טכיקרדיה עלייתית
טכיקרדיה עלייתית (באנגלית: Atrial tachycardia) היא הפרעת קצב לב מסוג טכיקרדיה על-חדרית, בה הדחף החשמלי המפעיל את הלב נובע מקוצב הממוקם בעליות הלב, אך הוא אינו קשר הגת והפרוזדור - הקוצב שאחראי על הפקת הדחף החשמלי במצב תקין.
טכיקרדיה עלייתית עשויה להיגרם כתוצאה ממנגנון של אוטומטיות יתר או כתוצאה ממנגנון של מעגל ריאנטרי (כניסה מחדש)[1]. הגורמים לה מגוונים וכוללים הרעלת דיגוקסין, התנוונות של העליות, מומים מולדים, תגובת יתר של מערכת העצבים הסימפתטית ועוד[1]. היא עשויה לחלוף באופן ספונטני או בעקבות טיפול תרופתי מתאים.
קיימים סוגים שונים של טכיקרדיה עלייתית, ביניהן טכיקרדיה עלייתית חד-מוקדית, טכיקרדיה עלייתית רב-מוקדית (MAT), טכיקרדיה עלייתית אקטופית וטכיקרדיה עלייתית התקפית.
טכיקרדיה עלייתית ובעיקר טכיקרדיה עלייתית רב-מוקדית מהווה גורם סיכון להתפתחות של פרפור עליות.
מאפיינים
טכיקרדיה עלייתית ממוקד יחיד מתאפיינת בתרשים הא.ק.ג. בשינויים הבאים:
- קצב לב במהירות של יותר מ-100 פעימות בדקה[1] (לרוב בין 140–220 פעימות בדקה)
- קיומם של לפחות שלושה גלי P זהים ברציפות, השונים בצורתם בהשוואה לתרשים קודם של אותו המטופל[1]
- גלי P הפוכים בלידים המייצגים את הקיר התחתון של הלב (2, 3, ו-AVF)[1]
- מכלול QRS צר (תקין), אלא אם קיימת בנוסף הפרעת הולכה[1]
ראו גם
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
