ישראל מיכל רבינוביץ
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
| ענף מדעי | מדעי היהדות |
|---|---|
ישראל מיכל רבינוביץ (ימ"ר; ב' בסיוון ה'תקע"ט, 26 במאי 1819 - שבת י"ב בסיוון ה'תרנ"ג, 27 במאי 1893[1]) היה מלומד יהודי ליטאי-צרפתי, מראשוני חובבי ציון, ומתרגם התלמוד הבבלי לצרפתית.
ביוגרפיה
נולד בהורודץ, במחוז קוברין שבפלך גרודנו, לרב משה צבי (נפטר 1862) שהיה דור שני לרבני הורודץ ובמקביל גם רבה של אנטופול. בילדותו נחשב לילד פלא והשתמר רישום שלו כחבר מן המניין באחת מקבוצות הלימוד של בית הכנסת, בכינוי "ילד שעשועים". הוא למד בבריסק דליטא ואחר כך בהורדנה והחל להעביר בעצמו שיעורים בתלמוד באחד מבתי הכנסת. תקופה מסוימת חזר לבית אביו באנטופול ושימש כממלא מקומו בדרשות בבית הכנסת בתקופות היעדרות של האב. בתקופה זו נישא לאשה מבריסק ועבר לגור בעיר, אך הנישואין לא צלחו והזוג נפרד. קיימת סברה לפיה נולד לזוג ילד אותו הותיר ימ"ר בחזקת גרושתו, השמועה הסבירה את הגירושין בכך שימ"ר נתפס להשכלה ומגבלות הנישואין והפרנסה הפריעו את התקדמותו במחקריו ובאורח חייו החדש.
ימ"ר נסע לברודי והצטרף לקבוצת המשכילים בעיר כמו יצחק ארטר וחבריו. במשך שנה וחצי התרועע עם משכילי ברודי כדי לרכוש את השפה הגרמנית, ואז נסע לברסלאו ללמוד לטינית ויוונית מפי פרופ' דניאל חבולסון. באוניברסיטת ברסלאו למד בלשנות אך לא השלים את לימודיו אלו, אף על פי שהוציא בתקופה זו ספר דקדוק עברי, ועבר ללמוד רפואה. עם השלמת לימודיו לאחר שמונה שנים, היגר לצרפת והתמנה ב-1854 כסטאז'ר בבית חולים פריזאי. הוא הגיש תרגום משלו לצרפתית של אחד מכתביו הרפואיים של הרמב"ם, "סמי המוות והרפואות כנגדם", כדיסרטציה שלו.
בשלב זה נטש את עיסוקיו הרבים והתמקד במפעלו הגדול, תרגום התלמוד הבבלי לצרפתית, שנתפסה אז כשפה הבין-לאומית הבולטת, מתוך מטרה להראות את חכמת עם ישראל לאומות העולם. תרגומו, שנדפס על מסכת מכות, סנהדרין, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא, אינו רק תרגום מילולי שורה-מול-שורה כמקובל, אלא סיכום שיטתי של כל סוגיה. במקביל פרסם שני ספרים על דיני הנפשות בתלמוד ודיני נזיקין שבתלמוד. כל הספרים הללו נדפסו בשנות ה-70 של המאה ה-19, שלפי עקיבא בן-עזרא (קוסטרומצקי) היו העשור הפורה בחיי רבינוביץ בשדה חכמת ישראל.
.crop.jpg)
רבינוביץ היה פעיל ציוני בפריז, תמך באגודת היהודי הנצחי שקראה להתחדשות יהודית בארץ ישראל, ועמד בראש אגודת "בני ציון" ואחריה "נושאי נס ציונה", שתיהן בפריז. הוא שימש ציר בני ציון לוועידת קטוביץ ונבחר בה לחבר הוועד המרכזי.
במאי 1890 ביקר בעיר הולדתו הורודץ שבה כיהן אז אחיו הרב יהושע יעקב רבינוביץ כרב, על מקומו של אביהם. הוא נשא נאום בגרמנית בשבח התלמוד, והזכיר את דרשתו - חמישים שנה קודם לכן - באותו מקום. בהיותו בוורשה ניסה לארגן הדפסת ספריו בתרגום לרוסית אך הדבר לא יצא אל הפועל.
ימ"ר נפטר לאחר תקופת מחלה, בלונדון שבה גר בשלוש שנותיו האחרונות, ביום שבת י"ב בסיוון ה'תרנ"ג, 27 במאי 1893. הוא נקבר בעיר ביום שני.
לקריאה נוספת
- עקיבא בן-עזרא (קוסטרומצקי), ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ, בתוך: דמויות: [אישים ידועים ובלתי ידועים], תל אביב תשל"ח, עמ' 108–114
קישורים חיצוניים
- אברהם קאָנסטאנטינאָווסקי, חג ל"ישראל", המגיד, 19 באפריל 1888
- הד"ר ישראל מיכל ראבינאוויץ איננו!, הצפירה, 20 ביוני 1893
- משה שוואב, הד"ר ישראל מיכל רבינוביץ, הצפירה, מוסף הצפירה השבועי, 19 באוגוסט 1904; (המשך), הצפירה, 9 בספטמבר 1904; (המשך - סוף), הצפירה, 16 בספטמבר 1904
הערות שוליים
- ^ י. י. הירשביין, חוץ לארצנו: לונדון, סיון, תרנ"ג. החכם הנודע ד"ר ישראל מיכל ראבינאוויץ השיב רוחו..., המליץ, 7 ביוני 1893.
