יוהאנה לנגפלד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוהאנה לנגפלד
Johanna Langefeld
לידה 5 במרץ 1900
אסן
פטירה 26 בינואר 1974 (בגיל 73)
אוגסבורג
מדינה גרמניה
פעילות בולטת מפקדת ומפקחת מחנות ריכוז לנשים
תקופת הפעילות 19351945 (כ־10 שנים)
בן זוג ווילהלם לנגפלד
מספר צאצאים 1

יוהאנה לַנְגֶפֶלְד (Johanna Langefeld) (1900 - 1974) הייתה מפקחת ומפקדת במחנות הריכוז לנשים ליכטנבורג, ראוונסבריק ואושוויץ.

ביוגרפיה

חיים אישיים

נולדה ב-5 במרץ 1900 באסן (Essen), גרמניה במשפחה לותרנית לאומנית, אביה היה נפח.

בשנת 1924 עברה למילהיים על הרוהר, שם התחתנה עם ווילהלם, בשנת 1926 מת בעלה ממחלת ריאות. ב1928 חייתה עם אדם אחר והרתה ממנו אך עזבה אותו ועברה לדיסלדורף ובחודש אוגוסט נולד בנה[1].

במהלך המלחמה

החל משנת 1935 עבדה כשומרת במחנה הריכוז לנשים מורינגן (Moringen) (אנ')[2].

בשנת 1937 הצטרפה למפלגה הנאצית.

בחודש מרץ 1938 הגישה בקשה לעבוד כשומרת בליכטנבורג (Lichtenburg)[3] והתקבלה. שנה לאחר מכן היא מונתה למפקחת במחנה זה עד למאי 1939 שבו הועברו אסירות המחנה למחנה ראוונסבריק (גרמנית: Ravensbrück).

לאור ניסיונה נבחרה לנגפלד במרץ 1942 להקים את מחנה הנשים החדש באושוויץ שם הייתה ממונה על הסלקציות לתאי הגזים. בתפקיד זה הייתה אחראית באופן ישיר לרצח של אלפי אסירות. נוצרו עימותים בינה לבין מפקד המחנה הראשי רודולף פרנץ הס שטען שהיא איננה מנהלת טובה, וביקש להעבירה משם, ולמרות מאמציה להישאר היא הוחזרה לראוונסבריק בעקבות ליקויים מנהליים שנמצאו בעבודתה[4]. גירסה אחרת טוענת כי לנגפלד נפגעה במיניסקוס והוזקקה לניתוח אותו העדיפה לעשות במולדתה גרמניה. אחריה הובאה מראוונסבריק לאושוויץ מריה מנדל שהייתה אכזרית הרבה יותר ממנה[5].

לאחר המלחמה

ב20 בדצמבר 1945 הצבא האמריקאי תפס את לנגפלד, ולאחר שנה בערך בספטמבר 1946 האמריקאים הסגירו אותה לידי הרשות השופטת הפולנית לקראת משפט אושוויץ הראשון שבו נשפטו אנשי ס"ס. הפולנים כלאו אותה בבית כלא בקרקוב אך היא הצליחה להימלט מהכלא ב23 בדצמבר 1946, נטען כי שומרים פולניים סייעו לה לברוח כיוון שהייתה זכורה לטובה בעיקר על רקע המחליפה האכזרית מנדל[6]. לאחר הבריחה התחבאה לנגפלד במנזר ועבדה בבית פרטי.

בסביבות שנת 1957 חזרה למינכן בצורה בלתי חוקית, התגוררה עם אחותה, ועבדה ב-BMW.

ב26 בינואר 1974 מתה לנגפלד באוגסבורג[7].

לקריאה נוספת

Johannes Schwartz, Das Selbstverständnis Johanna Langefelds als SS-Oberaufseherin, in: Ulrich Fritz, Silvija Kavčič, Nicole Warmbold (ed.): Tatort KZ, Neue Beiträge zur Geschichte der Konzentrationslager, Ulm 2003, pp. 71–95.

Johannes Schwartz, Geschlechterspezifischer Eigensinn von NS-Täterinnen am Beispiel der KZ-Oberaufseherin Johanna Langefeld, in: Viola Schubert-Lehnhardt (ed.),Frauen als Täterinnen im Nationalsozialismus, Protokollband der Fachtagung vom 17.-18. September 2004 in Bernburg, im Auftrag des Kultur- und Bildungsvereins Elbe-Saale e.V. in Sachsen-Anhalt, Gerbstadt 2005, pp. 56–82, מסת"ב 3-00-017407-9.

Johannes Schwartz, Handlungsoptionen von KZ-Aufseherinnen. Drei alltags- und geschlechtergeschichtliche Fallstudien, in: Helgard Kramer (ed.), NS-Täter aus interdisziplinärer Perspektive, Martin Meidenbauer Verlag, München 2006, S. 349-374.

הערות שוליים

  1. ^ יוהאנה לנגפלד בויקיפדיה האנגלית.
  2. ^ מחנה מוריגן היה מחנה הריכוז הראשון לנשים ורוכזו בו נשים מכל רחבי הרייך, ובעיקר מאגף הנשים בכלא גוטזל (Gotteszel), הוקם בשלהי 1933.
  3. ^ מחנה הריכוז הראשון של הס"ס לנשים.
  4. ^ יוליה שקודובה, שלוש שנים ללא שם אושוויץ 1942 - 1945, הוצאת ידיעות ספרים ויד ושם, עמוד 36 הערה 7.
  5. ^ ראו מריה מנדל - ראש מחנה הריכוז, שהייתה חובבת מוזיקה באתר Karroo.
  6. ^ ראו מריה מנדל - ראש מחנה הריכוז, שהייתה חובבת מוזיקה באתר Karroo.
  7. ^ יוליה שקודובה, שלוש שנים ללא שם אושוויץ 1942 - 1945, הוצאת ידיעות ספרים ויד ושם, עמוד 36 הערה 7.