טבע דומם הולנדי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טבע דומם הולנדי הוא סוגה ייחודית באמנות ההולנדית במאה ה-17 שהתמקדה בתיאור חפצים ואביזרים שונים. מקורו של השם "טבע דומם" במילה ההולנדית stilleven, שפירושה "החיים הקפואים" או "החיים השקטים". היא הופיעה לראשונה לקראת סוף המאה ה-17. קודם לכן, הכותרות שניתנו לציורים תיארו את תוכנם: ארוחת בוקר, זר פרחים, שולחן ערוך וכדומה.

הציירים ההולנדים היו מהחלוצים בנושא וסללו את הדרך לביסוסו כז'אנר עצמאי ובעל ערך אסתטי רב. הישגי האמנים ההולנדים בפיתוח הז'אנר הותירו חותם על דרכי ההתפתחות של האמנות המערבית כולה.

סקירה היסטורית

ניצנים ראשונים של הז'אנר הופיעו כבר באמנות הפרהיסטורית: בתיאורי חפצים פולחניים על קירות המערות הקדומות, בציורי קיר המקשטים את הקברים במצרים העתיקה וכמו כן בציורים המתארים את חיי היומיום. גם באמנות יוון העתיקה ורומא הופיעו קטעי פסיפס וציורי קיר (פרסקו) המתארים במיומנות זרי פרחים, אגרטלים ועוד מיני חפצים. למרות רמתם הגבוהה, הציורים הללו לא זכו למעמד של יצירה עצמאית. תפקידם היה לרוב למלא את חלל התמונה או לשמש כמיני מסגרות מעוטרות.

בתקופת ימי הביניים והרנסאנס, האובייקטים המאפיינים של הז'אנר (פרחים, כלי כתיבה, כלי זכוכית) היו שזורים בתמונות דתיות כתוספת המאפשרת לאמן להוסיף פן ריאליסטי ליצירה רוחנית. גם מטרת הפן הסמלי של האובייקטים המתוארים הייתה להכניס ליצירה עומק פילוסופי-דתי. לדוגמה: פרחי שושן צחור סימלו את הטוהר והיה מקובל לציירם ליד דיוקנה של מריה הקדושה בציורי הבשורה. ורדים סימלו את המעשים הטובים והם הופיעו לעיתים קרובות כפרט מחייב בתמונות כנסייתיות. לעיתים ציורי טבע דומם קישטו את הצד האחורי של הטריפטיכונים המוצגים בכנסיות, המתארים את ייסורי ישו או כל נושא אחר מהברית החדשה. המצאת צבעי השמן על ידי האחים ואן אייק במאה ה-15 אפשרה לציירים להשיג בעבודתם רמת דיוק בתיאור הפרטים שהתקשו לבצעם קודם, ולהביא לפריחת נושא הדיוקן והצבתו כז'אנר עצמאי. הטבע הדומם נותר לעומת זאת בגדר אמצעי תומך עלילה, כדוגמת הציור "שני שגרירים" של הנס הולביין הבן, שלא זכה למעמד עצמאי.

עם תחילת תקופת הבארוק במאה במאה ה-17, החלה מגמה שהחליפה את הביטוי האמנותי ההרמוני בעבודות האמנות של תקופת הרנסאנס, בנושאים בעלי גוון דרמטי. סגנון הבארוק באמנות הפלסטית, התאפיין בדינמיות, בחיפוש אחר עלילה לא שגרתית, בערבוב בין מציאות להזיה ובניגודים בין אור וצל. בכמה מדינות אירופה (איטליה, ספרד, גרמניה, הולנד), התפתחו ציורים המתארים חפצים שונים לכדי ז'אנר עצמאי, שזכה למעמד שווה ערך לז'אנר של ציורי דיוקנאות או תמונות דתיות והיסטוריות. עם זאת, רק בהולנד היווה הז'אנר החדש מקום מרכזי במכלול האמנותי של התקופה.

התפתחות הז'אנר בהולנד במאה ה-17

הז'אנר שהיה בעל מוטיבים קאמריים, זכה עד מהרה לפופולריות רבה בחברה ההולנדית, שביססה את עצמה מחדש בתום מלחמה ארוכה לעצמאותה נגד ספרד. הסיבות שעמדו מאחורי התופעה משקפות את התהליכים שאפיינו את החברה ההולנדית במאה ה-17: עצמאות מדינית, העצמה של הכנסייה הפרוטסטנטית, התפתחות כלכלית מהירה, התבססות כמעצמה קולוניאלית השולטת בדרכי מסחר ימיות, גילויים גאוגרפיים, הישגים במדעים מדויקים (מתמטיקה, פיזיקה), מדעי טבע ופילוסופיה. לא בכדי מכונה תקופה זו בתולדות הולנד "תור הזהב".

עם השגשוג הכלכלי, החלו אנשים מחוג ה"אריסטוקרטיה החדשה" להזמין יצירות אמנות שרובן נמנו עם הז'אנר טבע דומם, במטרה להדר את בתיהם ואת מעמדם האישי.

תיאור האסתטיקה של הז'אנר

ציירים רבים מתולדות האמנות ההולנדית זכו לכינוי "ההולנדים הקטנים", בשל יכולתם להביע את היופי שנמצא גם בחפצים רגילים ושגרתיים, כגון אלה המוצגים לעיני המתבונן בחלון ראווה: כדים, צלחות, כלי כסף מהודרים, פרחים באגרטל שהגיע ממזרח הרחוק, מקטורות וכלי כתיבה. מגוון רחב של חפצים המספרים לא רק את סיפורם של החפצים עצמם, אלא גם את סיפורה של החברה ההולנדית: הטעם, העושר והקוד האסתטי.

הציירים ההולנדים העלו את רמת המיומנות של אמנות הציור לפסגות חדשות, שלא היו מוכרות קודם. הם השתמשו במוטיבים דרמטיים ותיאטרליים שהיו אופייניים לתקופת הבארוק: קרן אור בודדה המאירה את התמונה, אור רך הנעלם בפינות המוצלות, הבלטת המוחשיות של בדי הקטיפה והמשי, תיאור קליפת לימון מתפתלת הגורמת לצופה לחוש את ריחה, נקודת אור על דופן גביע כסף וכדומה. טכניקה זו, גרמה להתפעלות ולהערצה בלתי מסויגת כלפי העולם החומרי והצורך להנציחו על גבי הבד.

סוגי טבע דומם

ציורי ארוחת בוקר

האסכולות והנושאים של התמונות נחלקו לפי אזורים גיאוגראפיים. בהרלם התמחו בציורי "ארוחת בוקר" ובחוסר הסדר שלאחר הארוחה המרמז על נוכחותו של האדם. אמני הרלם ציירו חפצים צנועים המונחים על השולחן, כגון, מפית מקומטת, לחם, גביע יין ופרוסת לימון. הציורים התאפיינו בצבעים מונוכרומטיים שקטים, בגוונים של חום, זהוב ואפור. נציגיה הבולטים של אסכולה זו, היו וילם הדה ופיטר קלאס ( Pieter Claesz,Willem Heda).

ציורי טבע דומם פרחוני

ציירי אסכולה זו התמקמו באוטרכט והתמחו בתיאור זרי פרחים למיניהם. נושא זה היווה מקום נכבד במכלול הנושאים של הטבע הדומם. הולנד באותה תקופה הייתה מרכז של לימודי בוטניקה, גננות וסחר בפרחים. בתחילת המאה ה-17 פקדה את המדינה קדחת ה"טוליפומניה" (קדחת צבעונים). הציירים גילו מיומנות יוצאת דופן בציור הפרח על כל הפרטים הקטנים המרכיבים אותו, כגון, עלי הכותרת, הגבעול והעלים. הציירים הבולטים בתקופה זו, היו ין דה חאם ואמברוסיוס בוסחרטו (Jan de Heem, Ambrosius Bosschaert)

ואניטאס

לצד ציורי הטבע הדומם "הביתי", התפתחו וזכו לפופולריות רבה ציורי טבע דומם פילוסופיים, הידועים בשם "VANITAS" (הבל הבלים), שנוצרו על רקע הסגידה לחומריות. ציורים אלו היו אמורים להזכיר לבני האדם את ארעיות קיומם ואת חובתם בשל כך, להעצים את חיי הנפש. מקורו של הזרם הזה בליידן, עיר אוניברסיטאית קטנה, אך בעלת השפעה רבה על התפתחות המדע וחיי הרוח. אלה היו ציורים אינטלקטואליים, רוויים בסמלים דתיים שדרשו מן הצופה ידע ובקיאות בתנ"ך ובברית החדשה. החפצים המוכרים קבלו פרשנות שונה, כדוגמת ציור נר דולק המסמל את נפש האדם, ציור שעונים המסמלים את מהירות החיים וארעיותם, פירות רקובים - את גורלם של בני התמותה, ספרים, דפי נייר וקטעים מכתבי הקודש - את החובה לחיות תחת דיסיפלינות מוסריות וציורי גולגולות שסמלו בדרך כלל את המוות. תוכן התמונות הללו תאם את עקרונות הזרם הפרוטסטנטי שהטיף למוסריות גבוהה ולהתמקדות באחריות האישית של כל אדם על מעשיו. האמנים שבלטו בתחום הם קורנליס גייסברחטס (K.Gysbreshts) ואמן התעתועים האופטיים (Trompe L'oeil).

הרוב המכריע של ציורי הטבע הדומם לא התבצע לפי הזמנה, אלא צוייר בסטודיו של הציירים, כחלק משגרת יומם. חפצים ששימשו את הציירים נלקחו מאוספים פרטיים (יצר האספנות השתלט אז על חברה ההולנדית – כחלק מהביטוי לשפע הכלכלי שאפיין את התקופה), או נשכרו מחנויות יוקרה. את הכלים הפשוטים יותר, תמיד ניתן היה למצוא בבית, בארון או במטבח. הציורים נמכרו דרך סוכנים ובשווקים עירוניים למי שידו הייתה משגת לרכוש אותם. כאשר המצב הכלכלי החמיר בהולנד במאה ה-18, רבים מיצירות המופת, נמכרו שוב לאוספים פרטיים במדינות אירופיות שונות, ומשם הן עשו במשך הזמן את דרכן למוזיאונים הגדולים.

סיכום

השפעתו של הטבע הדומם ההולנדי על האמנות המערבית אינה מוטלת בספק. מאז שהז'אנר הצנוע נולד, הוא תפס מקום מכובד בין שאר הנושאים שהקיפו את עולם האמנות. נושא זה פרץ את גבולות המדינה הקטנה, כבש את צרפת במאה ה-18 והמשיך להתפתח עד התקופה המודרנית, ומאז, שינה צורה ודרכי ביטוי, את תפיסת היחסים בין האדם לחפץ וכמו כן את התפיסה של החפץ עצמו מאובייקט לסובייקט, המכתיב לאדם את דרכי החיים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אנציקלופדיה "אנושות" כרכים: מראשון עד שביעי, הוצאת "מסדה".
  • האנציקלופדיה העברית, כרך יג, הולנד.
  • אנציקלופדיה "כתר" לאמנות, כרך 1, יסודות הבנת האמנות, כרך 2. מסורת ויצירות מופת - בית הוצאת "כתר" הדפסה עשירית. 2001.
  • א.ה. גומבריך, קורות האמנות, הוצאת "עם עובד".
  • לקסיקון האמנויות, הוצאת "מסדה", 1975
  • Eugène Fromentin, Les maîtres d'autrefois, (תרגום לרוסית) הוצאה "סובצקי חודוז'ניק", מוסקבה. 1966
  • אליק מישורי. מייצוג החפצים לחפצים של ממש, כרך א, האוניברסיטה הפתוחה, 2008
  • נ. דמיטריאבה, תולדות האמנות, (בשפה רוסית), הוצאת "ארט פראס", מוסקבה. 2000

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0