יוליה לרמונטובה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. יוליה לרמונטובה (ברוסית: Юлия Всеволодовна Лермонтова; 21 בדצמבר 1846 - 16 בדצמבר 1919), הייתה כימאית רוסייה. האישה הראשונה בעלת תואר דוקטור לכימיה ברוסיה[1], וייתכן שגם בעולם[2]. קיבלה את הדוקטורט על ידי אוניברסיטת גטינגן בשנת 1874[1]. הצטרפה לחברה הרוסית לכימיה בשנת 1875[3]. התפרסמה בזכות מחקרה בנושא פחמימנים אליפטיים, רוויים ובלתי רוויים[3][1].
ביוגרפיה
יוליה וסבולודובנה לרמונטובה נולדה ב-21 בדצמבר 1846 בסנט פטרסבורג, רוסיה, לייליזווטה אנדרייבנה קוסיקובסקי ולגנרל וסבולוד לרמונטוב (בן דודו השני של המשורר הרוסי מיכאיל לרמונטוב), בן המשפחה האריסטוקרטית לרמונטוב[4]. במשך רוב חייה הצעירים התגוררה במוסקבה, מכיוון שאביה היה אחראי על חיל הצוערים במוסקבה[3]. כתוצאה מכך שהוריה היו חברים בעלי מעמד והשכלה גבוהים, הוריה יכלו להעניק לה חינוך איכותי, ולרמונטובה רכשה את השכלתה היסודית ממורים פרטיים[3]. מאז ילדותה חיבבה כימיה ורפואה. בעוד שמשפחתה לא הבינה לגמרי את עניינה במדע, המשיכה לעסוק בו, והיא הייתה נוהגת לקרוא ספרות מקצועית ולנהל ניסויים פשוטים בבית[4].
בשנת 1868 לרמונטובה ניסתה להתקבל ללימודי כימיה באקדמיה לחקלאות על שם פטרובסק שבמוסקבה (כיום אקדמיית טיריישה), אבל מועמדותה, כמו של רבות אחרות באותה העת, נפסלה[4].
חברתה הטובה סופיה קובלבסקיה, לימים המתמטיקאית המפורסמת, עזרה ללרמונטובה לשכנע את הוריה לאפשר לה לצאת ללמוד בחו"ל, ובסתיו 1869 התחילה ללמוד באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה ביחד עם קובלבסקיה[3]. בהתחלה הן נתקלו באותה בעיה בה נתקלו ברוסיה, ולאחר מאבק עיקש קיבלו אישור להיכנס להרצאות של מרצים בכירים כמו רוברט בונזן וגוסטב קירכהוף[3].
פעילות מחקרית
ללרמונטובה הוענקה גישה למעבדה של רוברט בונזן בעזרתו של דימיטרי מנדלייב, איתו הייתה בקשר במשך כל שהותה בגרמניה[3]. במעבדתו של בונזן למדה את שיטותיו לניתוח עפרות מתכת ועסקה בפיתוח שיטות להפרדת המתכות בסגסוגות פלטינום, רעיון שהוצע לה על ידי מנדלייב[3][2]. לאחר מכן עברה למעבדתו של אוגוסט פון הופמן באוניברסיטת ברלין[1]. היא חקרה ובדקה מאפיינים של קבוצות פחמימנים (תרכובת אורגנית המכילה פחמן ומימן בלבד) אליפטיים[3]. בשנת 1872 פרסמה את מאמרה הראשון, שעסק במחקרה על תרכובות ארומטיות[3]. באותה התקופה הן אוניברסיטת היידלברג והן אוניברסיטת ברלין סירבו להעניק תואר לאישה[3]. בסופו של דבר אוניברסיטת גטינגן קיבלה את לרמונטובה כמועמדת לדוקטורט, ולאחר שעברה מבחן בעל פה קיבלה את התואר דוקטור לכימיה בדרגת הצטיינות magna cum laude (בכבוד רב)[1][2].
לאחר לימודיה שבה לרוסיה, ועם שובה התקבלה בחום על ידי מיטב המדענים הרוסים, ביניהם דימיטרי מנדלייב ואלכסנדר באטלרוב, בחגיגה שנערכה בביתו של מנדלייב[3]. באטלרוב אף הציע לה במפגש להצטרף לקבוצת המחקר שלו באוניברסיטת סנט פטרסבורג[3]. למרות זאת לרמונטובה החליטה לחזור למוסקבה שם עבדה במעבדתו של ולדימיר מרקוניקוב, שם החלה לחקור נפט, ואף פיתחה מתקן לזיקוק נפט, אך בסופו של דבר מתקן זה לא הצליח להתאים לקנה מידה תעשייתי[4].
בשנת 1875 הצטרפה לרמונטובה לחברה הרוסית לכימיה[3]. ב-1878 החליטה להסכים להצעתו של באטלרוב, ועברה לסנט פטרסבורג. באטלרוב ולרמונטובה ביצעו יחדיו עבודה ניסויית מקיפה על אלקנים ואלקאנים. רוב עבודתה פורסמה תחת שמו של באטלרוב (עם תודות)[3].
בינואר 1878 בכנס של החברה הרוסית לכימיה, הפרופסור של אוניברסיטת חרקוב, אנטולי איוונוביץ' אלטקוב, דיווחו על תוצאות ראשוניות של שיטה חדשה לסינתוז (יצירה באופן כימי) של אלקנים[1].
פרופסור באטלרוב השתתף בפגישה זו והבחין כי מספר ניסויים בתחום זה בוצעו על ידי יוליה לרמונטובה שנה קודם לכן. מאוחר יותר כתבה ד"ר לרמונטובה במאמר שפרסמה כי לא מיהרה לפרסם את תוצאותיה משום שלא חשבה שישנם מדענים רבים שחוקרים את התחום באותה העת, והיא רצתה להגיע לתנאים ולתוצאות הטובות ביותר שאפשר לפני פרסום התוצאות. משום כך, היא זנחה את כל הניסויים שהתחילה באותו הזמן על מנת לסיים ולתעד את הניסויים האחרים שנערכו וכבר פורסמו, ובכך להגיע למסקנות. תהליך הסינתזה הזה נקרא מאוחר יותר ריאקציית באטלרוב-אלטקוב-לרמונטובה. על בסיס הסינתזה שפיתחו שלושת המדענים הללו, פותחו סוגים שונים של דלקים לכלי תחבורה[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Alexander Yu. Rulev* and Mikhail G. Voronkov, Women in chemistry: a life devoted to science, NJC
- ^ 2.0 2.1 2.2 Science, Women, and the Russian Intelligentsia: The Generation of the 1860s, Ann Hibner Koblitz, Isis
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 Early Women Chemists in Russia: Anna Volkova, Iuliia Lermontova, and Nadezhda Ziber-Shumova, M. Creese (1998), Bull. Hist. Chem, Pages 19–24., acshist.scs.illinois.edu
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Вклад женщин технологов в науку о нефти, О. Ф. Глаголева (2010), Мир нефтепродуктов. Вестник нефтяных компаний., www.neftemir.ru (ארכיון)
