יורי עמנואילוביץ' בונימוביץ'
| לידה |
13 במרץ 1919 ולדיקווקז, בשליטת צבא המתנדבים הקווקזי |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1944 (בגיל 24) לנינגרד,ברית המועצות  |
| השתייכות |
 הצי הסובייטי  חיל האוויר הסובייטי |
| תקופת הפעילות | 1938–1944 (כ־6 שנים) |
| דרגה | לוטננט בכיר |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הגף | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (22.03.1944)[1] עיטור כוכב הזהב עיטור לנין[2] 3 עיטור הדגל האדום (28.06.1942; 20.08.1943; 01.10.1943)[3][4][5] מדליית על הגנת לנינגרד (מס' 35477; 18.07.1943)[6] ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| צופה בשירותי מזג האוויר | |
| הנצחה | |
|
יד זיכרון על קברו על שמו נקרא הרחוב בעיר פיאטיגורסק שלט זיכרון הוצב על בית הספר בו למד | |
יוּרִי עֱמַנוּאִילוֹבִיץ' בּוּנִימוֹבִיץ' (ברוסית: Юрий Эммануилович Бунимович; 13 במרץ 1919 - 14 בינואר 1944) היה יהודי[7] סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על תפקודו כמפקד בטייסת הפצצה וטורפדו במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד בעיר אורג'וניקידזה במשפחתו של עובד רכבת. התייתם מאביו בצעירותו. סיים בית הספר עם התמקצעות לרכבות מס' 1 ובהמשך עבד כצופה בשירות תחזית מזג האוויר בפיאטיגורסק. ב-1938 סיים את בית הספר לטיסה של העיר. התגייס לצי הסובייטי בשנת 1938. בשנת 1940 סיים את בית הספר לטיסה של העיר ייסק על שמו של סטלין. בינואר 1941 נשלח לצי הבלטי ושירת כטייס משנה ברגימנט טייס ההתקפי מס' 57.
הגיע לחזית עם תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות. למד לטוס על מפציץ ארוך טווח ד"ב ז"ף (בהמשך קיבל שם "איל-4"). מאפריל 1942 לחם במסגרת הטייסת השלישית המעוטרת בכוכב האדום של רגימנט מוקשים וטורפדוים מס' 1 המוטס המעוטר. נהיה מפקד שלה לאחר חודשיים. ביוני 1942 הפציץ לא רק עמדות באזור אלא גם ספינות.
באוקטובר 1943 ביצע כ-98 טיסות במהלכן הטביע 6 ספינות ומספר מטוסים על הקרקע ובקרבות אוויר. נחשב לטייס עם הכי הרבה פגיעות בכוחות האויב בים הבלטי. על כך הועמד (התברר, לאחר מותו) לקבלת עיטור "גיבור ברית המועצות" ב-22 בפברואר 1944 שהוענק לו ב-22 במרץ אותה השנה.
במסגרת לימוד מעשי של הטייסים הצעירים ב-13 בינואר טס איתם לבירור מזג האוויר והתרסק בחזרתו סמוך לשדה התעופה ממנו המריא ב-14 בינואר 1944. נקבר בבית הקברות וולקוב של לנינגרד.
הערות שוליים
