טביעת עין
בהלכה, טביעת עין או טביעוּת עין היא אמצעי ראייתי המבוסס על זיכרון חזותי.
תוכן ההלכה
דין ההלכה
טביעת עין באה לשימוש כאשר אדם מכיר את חפציו - עינו מזהה את החפץ כחפץ שלו לאחר שהשתמש בו זמן רב והורגל לכל תו שבמראהו, אף על פי שאינו יכול להגדיר בבירור את סימניו. בטביעת עין עצמה ישנם שני סוגים: טביעת עין ברורה, שהאדם יכול להישבע שהחפץ שלו, וטביעת עין שאינה בבירור גמור; נדמה לאדם שקרוב לוודאי החפץ שלו, על פי הרגשה שבאה לו כתוצאה מהרגלו לראות את החפץ בקביעות והמזהה את החפץ כחפץ שלו, אך הוא אינו משוכנע בכך.
נחלקו הראשונים האם צריך שיכירן בידיעה ברורה[1] או שמספיק בטביעת עין שאינה בבירור גמור[2].
מקרים שבהם ההלכה נוהגת
הלכה זו נוהגת במספר מקרים:
- השבת אבדה לתלמיד חכם משום שנאמן, וישנו לימוד בגמרא "עד דרוש אחיך אותו - דרשהו אם הוא רמאי"[3]
- להתיר אשה שמת בעלה על סמך זיהוי באמצעות טביעת עין[4]
- איסורים, כמו שמכיר בשר שנתעלם מן העין שהוא שלו[5]
ההבדל בין טביעת עין לסימנים
ההבדל בין טביעת עין לסימנים הוא שטביעת עין היא הכרה חושית ואילו סימנים הם הכרה שכלית שהאדם דן בשכלו שמי שיש בו אותם סימנים מובהקים הוא האדם או החפץ שהכירו[6]
טביעת קול
בהלכה,יש גם ראיה באמצעות טביעת קול הנקראת גם טביעת עין בקול או 'טביעות עינא דקלא', אך יש מחלוקת האם מועילה מדין סימנים או מדין טביעת עין:
- הרב שמואל מפיורדא בספרו בית שמואל - מדין טביעת עין[7].
- הרב חנוך אייגש בספרו מרחשת - מדין סימנים[8].
קישורים חיצוניים
- הערך "טביעות עין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- משה יהודה בלוי (עורך), "ענין טביעות עין וסימן מובהק", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים תכ"ט - תל"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
