יוסף קפלן (הארגון היהודי הלוחם)
יוסף קפלן נולד בעיר קאליש, שבמרכז פולין ב-1913. היה אחד ממנהיגי השומר הצעיר בפולין וממקימי הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. בנוסף, הוא עבר בין גטו לגטו על מנת להודיע על בואם של הנאצים לגטאות ועזר בהברחת אנשים ונשק. הוא נרצח על ידי חייל גרמני בספטמבר 1942.
ביוגרפיה
יוסף קפלן ומשפחתו גרו בעיר קאליש במרכז פולין שהייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי צבאות גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ואף סבלה להפגזה קשה מצד הגרמנים. הצבא הגרמני ציווה על האוכלוסייה לנטוש את העיר במהירות מכיוון שתכנן לשרוף אותה. בין הבורחים היו משפחת קפלן שכללה חמישה ילדים. לאחר שנדדו מכפר לכפר הגיעו לעיירה טולישקוב, שם שלוש בנותיהם המבוגרות חלו במחלת הטיפוס. הצעירה שבהן שרדה, והשתיים האחרות מתו. בעקבות אסון מות שתי הבנות, המשפחה אימצה אורח חיים דתי אדוק. יוסף הילד צמח באווירה הדתית הזאת, אך לאחר כמה שנים, יוסף יחד עם אחותו הגדולה התנגדו למשטר הדתי המחמיר, ויוסף התחיל ללמוד בגימנסיה העברית שבעיר. בנוסף היה קפלן ממקימי הארגון הלוחם המקומי והיה הנציג הפוליטי הצבאי של תנועת השומר הצעיר. חלק מהאנשים קבעו שהמלחמה היא מלחמה אימפריאליסטית ולתנועת הפועלים אין שייכות איך יוסף טען שזאת מלחמה על הזהות היהודית.[1]
השומר הצעיר
קפלן הצטרף לשומר הצעיר בעקבות אחותו הגדולה. הצטרפותו לקן הייתה תפנית מכריעה בחייו, שסימלה את התנערותו הסופית מעולו הכבד של המשטר הדתי בבית. בעקבות כך נוצרה מתיחות בבית בין יוסף לבין אביו. למתיחות בין השניים נוסף עתה אלמנט חדש – הריב על זכותו להשתתף בגלוי בפעילויות השומר הצעיר. המשפחה עברה להתגורר בלודז', גם שם המשיך לבקר בקן, ובעקבות ריב זה לן לא פעם על ספסל בקן. אחדות המשפחה התערערה וקפלן עבר לגור בדירת חדר קטן למרות גילו הצעיר.
קפלן פעל להרחבת הקן המקומי ולהרחבת תנועת הנוער בסביבה. הוא אימץ קבוצה שלמה של נערים בוגרים יותר – נערים עובדים שלא עברו את השלבים הצעירים של החינוך השומרי והתקבלו היישר לשכבת הבוגרים. קפלן נקט כלפיהם, תוך תיאום עם הנהגת הקן, קו גמיש יותר תוך סייגים מסוימים, ביניהם איסור העישון. הוא היה מורם ומדריכם לתורת הסוציאליזם והציונות, ובדרכי ההגשמה של התנועה השומרית. יוסף עמד בראש הקן בקאליש עד ליציאתו להכשרה במזרח פולין במסגרת קיבוץ הכשרה אל-על ב' של שכבת הבוגרים מלודז' קאליש. לאחר זמן מה גויס לשרת בצבא פולין.
קפלן שוחרר מהצבא לאחר מספר חודשים בעזרת נחישותו ותשלום כספים שחברתו סיפקה לו בתקופה זו. לאחר שחרורו, החל יוסף בפעילות תנועתית מחודשת, הפעם בקן לודז'. בתקופה זו התגורר אצל אחותו. עיקר מאמציו היו מוקדשים לשכבת הבוגרים בקן.[1][2]
בהנהגת הגליל השומרי
במשך שנה יוסף פעל בהנהגת הגליל השומרי לודז' קאליש במערב פולין. הוא הצטיין בארגון כנסים של קבוצות וגדודים מכל השכבות, ובסיום פעולתו מנתה התנועה בעיר כאלף שומרים ושומרות. הוא דחה את עלייתו ארצה עקב קשיים כלכליים בתנועה ולבסוף עבר לשמש כפעיל בתנועה באזור ווהלין.
בשנת 1938 סיים יוסף את תפקידו בווהלין ועבר למלא תפקידים שונים בהנהגה הראשית בוורשה. בין היתר שימש גם גזבר ההנהגה. פלישתה של גרמניה לפולין קטעה את פעילות התנועה ברחבי פולין וגם את פעילותו של יוסף בה.[2][1]
בארגון הבריחה בלידה
בעקבות הודעתו של מפקד ורשה, קולונול אומיאסטובסקי, נדרשו הגברים הצעירים לעזוב את הבירה ולהתרכז במזרח. בוגרי קן ורשה וחברי ההנהגה הראשית פנו מזרחה ועזבו את מגוריהם. קפלן היה אחראי לארגן את מבצע הבריחה והמעבר. בלידה ריכזו וארגנו את המועמדים להעברה לווילנה. הוא יצר קשרים עם המבריחים והיה משלח את אנשיו בקבוצות של 10–15 איש. במקביל הוא היה מעביר בעצמו אנשים את הגבול והיה מסתיר אותם מעיני הגרמנים.[2][1]
המחתרת בוורשה
בצאתו מווילנה בפברואר 1940 קפלן החליט לשהות במשך שבועות אחדים בשטחה של מזרח פולין לשעבר שסופח על ידי הסובייטים. במרץ 1940 הגיע קפלן לוורשה, שם ריכז את כל פעילות התנועה בשטח הכיבוש הגרמני והתגורר בבית הורי מרים היינסדרוף, חברתו. יוסף החל לארגן מחדש את קני השומר הצעיר ההרוסים בעיר השדה. במקביל השתתף קפלן בעבודת הארכיון "עונג שבת"[3] של ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום.
ביוני 1941, פלשה גרמניה לברית המועצות. בתחילת 1942 מנהיגים קומוניסטים חדרו לגטו ווארשה והקימו בו סניף קומוניסטי, במטרה להקים גוש אנטי-פאשיסטי ללחימה בנאצים. בינתיים הגרמנים התחילו לחסל גטאות שלמים. באפריל 1942, בעקבות חיסול גטו לובלין, החל קפלן לנדוד בין צ'נסטוחובה והערים הסמוכות. בכל עיר שקפלן הגיע אליה הוא הזהיר את מנהיגי העיר מפני הנאצים. לאחר מכן הוא חזר לוורשה, כשמטרתו העיקרית הייתה הברחת נשק אל תוך גטו ורשה.
ביולי 1942, הגרמנים החלו בשילוח מאות אלפי יהודי ורשה לתאי הגזים שבמחנות ההשמדה. בעקבות זאת התנועות החלוציות הכריזו על הקמתו של הארגון היהודי הלוחם. יוסף קפלן ושמואל ברסלב ייצגו את תנועת השומר הצעיר.
קפלן ארגן במהירות את העברת חברי התנועה מהמקומות הבלתי בטוחים אל סדנאות העבודה שהיו פחות חשופות לסכנת גירוש, ובנוסף הכריז שיש לאגור נשק. בזמן זה יוסף הקים סדנה לייצור תעודות מזויפות על מנת לשלוח קבוצות מאורגנות ליערות הקרובים כדי להקים יחידות של פרטיזנים.
באותו זמן יוסף שלח את מכתבו האחרון לקיבוץ מעפילים בצ'נסטוחובה. במכתב זה הציג את השתלשלות המאורעות בגטו ורשה. הוא כתב כי אין להאמין להבטחות הגרמנים שאפשר להוציא אנשים ממקומות האיסוף וכי מי שמגיע למקומות אלה סופו הוא למות במחנות ההשמדה. הוא הוסיף כי יש להתנגד ולהתגונן וכי בוגרי קן השומר הצעיר בוורשה נמצאים בסדנאות העבודה, אך אם יידרשו להישלח למחנות ההשמדה יתנגדו לכך בכוח. מכתבו של קפלן הותיר רושם רב על קוראיו, אולם בעל המכתב עצמו לא זכה לראות את תוצאותיו.[2][1]
ימיו האחרונים ומותו
ב-3 בספטמבר 1942 נלכדה קבוצת חלוצים בדרכה לוורבקוביץ. ברשות הקבוצה נתפסו תעודות מזויפות שהכין יוסף קפלן. כל החלוצים הוצאו להורג, פרט לצעיר אחד שהצליח להימלט וישראל זלצר שהובא לכלא פוויאק בוורשה. באותו יום התייצבו אנשי גסטפו למשרד שבו עבד קפלן ודרשו את רשימת העובדם. לאחר שהסתכלו ברשימה ציוו על העובדים להביא בפניהם את יוסף קפלן, בקשה אשר כלל לא עוררה חשד מפני שקפלן היה עובד רשמי במשרד. כשהוא הוזעק והובא למקום, הוא נאסר ונלקח למקום לא ידוע.
המאמצים לשחרר את קפלן לא הופסקו, אך כשלו. בדרך מבית הכלא לאומשלג הפריד חייל גרמני שבמשמר הליווי שניים מהאסירים, הוליכם לשער של אחד הבתים וירה בהם. השניים שנורו היו יוסף קפלן וישראל זלצר.[4]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מעיין שמואל, קווים לדמות של לוחם, ילקוט מורשת לד, עמ' 15-29
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 צוקרמן יצחק, דברים על יוסף קפלן, ילקוט מורשת לד, עמ' 31-36
- ^ שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943: גטו, מחתרת, מרד, ירושלים: יד ושם, 2011
