טנקרד, מלך סיציליה
 | |||||||||||||
| לידה |
1138 לצ'ה | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בפברואר 1194 (בגיל 56 בערך) סיציליה | ||||||||||||
| שם מלא | טנקרד, מלך סיציליה | ||||||||||||
| מדינה | ממלכת סיציליה הנורמנית | ||||||||||||
| מקום קבורה | בזיליקת השילוש ה"קדוש", פלרמו, סיציליה | ||||||||||||
| בת זוג | סיבילה די מדניה | ||||||||||||
| שושלת בית הוטוויל | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
טנקרד (באיטלקית: Tancredi; 1138, לצ'ה - 20 בפברואר 1194, סיציליה) המכונה גם טנקרד מלצ'ה (Tancredi di Lecce), היה מלך ממלכת סיציליה הנורמנית. הוא נולד כבן פילגשו של רוג'רו השלישי, דוכס פוליה, ושימש בתחילה כרוזן לצ'ה שבאיטליה. לאחר מותו של גוליילמו השני, מלך סיציליה הוא השתלט על המלוכה, ושלט עד שנת 1194.
בנו היה גוליילמו השלישי, מלך סיציליה, ששלט בממלכה עד כיבושה בידי האימפריה הרומית ה"קדושה".
ביוגרפיה
תחילת דרכו
טנקרד נולד בתאריך לא ידוע בשנת 1138. אביו היה רוג'רו השלישי, דוכס פוליה, בנם של רוג'רו השני, מלך סיציליה ואלווירה מקסטיליה. אמו הייתה פילגש בשם אמה, שהייתה נצר לשושלת רוזני לצ'ה, ואביה היה אקרדו השני, רוזן לצ'ה. בשנת 1149 הוא הפך לרוזן לצ'ה מטעם ממלכת סיציליה הנורמנית.
בנובמבר 1160, נרצח בסיציליה ראש הממשלה מאיו מבארי. הרצח היווה את האות למרד של הברונים נגד שלטונו של גוליילמו הראשון, מלך סיציליה, דודו של טנקרד. טנקרד עצמו היה ממנהיגי המרד, שהונהג בידי אח למחצה של גוליילמו בשם סימון, נסיך טאראנטו. המורדים הסתערו על ארמון המלוכה, והסיתו לטבח במוסלמים. המלך ומשפחתו נלכדו כולם, ומספר אבירים אלימים במיוחד רצו להרוג אותם. למזלו של גוליילמו, ריכרד, רוזן מוליזה, אחד מהקושרים, נעמד בין המלך לבין הרוצחים וסירב לאפשר לפגוע בו. הקושרים ערכו מצעד ניצחון ברחובות פלרמו, והודיעו שבעוד שלושה ימים יתקיים בקתדרלת פלרמו טקס ההכתרה של בנו הרך בשנים של המלך, רוג'רו הרביעי, דוכס אפוליה. הברונים קיוו שיכולו לשלוט בסיציליה באמצעות שליט בובה.
הקושרים דחו שוב ושוב את ההוצאה להורג של המלך, ובהדרגה העם והצבא החלו להתלכד סביבו. העם הסתער על הארמון במטרה לשחרר את המלך הכלוא, ובמהלך ההתקפה נהרג רוג'רו מחץ סורר. אם כי יש הסוברים שגוליילמו הורה למעשה בחשאי על רציחתו של בנו. הקושרים נסוגו לטירות שלהם וקיבלו ברובם חנינה. בשנת 1166 מת גוליילמו הראשון, ובנו גוליילמו השני ירש אותו. ביולי 1174 הוביל טנקרד כוח פלישה מטעמו של גוליילמו השני, אל מצרים שנשלטה בידי השושלת האיובית. טנקרד הנחית 30,000 לוחמים סיציליאנים מול אלכסנדריה, אולם אז התברר שהעזרה המצופה מממלכת ירושלים לא תגיע עקב מותו של אמלריך הראשון, מלך ירושלים. לנוכח התקרבות צבאותיו של צלאח א-דין, נאלץ טנקרד לפנות את כוחותיו ולחזור לאירופה.
שלטונו
ב-11 בנובמבר 1189 מת גוליילמו ללא בנים. מרבית הסיכויים היו לצדה של דודתו גוליילמו, קונסטנס, שהייתה נשואה לנסיך הגרמני היינריך. אולם טנקרד מיהר להשתלט על האי והוכתר בפלרמו בתחילת שנת 1190. ההפיכה שלו זכתה לגיבוי מצד ראש הממשלה מתיו מאג'אלו, העם ואף האפיפיור. עם זאת, מרבית בני האצולה המשיכו לתמוך בקונסטנס ובעלה שהיה כעת יורש העצר של האימפריה הרומית ה"קדושה". גם אשתו של המלך המנוח, ג'ואן מאנגליה עדיין שמרה על מעמד מסוים. טנקרד החרים לג'ואן את האדמות שניתנו לה בידי בעלה, מנע ממנה זכות בירושתו, וכלא אותה.
מסע הצלב השלישי
ערך מורחב – מסע הצלב השלישי
בספטמבר 1190 נחת בסיציליה אחיה של ג'ואן, ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה ("לב הארי"), שהיה בדרכו למסע הצלב השלישי. ריצ'רד דרש את שחרורה של ג'ואן, וכן שטנקרד יחזיר לה כל פרוטה מכספי ירושתה. טנקרד סירב, וריצ'רד הכריז מלחמה. העם אמנם תמך בטנקרד, אך נוכחות ריצ'רד וצבאו גרמו למהומות. בהמשך הגיע לסיציליה גם בן בריתו של ריצ'רד, פיליפ השני, מלך צרפת. אנשי מסינה התמרדו במהלך אוקטובר, ודרשו שהצבאות הזרים ינטשו את האי. ריצ'רד תקף את העיר, כבש אותה (ב-4 באוקטובר 1190) והקים בה את מקום מושבו. הוא נשאר באי עד למרץ 1191, תוך כדי הצבת דרישות בפני טנקרד לשחרורה של ג'ואן. טנקרד נכנע בסופו של דבר, וחתם עם ריצ'רד על הסכם במסגרתו שוחררה ג'ואן, והוחזרו לה הנדוניה והאחוזה שלה. הסכם השלום קבע שאחיינו של ריצ'רד, ארתור הראשון, דוכס בריטני (שהיה בן ארבע באותו זמן), ימונה כיורש העצר של הממלכה, וטנקרד הבטיח שכאשר יגיע ארתור לבגרות, ישיא אותו לאחת מבנותיו. בתמורה, הכירו האנגלים והצרפתים בטנקרד כמלך סיציליה.
המלחמה נגד היינריך
עם זאת, במהרה הופיע אויב חדש, אלים ונחוש בהרבה למלכותו של טנקרד. בעלה של קונסטנס, הנסיך היינריך, הוכתר באפריל 1191, כהיינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", והוא לא היה מוכן לוותר על הכיסא של ממלכת סיציליה. עמדת כוח זו עתידה הייתה להרחיב ולבסס את שלטון האימפריה הרומית ה"קדושה" בכל איטליה - פרויקט בו החל אביו פרידריך ברברוסה. בשנת 1192 יצא היינריך בראש צבא גרמני חזק מלווה באשתו במטרה להוציא את כתר סיציליה מידי טנקרד. הערים הצפוניות של איטליה פתחו את שעריהן בפני הקיסר כך גם הערים האיטלקיות הנורמניות שבחצי האי האפניני ובהן סלרנו, שבה נמצא ארמונו של אביה רוג'רו השני, מלך סיציליה. בעוד קונסטנס התנחלה בארמון כדי להימלט מחום הקיץ, יצא היינריך לצור על נאפולי. המצור נכשל והקיסר נאלץ לחזור לגרמניה לדכא מרידה. קונסטנס נותרה בסלרנו עם גדוד קטן של שומרי ראש.
עם נסיגת הצבא הגרמני, חזרו הערים האיטלקיות והכריזו על נאמנותן לטנקרד. אזרחי סלרנו, מתוך רצון לרכוש חזרה את אמונו של טנקרד הסגירו את קונסטנס לידיו. טנקרד, ששלטונו בסיציליה היה נתון בסימן שאלה מבחינה חוקית, ומעמדו בקרב האצילים הנורמנים היה רעוע בהיותו בן פילגש וללא זכויות ירושה החליט להשתמש בקיסרית ככקלף להכשיר את מעמדו ונכנס למשא ומתן עם האפיפיור. על פי ההסכמה בין הצדדים אמורה הייתה קונסטנס להשתחרר תמורת הכתרתו של טנקרד כמלך סיציליה על ידי האפיפיור. כך היה זוכה טנקרד לחותמת הכשר והאפיפיור היה מסלק את הסכנה של איחוד כתר סיציליה עם הקיסרות. התוכנית עלתה על שרטון משהצליחו גדודים קיסריים לשחרר את קונסטנס בדרך לרומא, ולהחזיר אותה לגרמניה.
טנקרד המשיך להיאבק בהיינריך כל חייו. בשנת 1193 הוא הוביל בעצמו קמפיין נגד ברונים מתמרדים מפוליה. הוא מת בסיציליה עצמה ב-20 בפברואר 1194, ועל פי בקשתו נטמן בבזיליקת השילוש ה"קדוש" בפלרמו. יורש העצר המיועד, רוג'רו, מת רק שנה אחת לפני כן, ובנו הקטין גוליילמו הוכתר כ"גוליילמו השלישי, מלך סיציליה". שלטונו של גוליילמו האריך ימים, ועד מהרה תפס היינריך את הממלכה והוציא אותו להורג.
משפחתו
מנישואיו לסיבילה די מדניה נולדו לו שישה ילדים:
- רוג'רו
- קוסטנצה - נישאה לפייטרו ציאני
- ואלדראדה - נישאה ליאקופו טייפולו
- מריה אלבינה - נישאה לגולטיירי השלישי די בריין, ומאוחר יותר לג'אק'ומו די סאנסאוורינו
- גוליילמו
- מדניה - ידוע עליה מעט מאוד
קישורים חיצוניים
- טנקרד באנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טנקרד מלצ'ה, מלך סיציליה באתר mondes-normands (בצרפתית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ כינוי שבא לו בשל קומתו הנמוכה.
