טבח צפת (1517)
| תאריך | 1517 |
|---|---|
| מקום | צפת |
| סוג | טבח |
טבח צפת (1517) היה טבח כלפי יהודי צפת שאירע בראשית 1517, זמן קצר לאחר כיבוש הארץ בידי האימפריה העות'מאנית מידי הממלוכים, במסגרת המלחמה הממלוכית-עות'מאנית. באותה תקופה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-300 משפחות. בזמן חילופי השלטון התרחשו עימותים עקובים מדם בין כוחות ממלוכים שנסוגו לבין כוחות עות'מאניים. קיימת מחלוקת במחקר לגבי עוצמת הפגיעה בקהילה היהודית בצפת.[1]
היסטוריונים קושרים את המאורעות למאבק הכללי על השליטה באזור בין השלטון העות'מאני החדש לבין שרידי השלטון הממלוכי, ומעידים כי יהודים סבלו במהלך הקרבות. תיאורים על הפגיעה ביהודים נכתבו על ידי ההיסטוריון רבי אליהו קפשאלי[2] מקנדיה שבכרתים, ורבי יוסף גרסון, שחי בדמשק. לפי דיווחיהם, יהודים רבים נהרגו או נפצעו, נאלצו להימלט מהעיר, ורכושם נבזז. יש מחלוקת האם האירוע גרם לירידה מתמשכת באוכלוסייה היהודית בעיר, אולם ברור כי תוך שנים ספורות שבו יהודים והתבססו מחדש בצפת.
על פי אחת הגרסאות, ההתקפה בוצעה על ידי חיילים ממלוכים נסוגים שהאשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם העות'מאנים,[3] כאשר גם ערבים מהכפרים הסמוכים הצטרפו לפרעות.[4][5] לפי גרסה אחרת, המאורעות פרצו כאשר שייח'ים מקומיים ממוצא ממלוכי ניסו להשיב לעצמם את השליטה בעיר, לאחר שהודחו בידי השלטון העות'מאני החדש.[6]
דוד מציע כי ההתפרצות האלימה נגרמה בעקבות שמועות כוזבות על תבוסת הסולטן העות'מאני בקרב על קהיר, מה שהוביל להתקוממות של תומכי השלטון הישן נגד השלטון החדש.[7][8] לאחר שנרצח מושל העיר העות'מאני בידי הפורעים, הופנו האלימות והביזה כלפי הרובע היהודי, שבו התרחשו מעשי אלימות קשים נגד התושבים.[9][10]
דווח כי רבים מיהודי צפת נהרגו, אחרים נפצעו או נשדדו רכושם. לפי גרסון, היהודים "גורשו מבתיהם, נשדדו ונבזזו, וברחו עירומים אל הכפרים ללא כל ציוד."[11] רבים נמלטו מהעיר בעקבות האלימות,[12] אך הקהילה שוקמה במהרה בעזרת סיוע כספי מקהילת יהודי מצרים.[13]
הקהילה היהודית התאוששה במהירות. יהודים רבים שברחו ומצאו מקלט בכפרים סמוכים שבו לעיר, ובתוך שמונה שנים הקהילה התארגנה מחדש ואף עברה את הרמה הקודמת של 300 בתי אב.[14] המהפך השלטוני מהשלטון הממלוכי לשלטון העות'מאני הביא עמו שינויים משמעותיים. בתקופת הממלוכים, יהודי מצרים הודרכו על ידי ה"נגיד", רב ששימש גם כנסיך-שופט. משרה זו בוטלה על ידי העות'מאנים שכן היא סתרה את סמכותו של ה"חכם באשי" – הרב הראשי באיסטנבול, אשר ייצג את כלל היהודים באימפריה. החכם באשי, באמצעות קצין יהודי (ה"קהיה"), החזיק בגישה ישירה לסולטאן ולמועצתו, ויכול היה להגיש תלונות על עוולות שהשלטון המקומי או נוצרים גרמו לקהילות יהודיות בפרובינציות.[15]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ D. Tamar, "On the Jews of Safed in the Days of the Ottoman Conquest" Cathedra 11 (1979), cited Dan Ben Amos, Dov Noy (eds.),Folktales of the Jews, V. 3 (Tales from Arab Lands), Jewish Publication Society 2011 p.61, n.3: Tamar . .challenges David's conclusion concerning the severity of the riots against the Jews, arguing that the support of the Egyptian Jews saved the community of Safed from destruction
- ↑ Shmuelevitz 1999, p. 15: "Capsali, relying on Jewish informants, was perhaps better informed about what was happening to Jewish communities in remote parts of the Empire. He wrote about Jews suffering in time of war: the pogrom in Safed during Selim I's campaign against the Mamluks for the conquest of Syria, Palestine and Egypt; and preparations for a pogrom against the Jewish community in Cairo on the eve of Selim’s conquest of the city.'
- ↑ Ben-Ami & Mishal 2000, p. 185: "When the Mamluks realized that the Ottomans were about to conquer Israel in 1516, they accused the Jews of treason and of supporting the new rulers. Before withdrawing, the Mamluk soldiers took revenge by attacking the Jews of Galilee and Safed and looting their property. Naked and destitute, the Jews were forced to hide in the fields."
- ↑ Finkelstein 1970, p. 407: "While the Jews of Jerusalem were not affected by the Ottoman invasion, those of Safed suffered heavily. The retreating Mameluke forces attacked them and the Arabs of the surrounding villages used the opportunity to set upon the Jews and despoil them. They abandoned everything and fled for their lives to hide in the fields."
- ↑ Fine 2003, p. 44: "In contrast to the Jews of Jerusalem, who were not adversely affected by the conflict between the Mamluks and the Ottoman Turks in 1516, Safed appears to have suffered considerably. Retreating Mamluks attacked the community, while Arabs in nearby villages exploited the opportunity to do likewise."
- ↑ Silberman 2001, p. 141: "The bloodiest outbreak occurred in Safed in January 1517, when a mob of local Muslims, inflamed by their former overlords and by rumors of the defeat of the Ottomans in Cairo, led an open rebellion with great bloodshed in an attempt by the now-dispossessed local nobles to reassume control. A crowd of Muslims inflamed by their former overlords murdered the Ottoman governor and plundered the Jewish Quarter, killing or wounding many in the community."
- ↑ David 1999, p. 62: "These riots occurred when supporters of the Mamluks attacked representatives of the Ottoman regime upon the disseminations of rumors that the Ottoman sultan had suffered defeat at the gates of Cairo."
- ↑ David 2010, p. 97: "It appears that shortly after the Ottoman conquest in 1517, Safed's Jewish population suffered a severe blow following the dissemination of unfounded reports that the Ottoman sultan had met defeat at the gates of Cairo."
- ↑ David 1988, p. 90
- ↑ Schur 1983, p. 41: "התנגשות זו פגעה בייחוד ביהודי העיר.": התפרצות חמורה עוד יותר איראה בצפת. שמועות שוא מסרו על מפלת הסולטאן סלים במצרים, ובעקבות זאת התעורר ההמון המוסלמי בצפת לפעולה. כרוניקה מוסלמית' מתארת את שהתרחש: (ב־24 בינואר 1517) •יחולל ההמון בצפת הרג רב. הסיבה היא שנודע להמון על תבוסת מלך הטורקים, והם נשאו נשק והסתובבו בעיר בחפשם אחר הטורקים בדי לעשות בהם שפטים, ונקרה בדרכם אחד, והרגוהו. התעוררה מהומה בין הטורקים וההמון. מושל העיר העות'מאני ברח אל המצודה עם כל האנשים אשר עמו והתבצרו בה״. התנגשות זו פגעה בייחוד ביהודי העיר. תיאורו של אליהו קפשאלי מזכיר תיאורים מאוחרים יותר של ביזות 1834 ו־838ו. וכך הוא מספר: ־ונקלה כבוד ישראל בעיניהם ויאמרו : נרדוף נשינ נחלק שלל. ויעמדו על היהודים אשר בשפיט (צפת) וישפטום במשפטיהם ושפטים עשו בם, ושחתו רחמיהם ועברתם שמרה נצח, וישללו את כל אשר להם, שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ויאמרו לית דין ולית דיין, וערומים הלכו אותם מבלי מבלי לבוש, ולא השאירו להם מחיה. ורבי׳ מהיהודי׳ השיגה ידם ומהרו והסתירו מנכסיהם במחבואות ובסדקין, ויבואו אחריהם ויחפשו חפץ מחופש... ולא השאירו להם מחיה או כל מאותה ואפי׳ בגדיהם היו פושטים מעליהם, פושטו ואפילו בשוק, ועפעפי היהודים יזלו מים
- ↑ David 2010, p. 97: "A contemporary Hebrew source described the results of the bloody clash between Mamluk supporters and representatives of the Ottoman authorities; the rioters killed many of Safed's Jews and robbed others and left them destitute. Those who escaped physical harm sought refuge in the nearby villages, "for due to sins it happened that our brethren were evicted from their homes, robbed, and plundered, and they fled naked to the villages, without any provisions."
- ↑ David 1999, p. 62: "The demographic data noted here must also be examined against the background of outbreaks of anti-Jewish violence shortly after the Ottoman conquest that caused many of Safed's Jews to flee the city in early 1517."
- ↑ Finkelstein 1970, p. 407: "The Jews of Egypt sent them clothing and more than 3,000 gold florins. Rabbi Nissan Biba, who organized the aid, went to Safed to help rehabilitate the victims, By the time Rabbi Basola arrived in Safed five years after the conquest, the flourishing city showed no signs that it had been sacked but recently. The Ottoman conquest did not affect the size or composition of Jewish Safed. This is attested by the government roll of taxpayers which was prepared in 1525-1526 and which mentions four Jewish quarters: Musta'rabim (130 household), Frank (40), Portuguese (21), North African (33)."
- ↑ Abraham David, To Come to the Land: Immigration and Settlement in 16th-Century Eretz-Israel, p.97
- ↑ Mehrdad Kia, Daily Life in the Ottoman Empire, ABC-CLIO, 2011, p.125
טבח צפת (1517)41220455Q4550237