יחיעם (הווי בקיבוץ)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | יוסף זריצקי |
| תאריך יצירה | 1951 |
| טכניקה וחומרים | שמן על יוטה מודבק על בד |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 208 |
| רוחב | 228 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות |
יחיעם (הווי בקיבוץ) או יחיעם (חיים בקיבוץ) הוא ציור שמן מאת הצייר הישראלי יוסף זריצקי. הציור מתאר הפשטה של נוף בקיבוץ יחיעם, ונחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות של הצייר, ושל האמנות המופשטת בישראל.
היצירה
הציור "יחיעם (חיים בקיבוץ)" הוא הציור הגדול ביותר מבין מסדרה של כ-24 ציורים לפחות, הנושאים את השם "יחיעם".[1] עבודות אלו נוצרו בין השנים 1949–1951, תקופה בה זריצקי שימש כמרצה לאמנות בקיבוץ במסגרת סמינרים שארגן "הקיבוץ הארצי". ברישומי האקוורל הרבים בסדרה בולטת הנטייה להשטחה ולהפשטה של הצורות בטבע לכדי משטחים גאומטריים, ואילו מספר הדמויות המופיעות בעבודות תורגמו לסימנים המזכירים הירוגליפים.
ציור זה, כמו ציורי שמן אחרים בסדרה, לא נוצר כהתבוננות ישירה בטבע, אלה הוא עיבוד המוטיבים מציורי האקוורל. משטח הציור מחולק לצורות גאומטריות ולגושים בולטים של משיכות מכחול בולטות, בעלות אופי אנכי או אופקי, המתפקדות כשכבה עליונה על משטח הציור הגדול. בציור בולטים גוונים ירקרקים וחומים עם כמה כתמים בולטים באדום וצהוב. למרות האופי המופשט של הציור, ניתן לאבחן בציור בכמה דמויות, המתוארות בעזרת קו חופשי וכללי. במרכז הציור מופיעה דמות של אם האוחזת בבנה, ואילו במרכז חלקו התחתון של הבד מופיע ייצוג של סוס, המתואר בקו לבן על גבי משטח חום.
בשנת 1952 יצר זריצקי עוד קבוצת עבודות הנושאות את השם "יחיעם" והן מהוות פיתוח והפשטה של אותה סדרה. הציור הוצג, תחת השם "הווי בקיבוץ", בתערוכה החמישית של קבוצת "אופקים חדשים", שנערכה בנובמבר 1953 במוזיאון תל אביב.
בשנת 1975 נרכשה היצירה על ידי מוזיאון תל אביב, בתרומתם של רבקה ויוסף מאירהוף מארצות הברית. רפרודוקציות של הציור הופיעו במספר ספרים ובהם ספרה של גילה בלס על "אופקים חדשים" (1980), על כריכת קטלוג תערוכת הרטרוספקטיבה של זריצקי במוזיאון תל אביב (1984), אותה אצר מרדכי עומר וכן היא פותחת את קטלוג התערוכה "העשור הראשון: הגמוניה וריבוי" (2008), המתארת את האמנות הישראלית בעשור הראשון למדינת ישראל, שנערכה במשכן לאמנות עין חרוד.
בעת הצגתו, בתערוכה החמישית של "אופקים חדשים", נתפש הציור כדוגמה לתהליך ההפשטה שעבר זריצקי באותה תקופה. ד. נחום תיאר את יצירתו של זריצקי במאמר בידיעות אחרונות כמעמידה את המסתכל בניסיון קשה. "זריצקי", טען נחום, "מורד במוסכמות ולא רק שהוא מנתק את עצמו מדעת ובכוונה מן הנושא, אלא גם מכל סימן של צורניות".[2]
על פי מרדכי עומר, מהווה הציור עדות יחסים של קרבה והתרחקות מן הטבע. במעבר מציורי האקוורל אל ציור השמן הופכות הצורות למופשטות יותר ויחסן אל הטבע הולך ומטשטש. עוד מציין עומר כי בשונה מייצוג ה-"הווי הקיבוצי" של התקופה, כמו למשל בציורי יוחנן סימון או בכרזות השומר הצעיר, הרי הדמויות חסרות הזהות בסדרה מבטאות יחס בלתי אמצעי של האדם אל הטבע.[3]
גלריה
פתיחת התערוכה החמישית של "אופקים חדשים" במוזיאון תל אביב לאמנות (נובמבר 1953) משמאל: יעקב וכסלר, מרדכי אריאלי, אהרן כהנא. ברקע הציור "יחיעם (הווי בקיבוץ)".
קישורים חיצוניים
- "יחיעם (הווי בקיבוץ)(הקישור אינו פעיל)" באתר מוזיאון תל אביב לאמנות.
הערות שוליים
