יצחק לבני (ציגל)
יצחק יונה לבני (מרץ 1890 - ינואר 1966) איש העלייה השנייה, איש חינוך בתקופת היישוב, חבר אספת הנבחרים הראשונה, העורך הלשוני הראשון של "קול ישראל".
ביוגרפיה
לבני נולד באוסטרופול לשלמה ציגל, שהיה חזן ומנצח מקהלות[1], ולגיטל לבית סופר. הוא למד בחדר ובישיבה בוולוצ'יסק, מז'יבוז' וסטרוקונסטנטינוב[2]. בשנת 1907 החל לעבוד כמורה בחדר מתוקן בסטרוקונסטנטינוב ובמקביל היה פעיל ציוני. בשנת 1911 נישא לשלומית לבית בלומברג, והם עלו יחד לארץ ישראל באותה שנה והתיישבו ביישובי יהודה. לבני עבד בחקלאות ובשמירה, היה פעיל בוועד הפועלים ברחובות[3] ונודע כמורה המשוטט, שכן לאחר שעות העבודה לימד את הפועלים עברית ברוחמה, רחובות, גדרה ויישובי הסביבה, בהתנדבות[4]. בשנת 1917 נעצר על ידי השלטונות העות'מאניים והוגלה לדמשק[5]. על קורותיו באותן שנים כתב בספרו "במאסר ובגולה" שיצא לאור בתחילת 1919[6]. לאחר שחרורו מהמאסר התגורר בטבריה[7] והיה מזכיר הפועל הצעיר בגליל[2]. במסגרת זאת דחף להקמת קואפרטיב הדייג הראשון בכנרת[8]. בשנת 1920 הוא נבחר לחבר אספת הנבחרים הראשונה[9][10]. בשנת 1920 עבר לירושלים בה היה מזכיר ועדת התרבות של ההסתדרות[11][12] במשך שמונה שנים[13], ומורה בגימנסיה העברית רחביה במשך שמונה שנים. בשנת 1921 היה נציג הפועלים בוועדת הסיוע לעולים החדשים בעיר[14].
במהלך השנים תרגם שירים רבים מרוסית וכן חיבר פזמונים שהיו נפוצים ביישוב העברי, בהם "מכורתי, נוף מולדתי"[15]. תרגם שירים רבים לעברית. לאחר מותו יצא לאור ספר שיריו.
משנת 1937 העביר פינת לשון קבועה בקול ירושלים[16][17]. בשנת 1946 נתמנה ליועץ לשוני לקול ירושלים[18]. בשנות ה-50 השתתף לבני בוויכוחים שונים בענייני השפה העברית ובעקבות זאת נוצרה מתיחות בינו לבין היועץ הלשוני של קול ישראל, ד"ר ברוך הראל[19]. על הופעתו בתוכנית רדיו נכתב: "יצחק לבני, המתלקח כולו בשעה שהוא מסביר קושיה בדקדוק, ומצליח להזריק עניין אף לבעיות לשוניות יבשות. לעיתים רחוקות פוגש אתה ב"קול ישראל" אישיות רדיופונית כאותו מדקדק נלהב"[20]. השתתף בעשרות תשדירים של "עברית לעם" ואחרים.
לבני לימד בירושלים קורס באוניברסיטה העממית[21] ובסמינריונים לשיפור הלשון[22][23][24].
בשנות ה-60 עבר ללמד בסמינר המורים בנהלל ובסמינר הקיבוצים והתגורר בקריית טבעון. מכיוון שלא צבר עשר שנות ותק ממקום אחד, לא צבר מספיק ותק לפנסיה ועל כן המשיך לעבוד עד חודשיו האחרונים[13]. הוא חלה בסרטן ונפטר במרכז רפואי העמק בינואר 1966[25]. הותיר אחריו בן ושלוש בנות[26].
מורשתו
לבני נאבק על דיוקים שונים בשפה העברית. למשל, הרבה לחנך ולדרוש שבניין הופעל יבוטא בשורוק, ולא בחולם[27]. כן דרש ש"החלפה" היא אך ורק לטובה, בעוד "המרה" היא תמיד לרעה[28]. לבני גם דרש לשוב למבטא העברי המקורי הכולל בתוכו את כל צלילי האותיות וסירב להשלים עם ויתור בעניין זה[29].
קישורים חיצוניים
- יצחק יונה לבני (ציגל) באתר זמרשת.
- ק. שבתאי, האדם והסעיף, דבר, 23 ביוני 1965
- ז. דויד, מורה לברכה, דבר, 8 ביוני 1960
- ד. זכאי, יצחק לבני, דבר, 12 בינואר 1966
הערות שוליים
- ^ ר' שלמה ציגל, דבר, 24 במאי 1944
- ^ 2.0 2.1 דוד תדהר (עורך), "יצחק (יונס) לבני (ציגל)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טז (1967), עמ' 4933
- ^ מר אוסישקין במושבות יהודה, החרות, 19 בינואר 1913
- ^ המורה המשוטט, דבר, 3 בנובמבר 1960
- ^ יצחק יונה לבני (ציגל), זמרשת
- ^ חדשות ספרותיות, העברי, 17 בינואר 1919
- ^ יצחק ציגל ושולמית בלומברג, הפועל הצעיר, 4 ביולי 1919
- ^ הנסיונות הראשונים בדיג, דבר, 25 בנובמבר 1936
- ^ רשימת הצירים שנבחרו לאספת הנבחרים, דואר היום, 10 במאי 1920
- ^ רשימת צירי אספת הנבחרים עפ"י המקומות והמפלגות, דואר היום, 4 ביולי 1920
- ^ בועדת התרבות, דואר היום, 8 בפברואר 1924
- ^ יצחק לבני, מרב חזון, הפועל הצעיר, 28 במרץ 1924
- ^ 13.0 13.1 ק. שבתאי, האדם והסעיף, דבר, 23 ביוני 1965
- ^ אל אחינו היהודים בירושלים, דואר היום, 22 במרץ 1921
- ^ אריה ליפשיץ, מימים ראשונים, דבר, 29 בינואר 1941
- ^ שמעו ברדיו, דבר, 5 באוגוסט 1937
- ^ רדיו, הבוקר, 27 בפברואר 1941
- ^ מה חדש בקול ירושלים?, דבר, 26 בדצמבר 1946
הראדיו - מחנך לעברית מתוקנת, משמר, 11 ביולי 1947 - ^ קוראים כותבים, זמנים, 31 בינואר 1954
- ^ קלות וכבדות, למרחב, 28 בינואר 1955
- ^ האוניברסיטה העממית, דבר, 7 בינואר 1941
- ^ סמינריון לשיפור הלשון, על המשמר, 2 ביוני 1949
- ^ המכון להשתלמות, דבר, 1 באפריל 1953
- ^ המכון להשתלמות בירושלים, דבר, 7 בנובמבר 1955
- ^ יצחק לבני ז"ל הובא למנוחות, מעריב, 13 בינואר 1966
- ^ שלומית לבני ציגל, דבר, 23 בספטמבר 1965
- ^ קוראים כותבים, זמנים, 15 בינואר 1954
אפרים דרור, הופעל, הצופה, 22 בינואר 1965 - ^ לא נמיר אלא נחליף, דבר, 16 בנובמבר 1950
שינה, החליף, המיר, זמנים, 12 בפברואר 1954 - ^ י. פרץ, עברית כהלכה, דבר, 20 בנובמבר 1953
