טקדה שינגן
טָקֶדָה שִינגֵן (ביפנית: 武田 信玄; 1 בדצמבר 1521 - 13 במאי 1573) היה דאימיו אשר שלט במחוז קָאי ביפן בתקופת סנגוקו. מנהיג בולט בתקופתו, זכור כשליט ואסטרטג חכם, שהפך לגיבור סיפורים רבים בשל יריבותו עם הדאימיו השכן, אואסוגי קנשין.
 | |||
|
חייו
טקדה שינגן, שבבגרותו כונה טָקֶדָה הרוּנוֹבוּ, היה בנו הבכור של טקדה נוֹבוּטוֹרָה, הדאימיו של המחוז קָאי וראש משפחת טקדה. בגיל 21 התמרד כנגד אביו, אשר ככל הנראה רצה להוריש את התואר לבנו השני, והפך בעצמו לראש הקלאן. אביו נשלח כבן ערובה למשפחת אִימַגָאווה, דבר שעזר לכריתת ברית בינם לבין משפחת טקדה.
לאחר המהפך, טקדה הרונובו החל בהרחבת אדמותיו, תוך פלישה למחוז שִינָאנוֹ השכן. בתחילת מסע הכיבושים שלו הביס צבא מאוחד של הדאימיו המקומיים, שמנה כ-12,000 בני אדם, וזאת בעזרת כוח של 3,000 איש בלבד. ניצחון זה אפשר לו לכבוש את החלק האחרון של המחוז שהיה בשליטתו של מוּרָקָאמִי יוֹשִיוֹקִי. לאחר מספר קרבות, טקדה שינגן הצליח להביס את מורקאמי, אשר ברח מהמחוז וביקש את עזרת אוּאֵסוּגִי קֶנשִין. כך התחילה היריבות האגדית של תקופת סנגוקו.
טקדה שינגן ואואסוגי קנשין, אשר כונו לפעמים "הנמר של קאי" ו"הדרקון של אֵצִ'יגִי"[1], נלחמו בסדרה של חמישה קרבות, המכונים קרבות קָוָאנָקָגִ'ימָה, שלושה מהקרבות לא כללו לחימה של ממש של כלל הצבאות, אלה רק היתקלויות קטנות-מימד. הקרב המפורסם ביותר הוא הקרב הרביעי, בו השתתפו כ-20,000 לוחמים מצד שינגן וכ-13,000 לוחמים בצד קנשין. למרות היתרון המספרי של יריבו, קנשין השתמש בטכניקת לחימה מוצלחת, כאשר כל יחידה שהתעייפה או נפלה הוחלפה מיד ביחידה חדשה. הדבר הביא להתקדמותו המהירה, וקנשין הגיע עד למטה של שינגן ונלחם איתו בדו-קרב. שינגן, אשר היה מופתע מההתקפה ולא היה חמוש, הצליח לבלום את התקפותיו של קנשין בעזרת טֶסֶן, מניפת ברזל, עד שאחד מלוחמים הצליח לפצוע את הסוס מתחת לקנשין. לאחד הקרב החמישי, נפסקו הקרבות בין היריבים והשניים פנו לענייני פנים.
בשנות ה-70 טקדה שינגן היה הדאימיו היחיד שיכל לעמוד בדרכו של אודה נובנאגה לשליטה ביפן כולה. הוא אף הביס את הצבא של טוקוגאווה איאייסו באחד מהקרבות הקטנים. בשנת 1573, תוך כדי מסע צבאי, הוא חלה ומת במחנה כוחותיו.
השפעתו
טקדה שינגן הצטיין במהלך חייו בתחום הלחימה, אולם השפעתו המכרעת על יפן של אותה תקופה היא בהישגים האדמיניסטרטיביים המרשימים. דגל הקרב של שינגן נשא את הסיסמה של האסטרטג הסיני סון דזה "מהיר כרוח, שקט כיער, פראי כאש, יציב כהר". למרות שהיה אכזרי כלפי אויביו במלחמה, הוא ניהל את אדמתו בחכמה ואיפוק. את גיוס האיכרים לצבאו ניהל בצורה שאפשרה חיים חקלאיים תקינים של המשפחות, הוא אף נתן לאיכרים את האפשרות לשלם את חובותיהם בכסף ולא רק באורז. הרפורמות של שינגן בתחום המיסוי והניהול אומצו על ידי יריבו טוקוגאווה אייסו, אשר לאחר הפיכתו לשוגון יישם אותן ביפן כולה.
יריבותם של שינגן וקנשין הפכה לדורות לסמל של יריבות מכובדת. למשל, שינגן קיבל את אספקת המלח ממשפחת הוֹג'וֹ. כאשר בתקופה מסוימת ראש משפחת הוג'ו הורה להפסיק את אספקת המלח, קנשין שלח לשינגן משלוח של מלח מהמאגרים שלו, באומרו "אני נלחם בחרב, לא במלח"[2]. כאשר שמע קנשין על מותו של טקדה שינגן, התאבל על מות אחד מיריביו החזקים והראויים לכבוד.
מלבד טקדה קנשין עצמו, 24 משרתיו, אשר ליוו אותו בתקופות שונות של חייו, הפכו לגיבורים של ציורי אוקיו-אה ומחזות בונרקו.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ במיתולוגיה סינית הנמר והדרקון הם זוג יריבים נצחיים, אך הקרבות שלהם תמיד נגמרים בתיקו
- ^ מתוך: Stephen Turnbull, Samurai: A Military History, פרק 7
