יוסף בילבסקי
 | |
| לידה |
1920 לודז', הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1943 (בגיל 23 בערך) ורשה, גנרלגוברנמן  |
יוסף (יוזק) ביבלסקי (1920 – 1 במאי 1943) היה חבר בארגון צבאי יהודי, וממפקדי הקרבות באזור המברשתנים[א] במרד גטו ורשה.
ביוגרפיה
יוסף נולד ב 1920 בלודז' למשפחה ציונית. למד בבית ספר מקצועי והצטיין בכישורים טכניים. הוא נחשב כמי שיש לו "ידי זהב".
בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר. עם השנים עלה בשרשרת התנועה, ובשנת 1938 מונה לקצין מפקדת הקן של בית"ר בלודז', שמנה בזמנו 700 בית"רים.[1]
בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר לוורשה ולחם לצד צבא פולין במערכה על כיבוש פולין. בתום הקרבות המשיך בפעילותו בבית"ר, והיה מראשוני החברים בארגון הצבאי היהודי.
הוא לוקח חלק פעיל בארגון. הוא מששתף ברבות מן הפעולות, בין היתר חיסול בוגדים, רכש ואיסוף מידע. בנוסף אחראי לייצור נשק, רמונים ופצצות, וכן פעולות הדרכה לשימוש בנשק.
בשנים 1942–1943 הוא מנסה למצוא דרכי הצלה ליהודים בכיבוש הגרמני. יחד עם חברו לארגון, סאלק האזנשפרונג, הוא נוסע להונגריה. בנסיעתם השנייה הם מצליחים להבריח 75 יהודים להונגריה.[2]
במרד גטו ורשה היה אחד ממפקדי יחידות הלחימה באזור המברשתנים, יחד עם חיים לופאטא ודוד שולמן. מטה מפקדת אצ"י במברשתנים היה בשביינטויארסקה 30, תחת פיקודו של סמואל לופט. בילבסקי נלחם באומץ וגבורה עד אשר המברשתנים כבר עלו בלהבות. אז עבר לכיכר מורונבסקה והצטרף ללוחמי אצ"י בקרבות שם.
בשלהי המרד יוצא עם קבוצת לוחמים לאוטבוצק ומנסה לארגן שם לוחמה פרטיזנית. אך עד מהרה הם מתגלים ומכותרים על ידי הצבא הגרמני. במקום התנהל קרב עקוב מדם בסופו נהרג יוסף.
לקריאה נוספת
- יוסף בילבסקי, ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות.
- משה ארנס, "דגלים מעל הגטו", הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
ביאורים
- ^ על שם בית החרושת למברשות שהיה באותו האזור.
הערות שוליים
- ^ מתוך ארכיון מכון ז'בוטינסקי
- ^ כמה מהם שרדו את השואה
