יעקב זנדבנק
יעקב זנדבנק (א' בטבת תרנ"ח 26 בדצמבר 1897, גליציה - כ' בסיוון תרצ"ט 7 ביוני 1939, תל אביב) היה פעיל תרבות מרכזי ומנהל המרכז לתרבות בהסתדרות הכללית של העובדים בישראל, לצד עבודתו בפעילות התרבות של התאחדות עולי גרמניה. פרסם עשרות מאמרים בענייני תרבות והשכלה, וקבע את מדיניות התרבות של ההסתדרות בשנות השלושים בהשפעת מגמות עולמיות של חינוך מבוגרים.
קורות חיים
זנדבנק נולד בכפר פיסקורוביצה במזרח גליציה, לאביו יוסף ולאימו חנה דבורה לבית רפפורט, וקיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לגרמניה והצטרף לתנועת הפועל הצעיר ולתנועת החלוץ. הוא למד בבתי-ספר טכניים בצוויקאו ובארנשטאדט ועבד כמורה לעברית בבית משפחה יהודית במדינת תורינגיה. בשנת 1922 מינה אותו שלמה זלמן שוקן כמזכיר, מורה וספרן בביתו, תפקיד שבו עבד עד 1926.[1] באותן שנים עסק גם בפעילות ציונית בגרמניה.
בינואר שנת 1926 עלה לארץ ישראל, יחד עם אשתו חנה, ועבד במשך שנה במקווה ישראל.[1] לאחר מכן החל לעבוד כמזכיר ועדת התרבות של הסתדרות העובדים, ומ-1930 עמד בראש המרכז לתרבות של ההסתדרות. בשנת 1932 הצטרף לפעילות התרבותית של התאחדות עולי גרמניה, ויחד עם נחום לוין הוביל אותה בכל רחבי הארץ.[2]
זנדבנק ביסס את חינוך המבוגרים בארץ ישראל מעשית ורעיונית, והביא אל העשייה המקומית את הרקע התאורטי העולמי בתחום חינוך המבוגרים. בשנת 1931 הוא אף נסע לגרמניה כדי להשתלם ולהרחיב את ידיעותיו בתחום. בשנות השלושים רתם זנדבנק את האוניברסיטה העברית לפעילות התרבות של ההסתדרות, וניסה לקדם גם שיתוף פעולה עם מרטין בובר, מתוך ההיכרות שלו עם העשייה בתחום באירופה ואולי גם בהשפעת דוח הרטוג, דוח ביקורת על פעילות האוניברסיטה העברית שנכתב בשנת 1933.[3]
זנדבנק נפטר במפתיע בגיל ארבעים ושלוש בלבד, בסיוון תרצ"ט, 1939. רבים השתתפו בלוויה הגדולה שנערכה לו, שיצאה מבית הוועד הפועל של ההסתדרות.[4]
משנתו של זנדבנק הוצגה בקובץ 'נתיבי תרבות', שראה אור לאחר מותו הפתאומי בשנת 1939. לזכרו הוקדש הקובץ "אורות: קובץ לשאלות התרבות" בעריכת אברהם לוינסון.[5]
זנדבנק היה אביהם של שמעון זנדבנק, חוקר ספרות ומתרגם ישראלי, ושל אורי זנדבנק שהיה פרופסור לרפואה והתמחה בנוירופתולוגיה.[6]
ספרים שכתב
- יעקב זנדבנק (עורך), גוסטב לנדאואר: במלאת עשרים שנה להרצחו, תל אביב: המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, תרצ"ט.
- יעקב זנדבנק, בנתיבי תרבות: מאמרים ומסות, תל אביב: הוצאת המרכז לתרבות, ת"ש.
לקריאה נוספת
- חנה זנדבנק, "מחייו" בתוך בנתיבי תרבות: מאמרים ומסות (תל אביב: הוצאת המרכז לתרבות, ת"ש), עמודים 3–7.
- Michael Volkmann, Neuorientierung in Palästina: Erwachsenenbildung deutschsprachiger jüdischer Einwanderer 1933–1948 (Tübingen: Böhlau, 1992), pp. 257–292
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יעקב זנדבנק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1966
- אברהם לוינסון, "יעקב זנדבנק" בפרויקט בן-יהודה
- ישראל כהן, "יעקב זנדבנק" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב זנדבנק ז"ל, העולם, 15 ביוני 1939
- דוד שמעוני, יעקב זנדבנק, דבר, 8 ביוני 1939
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Michael Volkmann, Neuorientierung in Palästina: Erwachsenenbildung deutschsprachiger jüdischer Einwanderer 1933–1948, Tübingen: Böhlau, 1992, עמ' 262-263
- ^ יואב גלבר, מולדת חדשה: עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם 1933-1948, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1990, עמ' 296-302
- ^ רקפת כהן-ענזי, "שעורים אקדמיים להמוני העם"? חינוך מבוגרים באוניברסיטה העברית וביישוב העברי בארץ ישראל בשנות השלושים, דור לדור נז, 2023, עמ' 7-32
- ^ לוית יעקב זנדבנק, עיתון דבר, באתר עיתונות יהודית היסטורית, 8.6.1939
- ^ אברהם לוינסון (עורך), אורות: קובץ לשאלות התרבות: מוקדש לזכרו של יעקב זנדבנק, תל אביב: המרכז לתרבות, תש"י.
- ^ דליה קרפל, הארת המתרגם, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2004
