טביעת עין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, טביעת עין או טביעוּת עין היא אמצעי ראייתי המבוסס על זיכרון חזותי.

תוכן ההלכה

דין ההלכה

טביעת עין באה לשימוש כאשר אדם מכיר את חפציו - עינו מזהה את החפץ כחפץ שלו לאחר שהשתמש בו זמן רב והורגל לכל תו שבמראהו, אף על פי שאינו יכול להגדיר בבירור את סימניו. בטביעת עין עצמה ישנם שני סוגים: טביעת עין ברורה, שהאדם יכול להישבע שהחפץ שלו, וטביעת עין שאינה בבירור גמור; נדמה לאדם שקרוב לוודאי החפץ שלו, על פי הרגשה שבאה לו כתוצאה מהרגלו לראות את החפץ בקביעות והמזהה את החפץ כחפץ שלו, אך הוא אינו משוכנע בכך.

נחלקו הראשונים האם צריך שיכירן בידיעה ברורה[1] או שמספיק בטביעת עין שאינה בבירור גמור[2].

מקרים שבהם ההלכה נוהגת

הלכה זו נוהגת במספר מקרים:

  • השבת אבדה לתלמיד חכם משום שנאמן, וישנו לימוד בגמרא "עד דרוש אחיך אותו - דרשהו אם הוא רמאי"[3]
  • להתיר אשה שמת בעלה על סמך זיהוי באמצעות טביעת עין[4]
  • איסורים, כמו שמכיר בשר שנתעלם מן העין שהוא שלו[5]

ההבדל בין טביעת עין לסימנים

ההבדל בין טביעת עין לסימנים הוא שטביעת עין היא הכרה חושית ואילו סימנים הם הכרה שכלית שהאדם דן בשכלו שמי שיש בו אותם סימנים מובהקים הוא האדם או החפץ שהכירו[6]

טביעת קול

בהלכה,יש גם ראיה באמצעות טביעת קול הנקראת גם טביעת עין בקול או 'טביעות עינא דקלא', אך יש מחלוקת האם מועילה מדין סימנים או מדין טביעת עין:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ר״ח, כרך בבא מציעא כג:
  2. ^ ים של שלמה, כרך חולין פז, סימן כו
  3. ^ תלמוד בבלי, כרך בבא מציעא, דף כג:
  4. ^ תלמוד בבלי, כרך יבמות, דף קכ.
  5. ^ תלמוד בבלי, כרך חולין, דף צה:
  6. ^ שו"ת הרא"ם, פרק לח
  7. ^ הרב שמואל מפיורדא, בית שמואל, פרק קמב
  8. ^ הרב חנוך אייגש, מרחשת, פרק ו, כרך ב

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0