוא עמד בראש מפלגה חדשה - המפלגה המודרנית (Νεωτεριστικόν Κομμα) אליה איחד את מפלגתו הקודמת, זכה ברוב בפרלמנט והמלך גאורגיוס מינה אותו (אף כי בחוסר רצון) ב-27 באפריל 1875 להיות ראש הממשלה, מפלגת האופוזיציה הייתה המפלגה הלאומית השמרנית בראשות אלכסנדרוס קומונדורוס
אחת מפעולותיו הראשונות כראש ממשלה הייתה שינוי שיטת מינוי ראש הממשלה, הוא עיצב את "עיקרון ההכרזה" (δεδηλωμένης) הקובע שהמלך ימנה את מנהיג המפלגה בעלת רוב הקולות בפרלמנט כראש הממשלה ומאפשר הצבעת אי-אמון ואכן בנאום הכס שנשא המלך גאורגיוס בפני הפרלמנט באוגוסט 1875 הוא התחייב שימונה רק ראש ממשלה שייהנה מהאמון של הפרלמנט. לאחר מכן שולב העיקרון בחוקה היוונית.
התוצאה הטבעית של שינוי זה הייתה שיוון הפכה במהירות למדינה דו-מפלגתית ומפלגות קטנות התמזגו במאמץ ליצירת רוב בפרלמנט. אולם שינויים בבריתות בפרלמנט ושינויים בתוצאות הבחירות גרמו לכך שכיהנו ביוון תריסר ראשי הממשלה בשש השנים שלאחר מכן, מתוכן עמד טריקופיס בראשן של שלוש ממשלות קצרות ימים.
אחרי 5.5 חודשים, בבחירות נוספות שנערכו ב-4 באוקטובר הפסיד טריקופיס את הרוב בפרלמנט ואת ראשות הממשלה לטובת אלכסנדרוס קומונדורוס.
עקב הכהונה הקצרה לא הייתה לטריקופיס הזדמנות להתחיל בביצוע תוכנית הרפורמה האגרסיבית אותה תכנן. שאיפתו הייתה לפתח את המשאבים של ארצו כדי ליצור צבא וצי, ובכך להפוך את יוון לכוח מוביל בין אומות דרום-מזרח אירופה.
בממשלתו של קונסטנטין קנריס ב-1877 קיבל את תפקיד שר החוץ.
כהונה שנייה - 1878
ב-1878 אמנם עמד בראש המפלגה הגדולה ביותר אולם לא הצליח ליצור רוב בפרלמנט והממשלה נפלה 6 ימים אחרי הקמתה.
כהונה שלישית - 1880
טריקופיס הצליח לזכות בבחירות של 1879, בחודש מרץ 1880 הרכיב ממשלה אך באוקטובר של אותה שנה הממשלה התפטרה.
כהונה רביעית 1885-1882
במרץ 1882 חזר כראש ממשלה שהחזיקה מעמד עד 1885 בזכות רוב משמעותי יציב בפרלמנט. בתקופה זו מיתן את תומכי "הרעיון הגדול" (Μεγάλη Ιδέα - החזון של יוון הגדולה) שאחרי צירוף האיים היוניים ב-1864 והסכם ברלין (1878) שהוסיף ליוון את תסליה שאפו להמשיך ולצרף שטחים נוספים המיושבים על ידי דוברי יוונית, בעיקר כאלו השייכים לאימפריה העות'מאנית. מאבקים התנהלו על מקדוניה היוונית והעיר סלוניקי וכן על אפירוס ועל כרתים.
טריקופיס חשב שלפני שיוון הצעירה והענייה תוכל לצאת למאבק או אף למלחמה על שטחים אלו עליה לחזק את הכלכלה כולל גביית מיסים והחזר חובות בינלאומיים שתאריך פירעונם כבר עבר, בניית תשתיות (כולל כבישים, מסילות ברזל ונמלים) ואף לשפר ולחזק את החינוך לכל הילדים (כולל בנות).
הוא ארגן מחדש את המשטרה, את מנגנוני השרות הציבורי ושינה את נוהלי הקביעות והקידום של עובדי המדינה כך שיוכל לקדם את הרפורמות שהגה.
ייבוש אגם קופאיס (Κωπαΐς) היה פרויקט הנדסי מורכב שנועד להגדיל את שטחי העיבוד החקלאי העומדים לרשות החקלאים במדינה, ועל ידי כך להגדיל את הייצוא החקלאי או לחילופים לגדל גידולים חקלאיים שיאפשרו להקטין את הייבוא, ובכך לחסוך מטבע זר.
יוזמות הנדסה אזרחית חשובות אותן דחף טריקופיס בתקופה זו היו: פרויקט תעלת קורינתוס (שהתממש בתקופתו), גשר על מפרץ קורינתוס, מבצע שהתגשם רק ב-2004 וגשר ריו-אנטיריו נקרא על שמו, סלילת רשת כבישים והנחת מסילות רכבת בכל רחבי המדינה, כאשר עלה לשלטון הייתה רק מסילת רכבת אחת ביוון, בין פיראוס לאתונה, מסילה באורך של כ-30 ק"מ. אחרי כהונתו האחרונה של טריקופיס כראש ממשלה היו ביוון קרוב ל-1,000 ק"מ של מסילות רכבת.
על מנת להגיע למצב של מוכנות צבאית למלחמה, במטרה לאפשר ליוון להילחם נגד צבא האימפריה העות'מאנית במקרה של מחלוקת על שטחי אדמה המיושבים ביוונים והנמצאים תחת שליטה עות'מאנית, החליט כי צריך לחזק את הצבא ולקדם אותו למודרניזציה. על מנת לחזק את הצבא הוא צמצם את אורך השרות החובה בצבא משלוש שנים לשנה, מתוך הבנה ששנה מספיקה על מנת לאמן חיילים ובמקרה הצורך ניתן יהיה לגייס גברים שכבר עברו הכשרה צבאית. את הכסף שחסך כתוצאה מקיצור השרות הפנה לשכירת יועצים מהמערב, לשליחת קצינים ללימודים והשתלמויות באנגליה ובצרפת ולרכישת ציוד. הוא הזמין משלחת של מומחים מצרפת כדי לאמן מחדש את קציני הצי, וב-1884 הקים שוב את האקדמיה הימית (Σχολή Ναυτικών Δοκίμων).
השקעה בחינוך: ב-1860 למדו בכלל בתי הספר ביוון 52,000 תלמידים מתוכם רק 8,000 בנות וסך הכל 6,000 תלמידי תיכון, ב-1900 היו ביוון 260,000 תלמידים מתוכם 82,000 בנות ו-24,000 תלמידי תיכון. במקביל היה גידול של פי 3 במספר הסטודנטים (מ-1,100 ל-3,300). כתוצאה מהשיפור בחינוך ירד מספר האנאלפביתים ביוון בצורה משמעותית והשיפור הורגש בעיקר אצל נשים.
למימון כל הרפורמות הטיל מיסים על העם, הטיל מס על טבק ועל בניינים ונטל הלוואות מבנקים אירופאים.
אחרי האיחוד בין רומליה המזרחית לבולגריה דרשו היוונים מהאימפריה העות'מאנית פיצוי על ערעור מאזן הכוחות ופנו אל המעצמות הגדולות בבקשת תמיכה בדרישתם זו.
הרפורמות נתקלו בהתנגדות, הן בשל המיסים הכבדים, הן בשל ירידת ערך המטבע והן בשל ערעור כוחם של מיוחסים בעל כוח פוליטי וכלכלי, ולכן הוא הובס בבחירות הכלליות של 1885.
כהונה חמישית - 1890-1886
טריקופיס המשיך את הרפורמות ואת חיזוק הצבא, צמצם את מספר חברי הפרלמנט מ-240 ל-150 וזאת מתוך הנחה שפרלמנט קטן יותר יהיה יעיל יותר.
פיתח את הצי האזרחי ואת הצי היווני הצבאי, נקנו 3 אוניות מערכה חדשות במטרה להביא את הצי היווני לעליונות על פני הצי העות'מאני. אולם במלחמת יוון-טורקיה (1887) רוב הצי לא יצא מהנמלים בשל פיקוד כושל.
כהונה שישית - 1893-1892 וכהונה שביעית - 1895-1893
טריקופיס ניסה בעיקר לשמר את הרפורמות שלו ולשקם את הצבא אחרי המלחמה עם העות'מאנים, אולם אוצר המדינה היה מדולדל בשל הוצאות יתר ושחיתות מערכתית, בשל מערכות בחירות תכופות בהן המתמודדים הבטיחו הבטחות שגרמו להוצאות כבדות וכן בשל ההוצאות שנגרמו מההכנות לאולימפיאדה של 1896.
כתוצאה מהמצב המוניטרי הכריז טריקופיס ב-10 בדצמבר 1893 כי "אנו בפשיטת רגל" (Δυστυχώς επτωχεύσαμεν), נאום המתייחס למצב הכלכלי של המדינה וחוסר יכולתה לפרוע את החוב הציבורי שלה ובו הכריז כי יוון משעה באופן חד-צדדי את פירעון הלוואות שקיבלה מחו"ל וכן הכריז על קיצוץ נרחב בהוצאות.
אחרי התדרדרות נוספת במצבה הכלכלי של יוון התפטר. בניתוח לאחור, ייתכן ופשיטת הרגל הייתה נמנעת אם המלך היה מאשר לקחת הלוואה חדשה במקום להכשיל את נטילתה, אולם אין בכך וודאות.
אחרי התפטרותו יצא לקאן שבצרפת, שם מת.
קישורים חיצוניים
