טלאולוגיה

טלאולוגיה (מיוונית עתיקה: Τελεολογία; ביוונית Τέλος, "טלוס" = סוף, תוצאה; ו"לוגוס" = לימוד, הסבר) היא החקר הפילוסופי של תכלית; תורה פילוסופית המסבירה את התופעות בעולם לאור המטרה או התכלית שהן משרתות ולאו דווקא לאור סיבותיהן.

טלאולוגיה היא אחת מארבעת סוגי הסיבות על-פי אריסטו. אחד הטיעונים הקלאסיים להוכחת מציאותו של האלוקים הוא הטיעון הטלאולוגי, שלפיו כל היקום (ובעיקר הדברים החיים) נבנו באופן מוכוון מטרה ולא באופן כאוטי, ולכן הם ככל הנראה תוכננו על ידי ישות רציונלית.

נטורליזם פילוסופי, שעם מייצגיו נמנה וילארד ואן אורמאן קוויין, הולך בעקבות דייוויד יום ופוסל לחלוטין הסברים טלאולוגיים. נטורליזם טוען שלא קיים שום דבר מעבר לתופעות הנצפות. פילוסופים אחרים, כמו אלן סאנדגה ואלווין פלנטינגה, טוענים שטלאולוגיה ו"טיעונים מהתכנון" אחרים הם תקפים.

תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שטוענת שכל המינים התפתחו בשל ברירה טבעית, הקטינה את השפעתם של טיעונים טלאולוגיים מסורתיים (למרות שהיו שטענו נגד דרווין שהוא טלאולוג בהשקפתו). טיעונים טלאולוגיים שבו למרכז הזירה עם עליית קרנה של הבריאתנות בראשית שנות השמונים.

עם זאת, תאוריית הברירה הטבעית של דרווין פתחה פתח להגדרה מחודשת של "תכלית" בהקשר של "שרידת המותאמים". למשל, לנמר יש טפרים כדי לצוד ולהרוג את טרפו. למרות שטיעון זה נשמע כטיעון טלאולוגי, ניתן להסבירו גם במונחים אבולוציוניים: הטפרים סיפקו לנמר עדיפות בתהליך הברירה הטבעית, ולכן הוא שרד. ניסוח זה מתרץ את השימוש השגוי לכאורה במושג התכלית בתאוריית האבולוציה. השימוש בהסבר זה, שמספק הסבר מדעי לתכלית, קיבל את השם טלאונומיה לעומת טלאולוגיה, במקביל לאופן בו המושג אסטרונומיה עומד מול המושג אסטרולוגיה.

בשנים האחרונות קידמו מספר מדענים את רעיון "העקרון האנתרופי" שמסביר את ערכיהם של מספר קבועים פיזיקליים ככאלו הנחוצים לקיומם של בני אדם שיוכלו לבצע את התצפיות שימדדו אותם. מבקרי השקפה זו טענו שבניסוחים מסוימים שלה יש בה קורטוב של טלאולוגיה.

"טלאולוגיה פסולה" מתרחשת כאשר מישהו טוען (ללא הוכחה) כי X גורם ל-Y.

טלאולוגיה ואבולוציה ביולוגית

דימוי השען

התמיכה בטיעון התכנוני ובטלאולוגיה מתוארת לעיתים קרובות על ידי "דימוי השען" שבו השתמש ויליאם פיילי בספרו "תאולוגיה טבעית" משנת 1802. פיילי, שספרו יצא יותר מחמישים שנה לפני שצ'ארלס דרווין פרסם את "מוצא המינים", טען שמורכבותם של האורגניזמים החיים היא עדות לקיומו של בורא.

אם אנחנו מטיילים בדרך ופתאום נתקלים בשעון, המורכבות שלו מביאה אותנו למסקנה כי הוא לא נוצר בדרך המקרה, הדבר מביא אותנו למסקנה כי יש שען שיצר את השעון (גם אם לא ראינו את השען), וכן לרעיון כי השעון נוצר לשם השגת תכלית. היותו מורכב פוסלת את הרעיון כי השעון נוצר כך סתם במקרה - מישהו היה צריך ליצור בזהירות את כל חלקי השעון שיש להם עיצוב מוקפד ולהרכיבם זה לזה במיקום מדויק ובתאום מושלם בין החלקים. אחרת השעון לא היה עובד. השעון לא נוצר במקרה אלא כמערכת מורכבת שנועדה למלא מטרה - להורות על השעה ולציין זמן.

הסקת קיומו של שען מתוך המורכבות של השעון, גם אם לא ראינו את השען, ניתנת להרחבה לתחומים אחרים. לפי הרחבת הטיעון הזה, כל מערכת מורכבת מאד, נוצרה בהכרח ממערכת מורכבת יותר. לפי הטיעון הזה היצורים החיים, שהם דברים מורכבים מאד, הם עדות לקיומו של בורא מתכנן. טיעון זו ממשיך להתקיים בתנועות בנות זמננו שמתנגדות לאבולוציה מטעמי דת כמו בריאתנות ו"תכנון תבוני".

ריצ'רד דוקינס מנסה לספק מענה לטיעון השען בספרו השען העיוור. אולם הפיזיקאי מיכאל אברהם הגיב לטענותיו של דוקינס בספרו "א-לוהים משחק בקוביות" בטענה שדוקינס מערב בין מדע לפילוסופיה, חסרה לו מיומנות בסיסית בפילוסופיה ותאולוגיה וטיעוניו לוקים בכשלים לוגיים רבים. לדבריו, העובדה שהאבולוציה התרחשה למרות המורכבות הרבה והסבירות המעטה שלה מוכיחה שיש לה מתכנן תבוני, שלכל הפחות קבע את חוקי הטבע שגרמו לאבולוציה להתרחש.^[1]