טיטוס קווינטיוס קריספינוס
טיטוס קווינטיוס קריספינוס (בלטינית: Titus Quinctius Crispinus; ? - 208 לפנה"ס) היה מגיסטראט רומאי שפעל בזמן המלחמה הפונית השנייה ונהרג במהלך התקלות עם צבאו של חניבעל.
ביוגרפיה
הוא נזכר לראשונה כקצין בצבאו של מרקוס קלאודיוס מרקלוס, לקראת סוף שנת 213 לפנה"ס מרקלוס שחרר את סגנו אפיוס קלאודיוס פולכר כדי שיוכל להשתתף בקונסולאט של השנה הבאה, ומינה את קריספינוס כסגנו החדש.[1]
פרידריך מינצר מזהה אותו עם אותו טיטוס קווינטיוס קריספינוס שאודותיו מספר טיטוס ליוויוס סיפור מוזר שהתרחש בשנת 212 לפנה"ס: לקריספינוס היה ידיד קמפני בשם באדיוס. באותה תקופה בסיוע התעמולה של חניבעל, התמרדו הקמפנים נגד רומא אולם קריספינוס סבר שבאדיוס עדיין חבר שלו. באדיוס ניגש על המוצבים הרומאיים וביקש לקרוא לקריספינוס. קריספינוס סבר שבאדיוס מעוניין בשיחת חברים רגילה, ועל כן הגיע לבדו בלי שומרים. כאשר הוא הגיע, הזמין אותו באדיוס להפתעתו לדו-קרב. קריספינוס השיב שהוא לא מעוניין, מכיוון שהוא עדיין רואה בבאדיוס חבר. בתגובה, החל באדיוס להתגרות בו בגלוי, כינה אותו פחדן והצטרף אל הקמפנים המורדים. קריספינוס התייעץ עם מפקדיו ולאחר שקיבל אישור מהם נענה להזמנה של באדיוס, אולם לא הרג אותו בקרב אלא רק הפיל אותו מסוסו ולקח את מגנו.[2] בניגוד למינצר, החוקר רוברט בראוגטון מאמין כי מדובר בשתי דמויות שונות.
הוא נזכר שוב במהלך אותה שנה כאחד מקציניו של מרקלוס במהלך המצור על סירקוסאי.[3] הוא נבחר כפראיטור בשנת 209 לפנה"ס,[4] ובמסגרת תפקידו זה הוא קיבל פיקד על הכוח שהוצב באזור העיר קפואה.[5] בשנת 208 לפנה"ס נבחר לתפקיד הקונסול יחד עם מפקדו לשעבר מרקוס קלאודיוס מרקלוס.[6] במסגרת תפקידם, השניים חנו באזור טראנטום והטילו מצור על לוקרי. הם נהגו בחוסר זהירות וחניבעל הצליח להניס אותם משם.[7] קריספינוס התאחד עם צבאו של מרקלוס, והשניים התכוננו להתקפה על מחנהו של חניבעל. אולם כאשר השניים יצאו לסיור שגרתי מלווים בקומץ פרשים, הם נפלו למארב קרתגי מתוכנן היטב. מרקלוס נהרג וקריספינוס נפצע קשה.[8] חניבעל לקח כשלל את החותמת של מרקלוס, וניסה לנצל אותה כדי לכבוש מחדש את העיר סלאפיה. הוא כתב איגרת וחתם עליה בשם מרקלוס. באיגרת הוא הורה על החלפת חיל המצב הרומאי בעיר. הוא הלביש קבוצת לוחמים דוברי לטינית במדי הצבא הרומאי, ושלח אותם לעיר, אולם קריספינוס, שהכיר את הטקטיקות החביבות על חניבעל, הזהיר מראש את מפקדי חילות המצב שמרקלוס מת. מפקד חיל המצב של סלאפיה נתן לחיילי חניבעל להיכנס לעיר ולאחר מכן טבח בהם.[9]
קריספינוס היה פצוע קשה, והצליח אך בקושי להגיע אל ונוסיה ומשם לדווח מה אירע. הסנאט הרומי ביקש ממנו להגיע לרומא כדי לנהל את הבחירות של השנה הבאה, אולם הוא השיב שפצעיו אינם מאפשרים לו זאת, ולכן בלית ברירה מינה דיקטטור שינהל את הבחירות במקומו.[10] הוא מת מפצעיו מאוחר יותר באותה שנה. על פי חלק מהגרסאות בטראנטום ועל פי גרסאות אחרות בקמפניה. היה זה מאורע חסר תקדים בו שני קונסולים מכהנים נהרגים בהיתקלות קטנה.[11]
לקריאה נוספת
- Serge Lancel, Hannibal, Blackwell, במקור יצא בצרפת ב-1995, תורגם לאנגלית בשנת 1998.
- Goldsworthy, Adrian (2003). The Fall of Carthage, Cassel Military Paperbacks.
הערות שוליים
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וארבעה, 39.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וחמישה, 18.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וחמישה, 26.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 6.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 7.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 21.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 26.
- ^ פלוטרכוס, "חיי מרקלוס", 29.
- ^ .Goldsworthy p. 237
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 29.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 33.
