יוסף לברטובסקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
יוסף לברטובסקי - פינקלשטיין (1896–1943 Joseph Lewartowski - Finkelstein) היה קומוניסט, חבר "הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה (Warszawa), ממייסדי הגוש האנטי-פשיסטי באביב 1942, ומעורכי עיתון התנועה "דער רוף". לברטובסקי נתפס בגירוש הגדול בגטו ורשה והוצא להורג
ביוגרפיה
יוסף לברטובסקי נולד בביאלסק - פודלסקי (Biala - Podlaska), פולין. בשם יוסף פינקלשטיין, והיה מראשי המפלגה הקומוניסטית הפולנית [(מפלגת הפועלים הפולנית- P.P.R (Polish Workers' Party)] . עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצא לביאליסטוק (Bialystok) ושב מאוחר יותר לוורשה. לברטובסקי שימש כמזכיר הוועד המחוזי של המפלגה בגטו.
בשל היותו נכה, ביקש בימי האקציה הגדולה, שהייתה בחודש יולי 1942, את עזרת הקומוניסטים הפולניים שמחוץ לגטו, אך הם התעלמו ממנו. לברטובסקי נתפס וגורש למחנה ההשמדה טרבלינקה (Treblinka). בשנת 1945, קיבל את עיטור "צלב גרונוולד" (Krzyz Grunwaldu) מדרגה 3, מידי הפיקוד העליון של הצבא הפולני.[2]
אזרחותו ופעילותו בציבור
לברטובסקי שימש כמנהל חשבונות בבנק, עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ובמקביל פעל רבות בתחום התרבות בעיירתו. במסגרת זו הרצה על נושאים בתחום הספרות. בשנת 1918 הצטרף למפלגה הציונית סוציאליסטית "פועלי ציון", היה חבר ועד גליל ביאליסטוק, וציר בוועידת המפלגה, שהתכנסה בעיר קרקוב בשנת 1920. לאחר הפילוג בתנועת פועלי ציון, עבר ל"פועלי ציון שמאל", והיה פעיל בסניף ורשה. ב-1921 פרש מהמפלגה, והצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי לגאלית בפולין העצמאית, הקפ'פ (Komunistyczna Partia Polski - KPP). תוך זמן קצר, התמנה למזכיר הלשכה היהודית המרכזית, שפעלה ליד הוועד המרכזי של הקפ'פ, ונבחר לחבר הוועד המרכזי של המפלגה. בשנים שלאחר מכן, עבד במזכירות הארצית של המפלגה והיה פעיל בקומינטרן. פעמים רבות נאסר, וישב בבתי כלא פולניים כעשר שנים במצטבר. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ישב שבע שנים רצופות בכלא בעיירה ראביץ', מאסר שהתיש את כוחו. באחת הפעמים, כאשר הגיעו לאסור אותו, קפץ מחלון ביתו. כתוצאה מכך, הפך לנכה ברגלו. בימים שבין מאסר למאסר, ארגן והדריך תאי מפלגה שהיו במחתרת. בניגוד לפעילים קומוניסטים אחרים, הייתה זהותו היהודית עיקר חווייתו האנושית, ואת עיקר מאמציו השקיע בתקופה זו בפעילות בקרב הציבור היהודי, שהצטופף בשכונות העניות של ורשה. בית הכלא שבו שהה והיה אסיר, נפרץ לפני בוא הגרמנים, ויוסף, שאימץ זה מכבר את השם הפולני לברטובסקי, נמלט למזרח פולין, אליו נכנסו הסובייטים בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והשתקע בביאליסטוק. באותה תקופה התמנה למנהל בית חרושת לאריגים ונשא אישה.[3]
פעילותו של לברטובסקי והמפלגה הקומוניסטית המחודשת
אדולף ברמן, שהתיידד עם לברטובסקי בגטו ביאליסטוק (שימש כגטו סגור שהוקם באוגוסט 1941 וחוסל בנובמבר 1943), מתאר אותו כ"עסקן פוליטי רב-ניסיון, נבון ובעל שקט עצור, חברי ונלבב מבחינה אישית, צנוע ועממי". לברטובסקי כונה בין ידידיו ועמיתיו 'הזקן'. הוא היה "שונה מן הדגם הנוקשה של מנהיג קומוניסטי המוכר לנו", לדברי ישראל גוטמן שהכיר אותו, הוא היה איש שידע להקשיב לעומד מולו, דיבר אמת, ולקח את הדברים מאוד ללב. הוא השכיל וידע לפשר בין אנשים מפלגים שונים.[3]
המפלגה הקומוניסטית של פולין הייתה בלתי חוקית בפולין העצמאית, וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה פורקה, יחד איתה, פורקו גם ארגוני הנוער הקומוניסטים, בצו של סטלין. בינואר 1942, התארגנה מחדש המפלגה הקומוניסטית המחודשת בשם "מפלגת הפועלים הפולנית" (פ.פ.ר), שם שלא הבליט את השתייכותה לתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, על מנת להקל את תהליך גידולה בקרב האוכלוסייה הפולנית. המפלגה המחודשת איגדה בעיקר חוגים וחבורות בני נוער, כמו: "חוג ספרטקוס" בוורשה, שהיה בעל קו רדיקלי יותר מהקו הרשמי של "חוגי הנוער הסוציאליסטי הבלתי תלוי" והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית, שבמועדוניהם קיים החוג את פגישותיו. רוב חברי "חוג ספרטקוס" היו בני נוער יהודים. יוסף לברטובסקי, היה בין אלה שנקראו לצאת לאזורי פולין הכבושים בצד הארי וליטול חלק בפעילות המתחדשת.[4]
פעילותו בגטאות
בביאליסטוק השאיר לברטובסקי את רעייתו, שהייתה בחודשי הריון אחרונים, והגיע לוורשה בסוף ינואר 1942. הוא שהה מספר שבועות בצד הארי של העיר, ואחר כך נשלח לרכז את סניף המפלגה הקומוניסטית, שהחל מתגבש בתוך גטו ורשה.
עם כניסתו לגטו ורשה, החל לחפש בעלי ברית להקמת תנועת מאבק, שתפקידה יהיה לסייע לברית המועצות במלחמתה נגד הגרמנים-הנאצים. מטבע הדברים, פנה לעזרה לעמיתיו בעבר - אנשי פועלי ציון שמאל, שמצעם הרעיוני היה קרוב אליו יותר מאחרים.
לברטובסקי הועסק על ידי ארגון הסעד "צנטוס" (ארגון שהחזיק 30 בתי יתומים ופנימיות מסוגים שונים, שבהם מצאו קורת-גג וסעד כ-4,000 יתומים[5]), ואף התגורר במוסד זמן מה. הוא זכה לאהדה לא רק בקרב חוגים ציונים סוציאליסטיים, אלא גם בקרב התנועות החלוציות, אשר איתן קיים מגעים להקמת "הגוש האנטי פשיסטי", ועם חבריהן מצא מסתור במהלך האקציה הגדולה במפעל או.ב.וו..
בסביבות חודש מרץ 1942, נכנס אל הגטו פנחס קארטין, "אנדז'יי שמידט", שהוצנח עם פעילים קומוניסטים אחרים על אדמת פולין, במטרה לארגן כוח מזוין בחסות הקומוניסטים. הואיל וללברטובסקי הייתה חזות יהודית, הוא לא יכול היה להשתלב בעבודה ארגונית בקרב הפולנים, לפיכך, הוחלט להעבירו לגטו, כדי שיקים שם קבוצות לוחמות. ביוזמת הקומוניסטים, לברטובסקי וקארטין בראשם, יחד עם נציגי פועלי ציון שמאל, קם הגוש האנטי-פשיסטי בגטו ורשה.[1] חרף השאיפה של תנועות הנוער החלוציות להקים תנועת מאבק יהודית, הצטרפו השומר הצעיר, החלוץ, דרור וגורדוניה, ואף מפלגת פ.צ.צ.ס ל"גוש". מטרות הלחימה של הגוש היו: ריכוז הכוחות המשותפים למלחמה פוליטית ולתעמולה נגד הנאצים בגטו, ארגון חטיבות לוחמות אנטי פשיסטיות, במתכונת של "חמישיות", וסיוע לקורבנות המלחמה. לברטובסקי היה חבר בהנהלה הפוליטית של ה"גוש"- הוא ייצג את מפלגתו. היה חבר מערכת עיתון ה"גוש" - "דער רוף" (קול קורא).[4][1]
גישתו של לברטובסקי על המאבק, לאחר ליל הדמים
יוסף לברטובסקי השתתף בדיוני "המועצה הציבורית". ביום השני לתחילת האקציה הגדולה, התכנסו חברי המועצה הציבורית בגטו, לדון בתביעת נציגי תנועות הנוער החלוציות להתנגדות מזוינת. לברטובסקי היה בין התומכים להתנגדות המזוינת, אולם המועצה התפזרה ללא הכרעה. בדו"ח על הקמת ארגון יהודי לוחם, שנשלח באביב 1944 על ידי המחתרת הפולנית הכללית, לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, נמנעו מחבריו לציין את העובדה, כי הקומוניסטים ולברטובסקי בראשם, חברים בארגון הלוחם, ולברטובסקי נכלל בין חברי פועלי ציון שמאל.
בליל הדמים, אפריל 1942, נכנסו כוחות גרמניים לגטו והוציאו להורג 52 יהודים על-פי רשימה מוכנה שהייתה בידיהם. בין המוצאים להורג, היו פעילי מחתרת, סוכנים ידועים של הגרמנים ויצרני מזון בגטו. לאחר לילה זה, חל שינוי בגישתו של לברטובסקי בשאלת המאבק. התחזקה אצלו ואצל קארטין, התפיסה, כי יש להתכונן למאבק מזוין בתוך הגטו, במקום להוציא לוחמים יהודיים למאבק האנטי פשיסטי, כסיוע למאמץ הסובייטי.[6]
נפילתו
לברטובסקי, שהצליח בימי הגירוש הגדול לברוח מהגטו, נתפס כעבור חודש וחצי על ידי הגרמנים.[1] לאחר התפרקות הוועד המחוזי של המפלגה, הפך לברטובסקי איש בודד מאוד, ללא אנשים, חסר תנועה, עייף ומזדקן. הגרמנים הפסיקו את הגירוש בוורשה והתרכזו בעיירות הסמוכות. הם הגיעו לבית המלאכה של לנדאו, תפסו את יוסף לברטובסקי ואת אליהו גוטקובסקי ולקחו אותם בטרנספורט לטרבלינקה. גוטקובסקי הצליח לקפוץ מהרכבת וחזר לוורשה, אך לברטובסקי שהיה צולע על רגלו, לא יכול היה לקפוץ מהרכבת. היהודים ברכבת היו שבורים ורצוצים, שכן ידעו שהם מובלים למותם; הייתה היסטריה ובכי וזעקות מרות… והוא אמר להם: *יידן פארהאלט זיך אזוי ווי יידן, זייט שטאלץ* ("יהודים מתנהגים כיהודים, עומדים דוממים"). היהודים ברכבת ואיתם לברטובסקי הובלו אל מותם למחנה ההשמדה בטרבלינקה.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 שרה נשמית, שביעי, מאבקו של הגטו, תל אביב: מפעלי תרבות וחינוך בע״מ, 1968, עמ' 123-122. (בעברית)
- ^ בלומנטל נ', קרמיש י', צו מטעם הפיקוד העליון של צבא פולין, בדבר הענקת אותות הצטיינות, באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות, מתוך הספר:״המרי והמרד בגטו ורשה״, יד ושם, תשכ"ה, עמ' 466 - 468.
- ^ 3.0 3.1 בתיה דביר, 60 שנה למרד גטו וארשה - פנים להתנגדות היהודית, ירושלים: יד ושם, 2003, עמ' 34
- ^ 4.0 4.1 בתיה דביר, 60 שנה למרד גטו וארשה - פנים להתנגדות היהודית, ירושלים: יד ושם, 2003, עמ' 35
- ^ מצוקת הילדים בגטו וארשה ופעולות הסעד, באתר ילדים בשואה - מיזם תיעוד
- ^ בתיה דביר, 60 שנה למרד גטו וארשה - פנים להתנגדות היהודית, ירושלים: יד ושם, 2003, עמ' 36
- ^ יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, בני ברק: הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1990
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יוסף לברטובסקי".