יושיקו קוואשימה
ערך זה עוסק במרגלת לטובת יפן יושיקו קוואשימה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו | לידה |
24 במאי 1907 בייג'ינג |
|---|---|
| הוצאה להורג |
25 במרץ 1948 (בגיל 40) פייפינג |
| כינוי | ג'ואן מחבל מנצ'וקוו |
| השתייכות | צבא קוואנטונג |
| תקופת הפעילות | 1933–1948 (כ־15 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| מרגלת | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נסיכה | |
יושיקו קוואשימה (川島 芳子 Kawashima Yoshiko; 24 במאי 1907 בבייג'ינג - 25 במרץ 1948) הייתה נסיכה סינית ממוצא מנצ'ו. יושיקו גדלה ביפן ושירתה בתור מרגלת עבור צבא קוואנטונג היפני ומדינת החסות מנצ'וקוו בזמן מלחמת סין–יפן השנייה. לעיתים היא מוזכרת בספרות בשם הבדוי "מאטה הארי המזרחית". לאחר המלחמה היא נפלה בשבי, הועמדה לדין והוצאה להורג כבוגדת על ידי הממשלה הלאומית של הרפובליקה הסינית.
רקע משפחתי ותחילת תולדות חייה
יושיקו קוואשימה נולדה בבייג'ינג בשנת 1907 בשם איסין גיורו שיאניו כבת ה-14 של שאנקי (善耆; 1866–1922) נסיך האיסין גיורו (Aisin Gioro) משבט מנצ'ו, השבט הקיסרי של שושלת צ'ינג בסין. שאנקי היה צאצא של הוג בנו הבכור של הונג טאיג'י (השליט השני של שושלת צ'ינג). שאנקי היה גם היורש העשירי לשושלת הנסיך סו, אחד מ -12 "כובעי הברזל" של שושלת צ'ינג. אמא שלה הליידי ג'אנגיה (张佳氏) הייתה פילגשו הרביעית של שאנקי. לאחר מהפכת שנחאי שהפילה את שושלת צ'ינג, שיאניו ניתנה לאימוץ בשנת 1915 בגיל שמונה לחבר של אביה, נניווה קוואשימה, סוכן ריגול יפני ששימש גם כשכיר חרב. אביה החורג הוא ששינה את שמה ל"יושיקו קוואשימה" ולקח אותה לטוקיו שביפן שם גדלה וחונכה בבית משפחת קוואשימה. כנערה מתבגרת נשלחה יושיקו לבית ספר בטוקיו שם קיבלה חינוך שכלל ג'ודו וסייף. בשנת 1922, בערך בזמן שהמשפחה המאמצת עברה למצומוטו, שאנקי אביה הביולוגי של יושיקו נפטר. לאמא של יושיקו לא היה מעמד רשמי כפילגשו של שאנקי ועל פי המסורת של מנצ'ו התאבדה כדי להצטרף לשאנקי.
קריירת ריגול
בנובמבר 1927, בגיל 20, אחיה ואביה החורג, ארגנו עבור חתונתה לגנג'ורב בנמל ארתור (ידוע גם כ-ריוג'ון),שהיה בנם של ג'נגורג'אב - גנרל הצבא המונגולי, שבעבר הוביל את התנועה המונגולית לעצמאות בשנת 1911. הנישואין הסתיימו בגירושין לאחר 3 שנים בלבד, והיא עזבה את מונגוליה וטיילה לראשונה בערי החוף של סין. לאחר מכן היא חיה סגנון חיים בוהמי במשך מספר שנים בטוקיו. קוואשימה עברה לאזור נידח בשאנגחאי. בזמן ששהתה בשנגחאי, היא הכירה נספח צבאי יפני, ופקיד חכם בשם ריוקיצי טנקה, אשר השתמש בקשרים שלה עם אצילויות מונגו ומנצ'ו על מנת להרחיב את רשת הקשרים שלו. היא גרה עם טנקה בשאנגחאי בזמן תקרית שאנגחאי בשנת 1932.
לאחר שטנקה נקרא חזרה ליפן, קוואשימה המשיכה לשרת כמרגלת עבור הגנרל קני דואיאהרה. היא התחייבה למשימות סמויות במנצ'וריה, לרוב תחת הסוואה, ונחשבה לבעלת אישיות דומיננטית.
קוושימה הכירה טוב את פויי, הקיסר האחרון של שושלת צ'ינג, מי שהחשיב אותה כחברה במשפחה הקיסרית, וקיבל אותה לביתו בזמן שהייתו בטיאנג'ין. בזכות הקשר הזה, קוואשימה הצליחה לשכנע את פוי להפוך להיות דמות בובה עבור מנצ'וקו, מדינת בובה שנוצרה על ידי היפנים במנצ'וריה. למרות זאת, קוואשימה ביקרה את פוי על היותו קל דעת עבור ההשפעה היפנית.
לאחר שפוי הפך לקיסר של מנצ'וקו, קוואשימה המשיכה למלא מספר תפקידים, ולמשך זמן מה הייתה הפילגש של איהו טאדה, היועץ הצבאי הראשי של פוי. היא יצרה כח נגד עצמאי ב-1932, אשר הורכב מ-3,000–5,000 שודדים לשעבר על מנת ללכוד כוחות גרילה אנטי-יפניים כחלק מניקוי מנצ'וקו. קוואשימה הוכתרה בעיתונים היפניים לז'אן ד'ארק של מנצ'וקו. ב-1933, היא הציעה את היחידה לצבא קוואנטונג לפעולת תקיפה על החומה הגדולה של סין, אבל הצעתה סורבה. היחידה המשיכה להתקיים תחת פיקודה עד שנות ה-30 המאוחרות.
קוואשימה הפכה דמות אהודה וידועה במיוחד במנצ'וקו. קוואשימה הופיעה בתסכיתי רדיו ואפילו הוציאה תקליט עם שיריה. מספר רב של סיפורים בדיוניים וחצי בדיוניים של מעשיותיה פורסמו בעיתונים וגם בספרות זולה. עם זאת, העובדה שהייתה אהודה מאוד גרמה לבעיות עם צבא קוואנטונג, מפני שהתועלת שלה כנכס מזמן אבדה, והערך שלה כסמל לתעמולה נפגע על ידי הטון הביקורתי שלה נגד המדיניות הנצלנית של צבא יפן במנצ'וקו כבסיס לפעולות נגד סין במלחמת יפן-סין השנייה, ובהדרגה היא נעלמה מעין הציבור.
נפילתה בשבי, המשפט והגלות
עם סיון המלחמה, ב-11 בנובמבר 1945, חברת החדשות דיווחה כי חיפושים רבים אחר אשה בתחפושת גבר, הביאו לעצירתה בבייג'ינג על ידי קציני המודיעין הסיני. היא הוחזקה בבית הכלא של חביי. בית המשפט העליון של חביי תחילה התייחס אל קוואשימה בפניותיו, בשמה היפני תחת הטייתו הסינית "צ'אונדאו פאנגזי". רק לאחר מכן התוודתה לגבי מוצאה הסיני ושמה "ג'ין ביהוי" וזהו השם שאליו התייחסו אליה באופן רשמי במהלך משפטה. כל אופן, בהתאם לאסטרטגיית עורך דינה של קוואשימה להסיט את אישומי הבגידה שלה, היא החלה להדגיש ולסגל לעצמה זהות יפנית. הניסיון מצד ההגנה לתאר אותה כפושעת מלחמה ולא כבוגדת, נדחה על ידי בית המשפט מתוקף דין הדם וניסיונה הכושל של קוואשימה לבטל את אזרחותה הסינית, דרך המחלקה לעניינים אזרחיים של סין. בתאריך ה-20 באוקטובר 1947, הורשעה קוואשימה בבגידה, והוצאה להורג בירייה בחלק האחורי של ראשה ב-25 במרץ 1948 כשגופתה הוצגה לראווה לעיני הציבור. גופתה נאספה על ידי נזיר יפני, נשרפה ונשלחה בחזרה למשפחתה המאמצת. שם נקברה במקדש שורינג'י במוטצומוטו, נאגנו ביפן.
בתרבות הפופולרית
קוואשימה תוארה במספר רב של סרטים וסדרות דרמה מאז 1932 על ידי שחקנים שונים.
בשפה היפנית, השמות של קוואשימה הם מילים נרדפות לרעיות של אישה מרגלת.
לקריאה נוספת
- דיאקון ריצ'רד, ההיסטוריה של השירות החשאי היפני, הוצאת בארקלי, 1986
- ג'ווט פיליפ, קרני השמש העולה-כרך 1 בעלות הברית האסייתיות של יפן 1931–1945, סין ומנצ'קו, הוצאת הליון חברה בע"מ, 2005
- גרנט דה פאו לינדה, קריאות קרב ושירי ערש: נשים במלחמה מפרהיסטוריה ועד ימינו, הוצאת אוניברסיטת אוקלהומה, 2000
- לי ליליאן, הנסיכה האחרונה של מנצ'וריה, הוצאת ויליאם מורו ושות', 1992
- וודס וילה לו, הנסיכה ג'ין, ז'אן ד'ארק מאוריינט, הוצאת חברת ההוצאה לאור העולמית, 1937
- מאמורו שיניצ'י, תחת שליטה יפנית, הוצאת אוניברסיטת פנסילבניה, 2005
- לינדלי מורין, פנינת המזרח, הוצאת צומת ספרים, 2008
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הספר "פנינת המזרח" הוא תרגום של הוצאת צומת ספרים של הספר "The private papers of Eastern Jewel" של הוצאת בלומסבורי לונדון, ניתן למצוא ביקורות בעברית על הגרסה המקורית של הספר כאשר שם הספר מתורגם כ-"מסמכיה הפרטיים של פנינת המזרח".
