דיסקינזיה מאוחרת
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. דיסקינזיה מאוחרת (באנגלית: Tardive dyskinesia- מלטינית: Dyskinesia tardiva) היא סוג של דיסקינזיה (תנועות חוזרות בלתי רצוניות), המופיעה כתופעת לוואי של שימוש ממושך או שימוש במינון גבוה בתרופות נוירולפטיות (תרופות החוסמות את הקולטן לדופמין). תרופות אלו הן בדרך כלל תרופות אנטי-פסיכוטיות; חוסמי דופמין אחרים שיכולים לגרום לדיסקינזיה מאוחרת הם תרופות עבור בעיות קיבה ומעיים או הפרעות נוירולוגיות.
המונח 'דיסקינזיה מאוחרת' הוצג לראשונה ב-1964. המונח "דיסקינזיה" מתייחס לתנועה בלתי רצונית. שם התואר "מאוחרת" מתייחס לכך שהשפעת התרופות יכולה להיות מאוחרת (tardive), כלומר, הדיסקינזיה יכולה להמשיך או להופיע מאוחר במהלך הטיפול, ולהמשיך גם אחרי הפסקה מאוחרת של הטיפול התרופתי הגורם.
מאפיינים
הדיסקינזיה המאוחרת מאופיינת בתנועות חוזרות לא רצוניות וחסרות מטרה. מאפייניה של ההפרעה עשויים לכלול עוויתות, הבלטת לשון, כיווץ שפתיים, מצמוץ עיניים מהיר, תנועות מהירות של הגפיים, תנועות לקויות של האצבעות, ועוד.
הפרעות נוירולוגיות דומות זוהו כגרסאות של דיסקינזיה מאוחרת:
- דיסטוניה מאוחרת (tardive dystonia) - דומה לדיסטוניה אבל היא נוטה להיות תמידית.
- אקתיזיה מאוחרת (tardive akathisia) - כוללת כאב של מתח פנימי וחרדה, ודחף כפייתי להניע את הגוף. במצב קיצוני, האדם חווה סבל פנימי ולא מסוגל לשבת ברוגע.
- טורטיזם מאוחר (tardive tourettism) - הפרעת "טיקים" הדומה בתסמיניה לתסמונת טורט, כך שלפעמים ההבחנה ביניהן יכולה להעשות רק על סמך פרטי ההתקף.
- מיוכלונאס מאוחר (tardive myoclonus) - רטט שרירי-עוויתי. תסמונת נדירה, הכוללת "זריקות" קצרות של שרירים בפנים, צוואר וגפיים.
טיפול
מניעה ראשונית של התופעה עשויה להיות מושגת על ידי שימוש בתרופות הנוירולפטיות במינון היעיל המינימלי ואם ניתן, לזמן הקצר ככל האפשר. ברגע שאובחנה התופעה, יש להפחית את מינון התרופה שגרמה לה, או להפסיקה לגמרי אם זה אפשרי (למשל לעבור לתרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות עם תופעות לוואי פחותות). אך יש לדעת כי דיסקינזיה מאוחרת, אם לא נלקחו אמצעים בעוד מועד, עשויה להימשך גם לאחר הפסקת התרופה, למשך חודשים, שנים, ולפעמים לתמיד.
התרופה האנטי-פסיכוטית "קלוזאפין" (Clozapine), נמצאה כתרופה בעלת סיכון נמוך לתופעת לוואי של דיסקינזיה מאוחרת, יחסית לתרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור הישן. יתרון זה קיים גם אצל תרופות אחרות בקטגוריה זו.
קיימות מספר תרופות שעשויות לסייע בטיפול בדיסקינזיה המאוחרת. התרופה "Tetrabenazine" משמשת לטיפול בתופעה וכן בהפרעות תנועה אחרות. "Zofran" הראה יעילות מסוימת במחקרים נסיוניים על דיסקינזיה מאוחרת. תרופות מסוימות נגד פרקינסון (כמו: "Aricept", "Baclofen" "Requip" ,"Mirapex") יכולות להועיל.
מחקרים מסוימים הראו כי גם שימוש בסם מריחואנה (Cannabis) יכול לעזור בהקלת הסימפטומים. עם זאת, תוצאות המחקרים בנושא מעורבות, ויש שגילו כי הסם דווקא מחמיר את התופעות.[1]
התרופה "Clonidine" נמצאת בשימוש עבור התפרצויות של דיסטוניה. במקרים קלים של דיסטוניה פוקאלית (focal dystonia) אפשר לטפל באמצעות זריקות בוטוקס (בוטולינום טוקסין).
בנזודיאזפינים (כמו: "Lorazepam", "Diazepam", "Clonazepam") נחשבים בלתי יעילים להקלת הסימפטומים.
תרופות טבעיות לא הוכחו כבעלות יעילות בטיפול בתופעה, משום שלעיתים נדירות הן נבדקות במסגרות מפוקחות של ניסוי מבוקר. מחקרים מראים שמנוחה לסירוגין והתעמלות קבועה מפחיתים את הסימפטומים. הממצאים לגבי חומרים טבעיים כמו ויטמין E, אומגה 3, וההורמון מלטונין, אינם חד משמעיים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ טיפול באמצעות קנאביס, אתר מרכז דיסקינזיה מאוחרת
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
