|
|
tabBackground:;tabBorder:#AAAAAA;defaultTab:2;
|
|
|
טבת (מאכדית: ṭebētu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, החודש העשירי במספר לפי המסורת המקראית והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת החורף בארץ ישראל.
בלוח הקבוע
בחודש טבת 29 יום. א' בטבת יכול לחול בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי ושישי. החודש מתחיל בשניים או שלושת הימים האחרונים של חג החנוכה: אם כסלו היה חודש מלא - שניים[3], ואם חסר - שלושה[4].
שם החודש וסמליו
החודש מוזכר בשמו בתנ"ך, במגילת אסתר, המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב', פסוק ט"ז). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל.[5] בשפה האכדית, ממנה הגיעו שמות כל החודשים בלוח העברי, שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו שטובעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש.[2] בביתא ישראל החודש נקרא טבית.
מזל החודש הוא מזל גדי.[6] בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי. חודש טבת מקושר לשבט דן[7] או לשבט גד[8] או לשבט אשר[9].
בספר קרניים מובא כי חודש טבת הוא סוד הטובה,[10] וביאר זאת בספר דן ידין כי חודש טבת הוא מלשון טובה.
מועדים עיקריים
בהיסטוריה של עם ישראל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ חודשי השנה העברית - באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 2.0 2.1 W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 160–176 doi: 10.2307/3268813
- ↑ כ-74.5% מכלל השנים.
- ↑ כ-25.5% מכלל השנים.
- ↑ על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
- ↑ ספר יצירה פרק ה' משנה ט"ז
- ↑ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
- ↑ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
- ↑ רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש טבת.
- ↑ ספר קרניים מאמר ו, באתר ויקיטקסט
- ↑ רק בשנים חסרות (כ-25.5% מכלל השנים), ברוב השנים (כ-74.5%) רק א' וב' בטבת.
- ↑ מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ט"ז
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד א'
- ↑ רש"י שם, ד"ה שהגוף
טבת36010870Q217185
