יאקופו דה ברברי
.jpg) |
יאקופו דה ברברי (באיטלקית: Jacopo de' Barbari; בקירוב 1460/70 – לפני 1516), מכונה לעיתים דה'ברברי, ברברו, ברברינו, ברבריגו או ברבריאגו,[1] היה צייר, אמן דפוס ומיניאטורות איטלקי בתקופת הרנסאנס בעל סגנון ייחודי לתקופה. הוא עבר מוונציה לגרמניה בשנת 1500, ובכך הפך לאמן הרנסאנס האיטלקי המפורסם הראשון שפעל בצפון אירופה. ציוריו המעטים ששרדו (כשנים עשר) כוללים את הדוגמה הידועה הראשונה לטרומפ-לויל מאז העת העתיקה. עשרים ותשעה תחריטים שלו ושלושה חיתוכי עץ גדולים גם הם היו בעלי השפעה רבה.
ביוגרפיה
מקום ותאריך לידתו אינם ידועים, אך הוא תואר כוונציאני על ידי בני זמנו, כולל אלברכט דירר ("ואן ונדיג גפורן"), וכ-"זקן וחלש" בשנת 1511, כך שמשוער כי נולד בין 1450 ל-1470. היו שסברו שהיה יליד גרמניה לפני שהיגר לאיטליה. אולם אמונה זו אינה חד משמעית ונשארת בגדר השערה עבור חוקרים.[2] טווח תאריכים מוקדם יותר יצביע על פריצה פתאומית בגיל קרוב לחמישים, לכן טווח תאריכים מאוחר מזה יהיה סביר יותר. דה ברברי חתם על רוב תחריטיו במטה הרמס או בסימן מרקורי ואת הציור טבע דומם עם חוגלה וכפפות חתם עם: "Jac.o de barbarj p 1504" (שמו באיטלקית ותאריך הציור) על פיסת הנייר המצוירת.[3] הוא כנראה לא היה ממשפחת ברברו (אנ') הוונציאנית החשובה, שכן הוא מעולם לא היה רשום בשושלת היוחסין של משפחה זו.
שום דבר לא ידוע על העשורים הראשונים שלו, אם כי קיימת סברה שהיה תלמיד של האמן אלוויסה ויוריני. הוא היגר מוונציה לגרמניה בשנת 1500, ולאחר מכן קיים תיעוד טוב יותר. שם עבד אצל הקיסר מקסימיליאן הראשון בנירנברג במשך שנה, אחר כך במקומות שונים אצל פרידריך השלישי מסקסוניה בשנים 1503–5, לפני שעבר לחצרו של הנסיך יואכים הראשון מברנדנבורג בערך בשנים 1506–1508. בגרמניה הוא היה ידוע לעיתים קרובות כ-"יאקופ וולך", כנראה מ-"וולש" שפירושו זר, מונח המשמש במיוחד לתיאור איטלקים.
ייתכן שהוא חזר לוונציה עם פיליפ הראשון מבורגונדי, עבורו עבד מאוחר יותר בהולנד.[4] עד מרץ 1510 הוא עבד עבור היורשת של פיליפ הארכידוכסית מרגרט בבריסל ובמכלן. בינואר 1511 חלה וערך צוואה, ובמארס הארכידוכסית נתנה לו קצבה לשארית חייו בשל גילו וחולשתו. עד שנת 1516 הוא מת, והותיר את הארכידוכסית עם עשרים ושלושה לוחות חריטה. מכיוון שרבים מלוחותיו היו כנראה חקוקים משני הצדדים, ייתכן שחלק מהתחריטים לא שרדו.
עבודה
מפת ונציה וחיתוכי עץ אחרים
יצירתו המתועדת המוקדמת ביותר היא חיתוך עץ ענקי (1.345 x 2.818 מטרים, משישה לוחות עץ) המציג נקודת מבט אווירית על ונציה, מפה זו עברה הדפס ופורסמה בשנת 1500, היצירה נמשכה שלוש שנים.[5] מודדים רבים נדרשו ליצירתה של עבודה זו, אך בכל זאת היה זה הישג מרהיב עבור דה ברברי, והיצירה עוררה סערה ניכרת מהראשון.[6] מאוחר יותר תוקן חיתוך העץ על ידי אחרים כדי לשקף פרויקטי בנייה חדשים גדולים במהדורה השנייה של ההדפסה.
מלבד מפת ונציה, הוא הפיק שני חיתוכי עץ נוספים, הן של גברים והן של סאטירים, שהיו חיתוכי העץ הפיגורטיביים הגדולים והמרשימים ביותר שיוצרו עד אותה עת, ואשר ביססו את המסורת האיטלקית של חיתוכי עץ משובחים וגדולים לעשורים הבאים. ייתכן שגם אלה יוצרו לפני 1500; ניכרת השפעה חזקה בהם מאנדראה מנטניה.
ניצחון הגברים על הסאטירים, שהושלם בתחילת המאה ה-16, היה הדפס עץ רב-לוחות בולט נוסף של דה ברברי, המדגיש נושאים שונים הקשורים למיתולוגיה היוונית. הדפס זה הבנוי משלוש לוחות מייצג סצנות מיד לאחר קרב - גברים ונשים צועדים לעבר מקדש, מציגים את הסאטירים המובסים כבולים כאסירים ונושאים אותם בסלים. חוקרים רבים כמו יורגן שולץ ודייוויד לנדאו הציעו את הקשר עם חיתוך עץ אחר שכותרתו, "קרב בין סאטירים וגברים", שבו אחת הכרזות ביצירה המאוחרת בעלת דמיון רב לסצנת הקרב של דה ברברי.[7] קשרים בין הארכיטקטורה של ונציה ברקע ההדפס מתייחסים לציורים אחרים באותה תקופה כמו "התהליך בכיכר סן מרקו", שהושלם על ידי ג'נטילה בליני ב-1496.[8]
מגעים עם דירר
בזמן שפורסמה מפת ונציה כבר יצא דה ברברי לגרמניה, שם פגש את דירר, שאותו אולי כבר פגש בעבר ממסעו הראשון של דירר באיטליה (קטע במכתבו של דירר אינו חד משמעי). הם דנו בפרופורציה האנושית, שהיא לא מחוזקותיו הניכרות של דה ברברי, אבל דירר היה מסוקרן ממה שהיה לו לומר, אף על פי שהוא רשם שדה ברברי לא סיפר לו את כל מה שידע:
איני מצאתי איש הכתב דבר על חוקי היסוד ביחסי האדם מלבד איש ושמו יאקופ, נולד בונציה וצייר מקסים. הוא הראה לי גבר ואישה אותם צייר לפי מדידה, בכדי שאני אראה כעת למה התכוון ולא אצפה בממלכה חדשה... בבירור יאקובוס אינו רצה להראות לי את עקרונותיו, זאת ראיתי טוב.
— מספר שלא יצא לאור של דירר על יחסי האדם
עשרים שנה מאוחר יותר ניסה דירר ללא הצלחה לגרום לארכידוכסית מרגרט, יורשת העצר ההבסבורגית של הולנד, לתת לו ספר כתבי יד שהיה לה על הנושא מאת דה ברברי, שעד אז נפטר; הספר לא שרד.
תיארוך של יצירות אמנות
דה ברברי שהה שנה בנירנברג, שבה חי דירר, בשנים 1500–1501, והשפעות זרמו לשני הכיוונים בינו לבין דירר במשך מספר שנים. אף אחד מהתחריטים שלו אינו מתוארך, ולכן חלק ניכר מהתיארוך שלהם תלוי בדמיון להדפסים מתוארכים של דירר; קיים חוסר ודאות במקרים מסוימים לגבי מי השפיע על מי. חמישה מתחריטיו היו באלבום של הרטמן שדל, שנקשר בדצמבר 1504, מה שנותן עדות נוספת לתיארוך. דה ברברי כנראה עשה כמה תחריטים לפני שעזב את איטליה, אבל התחריטים הטובים ביותר שלו (ואולי כולם) נעשו כנראה לאחר מעברו לגרמניה בשנת 1500.
כמה מציוריו מתוארכים: 1500, 1503, 1504, 1508. מסמכים הנוגעים להעסקתו על ידי מקסימיליאן מראים שעבודתו הייתה לכלול כתבי יד מאירים, אבל שום עבודה בסדר גודל זה לא יוחסה לו בדרך כלל. הרישום היחיד המקובל על פי רוב שנעשה על ידו הוא של קלאופטרה ומוצג במוזיאון הבריטי, שנעשה ככל הנראה כמחקר לחריטה שלא שרדה.
חריטות
סגנונו קשור למורה האפשרי שלו, אלוויסה ויוריני ולג'ובאני בליני, אך בעלת פחות ייחודיות. מלבד דירר, השפעת הטכניקה של מנטניה מופיעה גם בתחריטיו המוקדמים יותר ככל הנראה, שנעשו בסביבות תחילת המאה, עם שבר מקביל. התחריטים שלו קטנים ברובם, מציגים רק כמה דמויות. לוחמים סאטירים מופיעים במספר הדפסים; ישנם מספר נושאים מיתולוגיים, כולל שני קורבנות לפריאפוס.
ההדפסים המוקדמים יותר מציגים דמויות בעלות "ראשים קטנים וגופים חסרי צורה ברורה, עם כתפיים משופעות וחזה עבה הנתמך ברגליים דקות" - בדומה לציוריו.[6] כנראה מתקופת הביניים שלו מגיעות מספר יצירות עירום, המפורסמת שבהן היא אפולו ודיאנה,[1] סבסטיאן הקדוש,[9] ושלושת השבויים הכבולים. יצירות אלו שיפרו מאוד יכולות הקומפוזיציה שלו.
בעתו האחרונה, סגנונו הופך לאיטלקי יותר, והקומפוזיציות מורכבות יותר. לאלה יש אווירה מסתורית, רדופה וטכניקה מעודנת מאוד. לבנסון הציע שהם מתקופתו בהולנד והושפעו מלוקאס ואן ליידן הצעיר.[2] ההשפעה בין הולנד לוונציה בתקופה זו גם הייתה בולטת שכן שני האזורים היו ערי נמל משגשגות במסחר. כתוצאה מכך, לא רק הכלכלות היו קשורות זו לזו, אלא גם האמנות.
ציורים
ציוריו הם בעיקר דיוקנים או דמויות דתיות בחצי אורך. הוא צייר נץ חי[10] (הגלריה הלאומית, לונדון), שהוא כנראה שבר של יצירה גדולה יותר. טבע דומם מוקדם מאוד בציורו "טבע דומם עם חוגלה וכפפות" (פינקוטק, מינכן) הנקרא לעיתים קרובות הציור הראשון בקנה מידה קטן של טרומפ-לויל מאז העת העתיקה; ייתכן מאוד שזה היה הכריכה או הצד האחורי של דיוקן (עם זאת, בלוח מקוטע של ונציאני אחר, ויטוריו קרפצ'יו, יש מתלה מכתבים עם צד אחורי המצויר בסגנון טרוימפ-לויל מבערך 1490).[3] בגמלדה-גאלרי, בברלין, מוצג דיוקן גבר גרמני ורקע דתי. בלובר יש קבוצת דמויות דתית, ובפילדלפיה זוג דמויות.
יצירה שנויה במחלוקת אך מפורסמת, דיוקן לוקה פאצ'ולי, נמצא במוזיאון קאפודימונטה בנאפולי. דיוקן זה מראה את המתמטיקאי הפרנציסקני ומומחה הפרספקטיבה מדגים חישובי גיאומטריה בשולחן שעליו עבודתו של אוקלידס. הוא מלווה בתלמיד לא מזוהה. העבודה חתומה ב-"IACO. BAR VIGEN/NIS 1495". ליאקופו דה ברברי מיוחסת ברכת ישו המוצגת במוזיאון סניטה לאמנות באוניברסיטת נוטרדאם, אינדיאנה.
קישורים חיצוניים
- דיון בנוגע לדיוקן לוקה פאצ'יולי וייחוסיו
- פרויקט מוזיקלי בהשראת מפת ונציה, 1500
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jacopo de' Barbari, Apollo and Diana in the Metropolitan Museum
- ^ 2.0 2.1 Early Italian Engravings from the National Gallery of Art; JA Levinson (ed); National Gallery of Art, 1973, LOC 7379624.
- ^ 3.0 3.1 Alte Pinakothek, Alte Pinakothek München : Erläuterungen zu den ausgestellten Gemälden : korrigierte und durch einen Anhang erweitere Ausgabe., 2. Aufl, München: Bayerische Staatsgemäldesammlungen, 1986, מסת"ב 3-87490-701-5
- ^ David Landau in Jane Martineau (ed), The Genius of Venice, 1500–1600, 1983, Royal Academy of Arts, London.
- ^ Plan of Venice Musei Civici Veneziani.
- ^ 6.0 6.1 Six centuries of master prints : treasures from the Herbert Greer French collection, Cincinnati: Cincinnati Art Museum, 1993, מסת"ב 0-931537-15-0
- ^ n/a, n/a. "The Battle Between Satyrs and Men". The Metropolitan Museum of Art. The Metropolitan Museum of Art. נבדק ב-16 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bellini, Gentile. "Procession in St. Mark's Square". Web Gallery of Art. n/a. נבדק ב-16 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "St. Sebastian". Museum of Fine Arts, Boston. נבדק ב-2021-07-20..
- ^ National Gallery (אורכב 29.09.2007 בארכיון Wayback Machine).
