יוסף צבי גייגר
יוסף צבי גייגר (ח' בשבט תר"ל, 1870 – כ"ג בטבת תש"ד, 1944) היה אמן צפתי, צייר, מאייר ומעטר. נחשב הנציג הבולט של הדור השני של ציירי "אסכולת צפת". היה מעסקני צפת ושימש כסופר, מזכיר וממונה של כמה כוללים בצפת.
ביוגרפיה
נולד בצפת, דור רביעי בעיר, בנם של טודרוס וחוה, בת רבי משה חר"ג (ראשי תיבות: חתן רבי גבריאל, שהיה חבר בית הדין בצפת ומנהל הכולל האוסטרו-הונגרי בעיר). למד בתלמוד תורה ובישיבות צפת.
בשנת תרמ"ט נשא את מרים, ילידת דרוהוביץ'. נולדו להם שני בנים: אליהו וטודרוס, ושתי בנות: חנצ’ה ומלכה ורחל.
גייגר שימש ממונה של כמה כוללים בצפת ובהם כולל אנטיניא. בהיותו אמן כתיבה, ובמיוחד כתיבה קליגרפית, שימש גייגר סופר ומזכיר. ביתו, ברחוב הראשי דאז (כיום רחוב בר יוחאי), שימש בית ועד לממוני הכוללים. תושבי העיר שנזקקו למידע על אודות קרוביהם בגולה, נעזרו בגייגר שניהל התכתבויות של עם שלוחים ועם מזכירי אדמו”רים בחצרותיהם בחו"ל.
גייגר הוא מהאבות המייסדים של "אסכולת צפת" - יצירות עממיות בסגנון נאיבי של האמנים בני היישוב הישן בעידן שלפני הקמת "בצלאל". הראשון היה חיים שלמה פינייא, שידוע בשל איוריו של ערי ארץ ישראל משנת 1875, וגייגר הוא הנציג הבולט של הדור השני.
ציוריו של גייגר קישטו בתים רבים בעיר וקישוטי הסוכה שלו היו נפוצים מאד בצפת. כמה מיצירותיו מצויות כיום בבית המדרש של האר"י ובבית הכנסת של האר"י האשכנזי - לוחות כתובים ומעוטרים באותיות מוזהבות מעשה ידיו.
גייגר לא נהג לחתום על ציוריו. אחד מציוריו, ציור-זכוכית המתאר קטעים מסיפורי מגילת אסתר, נמצא באוסף מוזיאון ישראל. הציור נוצר בצפת בשנת 1893. מכיוון שגייגר לא נהג לחתום, כתב עליו ד”ר ישעיהו שחר: "כנראה מעשה יוסף צבי גייגר מצפת".
גייגר עסק באיור ועיטור של יצירות ומסמכים שונים, בהם כתובות, שערי ספרים, כרטיסי שנה טובה, וכן מכתבים מעוטרים מטעם מוסדות ציבור לאישים ולגופים בישראל ומחוצה לה. מנהלי מוסדות נהגו להזמין אצלו את הכנת השער של "ספר התורמים", שנמסר בידי השד"רים שיצאו לחו”ל כדי לאסוף תרומות למוסדותיהם.
כמו כן עסק ביצירות אמנות של מלאכת יד - יצירות יודאיקה, קישוטי סוכה, מגזרות נייר אמנותיות וכתיבה אמנותית על גבי גרגר חיטה. גרגיר חיטה אמנותי שעליו כתב את הפסוק של שבעת המינים מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים. זו אחת מיצירותיו היחידות החתומות בכתב ידו של גייגר.
גייגר פרסם בקביעות מאמרים בעיתונים "החבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" תחת שמות עט שונים. הוא פעל להחיות את השפה העברית. הוא לימד את בני ביתו את השפה העברית. הזמין באוסטריה פלקטים ענקיים, כתובים בשפה העברית של אותה עת, כשכל פלקט יוחד לבעל מקצוע אחד: נגר, רצען, גנן, רופא ועוד. את הפלקטים הללו הוא פיזר ב'חדרים' ובישיבת רידב"ז בעיר.
נפטר בשנת 1944, ונקבר בצפת. השאיר אחריו יצירות אמנות רבות, שחלקן נכללות באוסף פויכטוונגר במוזיאון ישראל. כמו כן השאיר חומר רב ובו יומן אישי, התכתבויות עם אדמו”רים ועם שד”רים והתכתבויות בין הקהילה בצפת ובין הקהילות בחו”ל.
תלמידו: הצייר שלום מושקוביץ' (ה"שען").
קישורים חיצוניים
- בנימין גייגר – אחד מזקני צפת, עמ' 22–47
- אופקים רחבים: עבודות נבחרות, גדעון עופרת
- אסכולת צפת – הציירים הנעלמים של היישוב הישן
- "פורים שפיל" – המחזה היהודי הראשון, בלוג "הספרנים", הספרייה הלאומית
- הכותל המערבי - יוסף צבי גייגר, קדם
לקריאה נוספת
- אמנות ואומנות בארץ-ישראל במאה הי"ט (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979), עמ' 133–139.
