יעקב שלמה כהן

יעקב שלמה כהן (תרמ"ט, 1889 – תשכ"ד, 10 באוגוסט 1964) היה פעיל ציבור בקהילת יוצאי תימן ביישוב, מראשי התאחדות התימנים, מזכיר מועצת העובדים התימנים של ההתאחדות בתל אביב, ציר לאספת הנבחרים וחבר הוועד הלאומי.

ביוגרפיה

יעקב בן שלמה כהן בשנת תרמ"ט-1889 בנפת חובייש שבמחוז איבּ שבמערב תימן.^[1] בשנת תרע"ב-1911 עלה לארץ ישראל. השתקע בתל אביב הקטנה. הוא היה מראשי התאחדות התימנים בארץ, פעל לקליטת יהודי תימן, ייסד את מועצת העובדים התימנים (לשכת תעסוקה) של ההתאחדות בתל אביב ושימש כמזכירהּ. נבחר כציר לאספת הנבחרים ולוועד הלאומי. בהמשך פעל בהסתדרות ובמפא"י.^[2]

כהן היה אב לשבעה בנים ושתי בנות. בנו שלמה כהן (סולימאן הגדול) היה זמר ומחלוצי השירה בציבור בארץ. בנו איתמר כהן גם הוא זמר, שהיה סולן להקת הנח"ל בשנות ה-50.
נכדיו, בני בנו שלמה (סולימאן), גם הם זמרים: חופני כהן (סולימאן הקטן), ורדינה כהן, יזהר כהן ופנחס (פיני) כהן, שהיה סולן צוות הווי הנח"ל.

דברים לזכרו של ר' יעקב שלמה כהן: במלאת שלושים לפטירתו, תרמ"ט–תשכ"ד, תל אביב: המחלקה ליוצאי תימן במרכז מפלגת פועלי א.י., תשכ"ה 1964. (חוברת לזכרו)

^ משה גברא (כתב וערך), אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך ב, בני ברק: המכון לחקר חכמי תימן, תשס"ג, עמ' 73.
^ שאול ימיני, ש"י זכרונות; בעריכת תמר חמאמי-שרוני, נתניה: האגודה לטפוח חברה ותרבות, תיעוד ומחקר, תשנ"ז 1997, עמ' 195. ימיני מספר בזיכרונותיו כי השביתה הראשונה שפרצה בענף הבנייה בארץ אורגנה על ידי תימנים בראשותו של כהן. לדבריו, "סיפוריו האישיים מרתקים והסטוריים כמו למשל כאשר התחפש לערבי, על מנת להביא אוכל לבן גוריו ובן צבי, שאסורים היו בקישלה התורכית" (שם, שם).
^ רחוב בת"א נקרא ע"ש י. ש. כהן, דבר, 22 באוגוסט 1966.

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.