יוסף אורן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. יוסף אורן (אורנבוים, נולד ב-14 באוגוסט 1940 בסראטוב, רוסיה) הוא חוקר, מסאי ומבקר ספרות ישראלי.[1][2]
אורן מרבה לכתוב על ספרים, שזה עתה הופיעו בדפוס, ולכלול בביקורתו את התגובות של הסופרים על האירועים שמתרחשים בחיי העם והמדינה. פרסם עד כה עשרים ואחד כרכים בסדרה תולדות הסיפורת הישראלית, שבהם דן בכמאות יצירות של שמונים סופרים ישראלים.[1] מאה ושבע עשרה מיצירותיו הועלו לפרויקט בן יהודה.[3]
קורות חייו ויצירתו
יוסף אורן נולד בברית המועצות לשעבר, בן לרבקה וליעקב אורנבוים[3].
עלה לארץ ב-1949 והתחנך בראשון לציון. לאחר השירות הצבאי למד בסמינר לוינסקי ורכש תואר ראשון בספרות באוניברסיטת תל אביב. אורן עסק בהוראת הספרות בבתי ספר תיכוניים בשנים 1963–1976. כמו כן, הוא שימש כעורך כתבי עת לחינוך חברתי וכמרצה לספרות בחוגים וקהילות שונות. החל משנת 1977 ועד פרישתו לגמלאות שימש יוסף אורן מרצה לספרות ולחינוך חברתי במכללות להכשרת מורים. כמו כן, הרבה להרצות בנושאים ספרותיים לקהל שוחר ספרות[4].
בשנת 1983 ייסד את הוצאת "יחד", שבה הוא מפרסם את ספריו[5].
אורן מפרסם מאמרי ביקורת רבים, בעיתונות היומית ובמבחר כתבי עת על ספרות ישראלית החל משנת 1965. כינס וערך סיפורים של יוסף אריכא בשנת 1982 ושל בנימין תמוז בשנת 1990. ערך אנתולוגיה של סופרי ראשון לציון בשם "בוסתן הראשונים" (1989).
בסדרה בשם "תולדות הסיפורת הישראלית" הוא עוסק במאות מיצירותיהם של שמונים סופרים ישראלים. הוא נוהג להגיב על הספרים עם מועד פרסומם, ולהתייחס, מנקודת המבט האישית-מדינית שלו, לדרך טיפולם באירועים והתפתחויות בחיי העם והמדינה, שמופיעים בספרם.[1]
במאמרו "חתימה - פרידה מהסדרה 'תולדות הסיפורת הישראלית" הוא כותב:
בכל יצירה בעלת ערך נצמדת כצֵל לרובד הגלוי שלה – לנושא העל־זמני שמסופר בעלילתה – גם תגובתה הסמויה לענייני זמנה. ובמיוחד אמור עיקרון זה להיות נר לרגליו של קורא הספרות הישראלית, שאצל סופריה פועל בעוצמה רבה הדחף להגיב על האירועים בחיי המדינה וביצירותיה מובלעת כמעט תמיד תגובה לפרשיות שונות בתולדות המדינה ובראשן המלחמות ששכנותיה כפו עליה. ולכן גם כאשר הטקסט מצטייר כ’שירה' טהורה, מוצפן בו כמעט תמיד רובד נסתר של ‘פרוזה’ – תגובה על ענייני דיומא ומצוקות העֵת
— יוסף אורן, חתימה, פרויקט בן יהודה
אורן מזהה 5 משמרות של סופרים ישראלים: משמרת "דור בארץ" (סופרי שנות הארבעים והחמישים), משמרת "הגל החדש" (סופרי שנות השישים), משמרת "הגל המפוכח" (סופרי שנות השבעים והשמונים), משמרת "הקולות החדשים" (סופרי שנות התשעים של המאה ה-20) ומשמרת "הגל הדיסטופי" (סופרי שני העשורים הראשונים של המאה ה-21)[6].
הנושאים שבהם מרבה יוסף אורן לדון הם: זהות וערכים בחברה הישראלית, ספרות נשים, שאלות היסטוריוגרפיות הנוגעות לסיפורת הישראלית, השפעת המלחמות על היצירה, ספרות אתנית, ספרות טריוויאלית, הקיטוב הרעיוני בספרות הישראלית, סוגיות לשון וסגנון ועוד.[1]
כן פרסם ספרים בתחום החינוך.
יוסף אורן זכה פעמיים בפרס ברנשטיין לביקורת, בשנים 1981 ו-1989 ופעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול, בשנים 1989 ו-2011.
קישורים חיצוניים
- מידע על יוסף אורן בקטלוג הספרייה הלאומית
- אורן (אורנבוים), יוסף, לקסיקון הקשרים לספרות הישראלית (כתב: זיסי סתוי)
- יוסף אורן (1940), לקסיקון הספרות העברית החדשה
- יוסף אורן, פרויקט בן יהודה
- אורן, יוסף, אנציקלופדיה יהודית דעת
- "יוסף אורן - ראיון עם סופר וחוקר ספרות", מעמקים, מכללת הרצוג
- ארכיון יוסף אורן, בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "אורן (אורנבוים), יוסף", לקסיקון הקשרים לספרות הישראלית, (כתב: זיסי סתוי)
- ^ יוסף אורן (1940), לקסיקון הספרות העברית החדשה
- ^ 3.0 3.1 יוסף אורן (1940-), פרויקט בן יהודה
- ^ "אורן, יוסף", אנציקלופדיה יהודית דעת
- ^ ראו את "פרסומיו של יוסף אורן" בספרייה הלאומית
- ^ יוסף אורן, "מבוא - חמש המשמרות של דור המדינה", פרויקט בן יהודה
- חוקרי ספרות ישראלים
- מבקרי ספרות ישראלים
- מסאים ישראלים
- ישראלים ילידי ברית המועצות
- בוגרי מכללת לוינסקי לחינוך
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- מו"לים ישראלים
- עורכי כתבי עת ישראלים
- אנשי חינוך ישראלים
- זוכי פרס ברנשטיין
- זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
- מחברי ספרי עיון ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1940