יו טה יונג
 | |
| לידה | 14 במאי 1936 (גיל: 87) |
|---|---|
| מדינה | דרום קוריאה |
| ידוע בשל | פרופ' באוניברסיטה ישראלית |
יו טה-יונג (נולד ב-14 במאי 1936) הוא סוציולוג, אינטלקטואל דרום קוריאני, לשעבר מרצה מן המניין בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, וסגן נשיא אוניברסיטת קונגוק שבדרום קוריאה. כיום הוא יו"ר הקרן לכפר נוער עתידי, עמותה ללא מטרת רווח. יו ידוע בתור אישיות נכבדת בדרום קוריאה בהיותו יזם ומוביל תוכנית העבודה של תנועת הכפר החדש בקוריאה בשנות ה-70, תנועה שהייתה לאחת מאבני הדרך בצמיחתה הכלכלית של קוריאה הדרומית ול"נס על נהר האן". לאחר שהוזמן על ידי מלך דנמרק, פרדריך התשיעי, ללמוד ולחקור אודות מודלים כפריים בסוף שנות ה-60, משנת 1972 החל לעבוד בבית הכחול כאחראי והארכיטקט של תנועת הכפר החדש, בהמלצתו של הנשיא דאז פארק ג'ונג-הי. תנועת הכפר החדש רדפה אחר החזון של התעוררות האומה, בהתבסס על הרוח החלוצית היהודית שהפכה את המדבר למדינת ישראל ועל אחדות העם הדני ששינתה את דנמרק למדינת רווחה בינלאומית. אף על פי שמעודו לא היה פוליטיקאי, הצלחתו והשפעתו הניכרת של יו בהנחלת עיקרי הכפר החדש התאפשרו בזכות האמון המוחלט שנתן בו הנשיא פארק. יו היה ד"ר לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בסוף שנות ה-70, ובעל תואר שני ושלישי מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[1][2]
נעוריו ותחילת דרכו
יו נולד בשנת 1936 במחוז צפון ג'ולה בקוריאה, שהייתה קולוניה של יפן באותה תקופה. אביו היה עובד אדמה. קוריאה הייתה אז מדינה ענייה דלת משאבים, ובילדותו חווה רעב מתמשך לצד עבודה פיזית מפרכת על בסיס יומיומי. בעודו רואה את קשיי העם הקוריאני וחווה זאת על בשרו כנער, נוצר בו חזון עתידי להתחדשות הכפרים הקוריאניים.
בשנת 1953 הודות לתמיכה כלכלית של בית משפחה אמיד בו לימד כמורה פרטי, הצליח לסיים את לימודיו בחט"ב בגיל 18. אחרי שעבר לסיאול, בירת דרום קוריאה, תוך כדי עבודות מזדמנות כמו הברקת נעליים, מסירת עיתונים ומכירת גלידות, השלים את לימודי חט"ע. בשנת 1957 התקבל כסטודנט לאוניברסיטת קונגוק שבסיאול, שלימים יהיה סגן נשיאה.
לימודים בחו"ל
בזמן שהתחבט בעניין לימודים אקדמיים מחוץ לקוריאה, יו מצא מתוך ספרו של פרופ' יו דאל-יונג "אל היסטוריה חדשה" כי דנמרק הצליחה להפוך את כפריה העניים למדינת רווחה מובילה בעולם. בגלל הרצון לשנות את מצב העגום בקוריאה הוא מחליט לעבור ללימודים בדנמרק, מדינה רחוקה ללא כל קשר דיפלומטי עם קוריאה. יו הבין כי עליו לכתוב לאדם הבכיר ביותר, ועל כן מחליט לשלוח את מכתבו למלך דנמרק פרדריך ה-9. כיוון שלא הכיר את כתובת המלך, שלח את המכתב בלי הכתובת מתוך ביטחון כי על הדוור הדני הממוצע לדעת זאת. לאחר חודש ימים, יו מקבל תשובה מארמון המלוכה דרך מכתב משר החוץ הדני: "ממשלתנו תדאג לך שתוכל ללמוד כל תחום שתבחר, בכל מקום שתחליט, בכל תקופה שתרצה." כך בשנת 1968, בהיותו בן 31, הוא עובר ללימודים בדנמרק דרך מלגה ותמיכה של הממשלה הדנית.
למרות לימודיו בדנמרק על מדינות הרווחה ותנועות העם, יו הרגיש כי אינו יכול לחוות מבחינה פרקטית את השינויים שחלו בדנמרק, שכבר הייתה אז מדינת רווחה מפותחת. הוא תיאר זאת במשפט "כמו לראות שרטוטים ובניינים גמורים". בעקבות זאת, יו מחליט לעבור ללימודים במדינת ישראל שהייתה אז מלאה בתנועות ופעילות התיישבות לדוגמת הקיבוצים. גם הפעם, הוא שולח את מכתבו לאישיות בכירה, נשיא מדינת ישראל דאז, זלמן שזר שמזמין אותו ללימודים בארץ תחת סבסוד מלא של טיסות, דמי מחייה, ביטוח ולימודים מצד ממשלת ישראל.
תרומתו לתנועת כפר החדש
לאחר שובו מישראל בשנת 1971, עבד כאחראי על חינוך והתיישבות באוניברסיטת קונגוק כאורח כבוד של פרופ' יו סוק-צאנג, מייסד האוניברסיטה. בהיותו מומחה כפרי ברשות השידור של ה-KBS, הוא מקבל שיחת טלפון מהונג סונג-צ'ול, המזכיר הכללי, ממשרד המזכירות הנשיאותית של הבית הכחול. הוא התבקש לייעץ על פרויקטים של פיתוחים כפריים ולהציג את חזונו בכפר הקוריאני דרך יישום מודלי הפיתוח של המדינות המפותחות בהן ביקר. הנשיא פארק ג'ונג-הי הפציר בו לפרוש מההוראה באוניברסיטה ולהתחיל לעבוד בבית הנשיא בהקדם, אך הוא סירב בהסבר כי "יש לי סטודנטים ללמד". בבוקר למחרת, רק לאחר בקשה מיוחדת שנשלחת ממשרד הנשיא וממשרד החינוך במקביל לנשיא וחבר הנאמנים של אוניברסיטת קונגוק, יו נענה בחיוב.
בינואר 1972 הוא מונה על ידי הנשיא פארק ג'ונג-הי כראש תנועת הכפר החדש, תנועת חדשנות כפרית שאפתנית ששיתנה את פני דרום קוריאה כולה. כמוביל התוכנית היה אחראי להנחת היסודות בימיה הראשונים של התנועה, שלימים הופכת לאחת מתוכנית "זיכרון עולם" של אונסק"ו. על סמך המחקר המקיף והניסיון שלו בדנמרק ובישראל, הציע רעיונות ומהלכים אסטרטגיים, והנשיא פארק שראה את הפוטנציאל שבו נתן גב מלא ביישום רעיונותיו. שלושת יסודות הליבה של תנועת הכפר החדש שהציע יו, "שקדנות, יצירה עצמית ועזרה הדדית", שמורים כיום במוזיאון הכפר החדש בכתב ידו האישי של הנשיא פארק.
לאחר תנועת הכפר החדש
אף על פי ששובץ ברשימת השרים במשטר פארק, סירב להיות פוליטיקאי מאחר שרצה להמשיך את לימודיו. הוא ביקש שנית מממשלת ישראל לסייע לו בקבלת מלגה ללימודים מתקדמים באוניברסיטה ישראלית. לאחר שנענה בחיוב, עוזב את קוריאה הדרומית ומאז יולי 1973 למד סוציולוגיה כפרית באוניברסיטה העברית שבירושלים. את לימודי התואר השני והשלישי בסוציולוגיה סיים בהצטיינות לאחר 4 שנות מחקר בלבד, הישג יוצא דופן באותה תקופה. לאחר מכן, הוזמן מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב להיות מרצה מן המניין בחוג לסוציולוגיה, והיה לאסייתי הראשון בתפקיד. פרופ' יו לימד בעברית קורסים בנושאי סוציולוגיה כפרית, היסטוריה ופוליטיקה של קוריאה והרצה בפני אלפי סטודנטים ישראלים. בשנת 1978, עזב את חייו המובטחים בישראל וחזר לקוריאה על מנת להמשיך לתרום את חלקו בשיקום הכפרים שלה.
מאז 1978 היה לפרופסור חבר באוניברסיטת קונגוק ולמנהל מכון המחקר כפר החדש בקוריאה. מפברואר 1993 ועד אוגוסט 1994 כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת קונגוק. אחרי יציאתו לגמלאות בשנת 2002 הקים את קרן כפר הנוער העתידי שתומך בתלמידים מתקשים מרקע סוציו-אקונומי נמוך דרך מתן מלגות לימודים. את הקרן ייסד מנכסיו האישיים שצבר ממכירת ספריו והרצאותיו יחד עם התרומות שקיבל מצד תורמים חיצוניים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יו טה יונג |
הערות שוליים
