ירגן ירגנסן
ירגן ירגנסן (בדנית: Jørgen Jørgensen, באיסלנדית (כינוי): Jörundur hundadagakonungur ("מלך ימי הקיץ"), באנגלית: John Johnson; קופנהגן, 1780 - הובארט, טסמניה, 20 בינואר 1841) היה הרפתקן ומהפכן דני, שודד ים ואיש ביון בריטי, שוטר-ערבות בטסמניה שבאוסטרליה ושליט איסלנד מטעם-עצמו.
ראשית דרכו
ירגן ירגנסן נולד בקופנהגן ב-1780 לשען שעבד בחצר המלך. כיוון שלא הצליח בלימודיו התגייס לצי בהיותו בן 16 והפליג לדרום אפריקה ואוסטרליה. בשנת 1807, במסגרת קרב קופנהגן, קיבל פיקוד על ספינת מלחמה קטנה שנלחמה בקרבות הימיים עם בריטניה. באחד הקרבות נפל בשבי הבריטי וגויס כ"שודד ים ברשות הכתר" (פריבטיר או בוקאניר). ב-1809 הציע עצמו לסוחר אנגלי בשם סמואל פלפס כמתורגמן במסגרת מסע מסחרי לאיסלנד. כאשר הגיעה המשלחת הקטנה לאיסלנד, באמצע יוני 1809, התברר שהמושל המקומי מטעם דנמרק, ששלטה באיסלנד, הרוזן טמפרה, השעה כל סחר עם בריטניה. המושל לא עשה זאת רק בגלל מדיניותה של קופנהגן, שנבעה מהחרם המסחרי שהטיל נפוליאון בונפרטה על יריבתו בריטניה במלחמות הנפוליאוניות. למעשה, הספינה היחידה באיסלנד שהייתה יכולה לשוט לבריטניה הייתה ברשותו והוא רצה לממש מונופול אישי על המסחר. לירגנסן היה פתרון פשוט: לאסור את הרוזן טמפרה, לכנס מחדש את הפרלמנט האיסלנדי (האלת'ינגי, שפוזר בהוראה דנית תשע שנים קודם לכן, ב-1800) ולכונן מדינה דמוקרטית עצמאית שתבוא בברית מסחרית עם בריטניה.
שליט איסלנד
וכך היה. המושל הדני נכלא בספינת המסחר הבריטית, ש-12 מלחיה היו ברובם יוצאי שורות הפריבטירים (שודדי ים "ברשות"). ירגנסן מינה עצמו לתואר "הוד מעלתו מגן איסלנד, מפקד בים וביבשה". הוא הניף דגל איסלנדי עתיק - שלושה דגי בקלה לבנים על רקע כחול, וצעד ברחובות הבירה, רייקיאוויק כאשר ההמון מריע לו וקורא לו בונפרטה, על שם נפוליאון. הוא היה בן 30 בלבד. רעיונותיו היו ליברלים ודמוקרטים ברוח המהפכה הצרפתית.
חודש לאחר מכן עגנה בנמל רייקיאוויק ספינת מלחמה בריטית, ה"טאלבוט", בפיקוד הקפיטן אלכסנדר ג'ונס. ג'ונס מיהר להכריז שכל מינוייו של ירגנסן בעת "שלטונו" בטלים ושכל הפעולות שעשה אינן חוקיות וקרא להחזיר את הסדר הקודם על כנו. אמנם אנגליה נלחמה בדנמרק אך הייתה זו מלחמה בין שני בתי מלוכה ומהפכנות ברוח דמוקרטית לא הייתה לרוחם. לשני הצדדים היה אינטרס לא לתת לאומות משועבדות רעיונות על עצמאות.
על הרגע שבו נכלא והובל מהאי על הספינה הבריטית כתב ירגנסן בזכרונותיו:
עליתי לסיפון בשקט כאשר מקומיים רבים מזילים דמעות על לכתי... השגתי חירות לאי מבלי ששפכתי טיפת דם אחת או כלאתי מישהו בכלא. ערכתי מהפכה מבלי לפגוע במלך כלשהו או ללעוג לו... לא הרעלתי את מוחות האנשים כנגד המשטר הקודם. אך המעשים היו גדולים מדי מכדי שמונרכיה תוכל לתת להם להמשיך.
— מתוך יומניו[1]
האיסלנדים מתייחסים לתקופת השלטון הקצרצרה הזו בחיבה. הם מכנים את התקופה "שלטון ימי הכלב" ולירגנסן הם קוראים "מלך ימי הכלב", כיוון שבמשך החודשים יוני-יולי מופיע "כוכב הכלב" (סיריוס) בשמי איסלנד ככוכב בוהק יחיד בלילות הקיץ המוארים.
מחלוקת היסטוריוגרפית
לא ברור מה היה היקף התמיכה בירגנסן בפועל. ראשית, רק גורמים שחשו שהם חיים בעת מאורע בעל חשיבות טרחו לתעד את האירועים בזמן אמת. האדישים, מן הסתם לא תיעדו דבר. שנית, באותה תקופה הידיעה על עצם קיומו של ירגנסן ושלטונו בריקיאוויק הגיעה לחוות המבודדות במזרח איסלנד וצפונה רק כאשר הלה היה כבר חבוש בבית האסורים בלונדון. כלומר לא כל אוכלוסיית המדינה הייתה מודעת לשלטונו. שלישית, התנועה הלאומית האיסלנדית אימצה את ירגנסן כסמל ופעלה בדיעבד להפיכתו למיתוס, כך שמצב הדברים בעת המעשה נותר מעורפל. בכל מקרה אין ספק שהאיסלנדים המודרניים מתייחסים אל ירגנסן בחיבה[2].
שתיין, מהמר, מרגל ואסיר
עם חזרתו לאנגליה נכלא ירגנסן בעוון הפרת תנאיו כשבוי מלחמה, ובשנת 1811 השתחרר מן הכלא. הוא הפך למהמר כפייתי ושתיין, ומיד נכלא שנית למספר חודשים עקב חובות הימורים. הוא מעולם לא היה אזרח בריטי אלא שבוי מלחמה משוחרר ברישיון ותחת תנאים. במשך שנים נכלא, שוחרר ונכלא שוב בעוון חובות, רמאויות או הפרת צווי בית משפט ותנאי השחרור שנכפו עליו. עם זאת, במקביל, קיים סדרה של מסעות כמרגל בשירות המודיעין הבריטי בעת המלחמות הנפוליאוניות. הוא נסע לספרד ופורטוגל, צרפת וגרמניה וגם לפרס ואפגניסטן, לעיתים במסווה של צליין אירי. בשנת 1825 נידון למוות כאשר ניסה למכור את מצעי המיטה עליהם ישן באכסניה ובכך הפר צו שחרור על תנאי; עונשו הומתק לגירוש. הוא הוגלה למושבת העונשין באי טסמניה שבאוסטרליה. בטסמניה ניתנה לו מעין חנינה שאיפשרה לו לחיות כאדם חופשי באי. הוא ערך מסעות מחקר גאוגרפיים ושירת בכוח שיטור מקומי שפעל נגד האבוריג'ינים, הילידים המקומיים. ב-1831 נשא לאישה את נורה קורבט, שהוגלתה מאירלנד.
ירגנסן מת בטסמניה ב-1841.
לקריאה נוספת
- Rowlinson Carter, The push for Independence in Tony Perrottet (Ed.) Iceland, pp. 60-63.
- Bakewell, Sarah, The English Dane: The Life of Jørgen Jørgensen, Vintage, London, 2006.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Rowlinson Carter, The push for Independence in Tony Perrottet (Ed.) Iceland, pp. 62-63
- ^ ראו למשל: The Icelanders are particularly fond of him, and often refer to him as their one time king
