כנופיית גרוסי
כנופיית גרוסי (באיטלקית: la Banda Grossi) הייתה ארגון איטלקי בתקופת איחוד איטליה, שפעל באזור הצפוני של מארקה בין 1861 ל-1862. שמה נובע משם מנהיגה, טרנציו גרוסי. כנופיית גרוסי, הידועה כאחת התופעות הצפוניות ביותר במסגרת האיחוד, ביצעה פשעים רבים ונבזיים, כולל מעשי רצח, כיבושים מזוינים של כפרים, שוד וגניבות ברחבי מונטיפלטרו, מטאורו ועמק צ'זנו בצפון איטליה.
פעילות עבריינית
פעילות כנופיית גרוסי וחבריה מיוחסת לסירוב ולהתנגדות בהן השתמשו קבוצות מאורגנות של חסרי כל בתקופת איחוד איטליה. מניעיה של ההתפרעות החברתית-פוליטית של חבורת גרוסי התמזגו לעיתים קרובות עם הפשע הנפוץ ועסקו ברובם בפשעים נגד רכוש פרטי והמדינה. חוסר שביעות הרצון הכללי בגלל מוסד גיוס החובה הביא מצבים שונים של האוכלוסייה הפחות אמידה לאמץ את התסיסה של כנופיית גרוסי לעומת ממשלת פיידמונטה החדשה, במה שליבה את המחאה נגד ממשלת האיחוד והאוכלוסייה המקומית העניקה מקלט לאנשי הכנופיה. עקבות שיתוף הפעולה גם מצד הכנסייה מופיעים ברגעים שונים בחייה הפליליים של הכנופיה, כולל מעצר בגין סיוע לכומר של הקהילה והדרכון האפיפיורי שנמצא בגופתו של טרנציו גרוסי, שנשמר כיום בארכיון פזארו.
חברי הכנופיה
אף על פי שמספר החברים השתנה, מבין חבריה הנודעים היו:
- טרנציו גרוסי
- סנטה פרונטיני
- לואיג'י טרבי
- גאטאנו גרבוני
- אולינטו ונטורי
- ביאג'יו אולמדה
- פייטרו פנדולפי
- ג'וזפה אלוני
- מרקו גרוסי, אחיו הצעיר של טרנציו
- ג'ובאני בטלי
משפט
משפטם של כנופיית גרוסי התקיים בין 8 ביוני ל-25 ביוני 1864 בבית המחסן של מנזר סן ג'ובאני בפזארו, בנוכחות קהל רב. 210 עדים זומנו והועלו 475 שאלות עליהן נתן בית המשפט תשובה. בין האישומים, בנוסף לפשעי רכוש, היו גם הרצח של אנשי הקרביניירי פיליפו צ'יומינאטו, ג'וזפה דיני, קרלו ויגה, ג'וזפה ראצ'יני.
במשפט הועלתה גם השאלה הנוגעת לגישתו והשחיתות של סנטה פרונטיני על ידי מחוז פזארו. התובע אמר שהוא ממורמר ממה שקרה, למרות שהשחיתות הייתה נפוצה באותה תקופה בניסיון לפתור את בעיית השודים המקומית. אדון פטרוצ'י הציג מכתב מספטמבר 1862 במשפט בו הורה לו המחוז לגשת לסנטה פרונטיני ולהציע למסור את מנהיג הכנופיה טרנציו גרוסי תמורת דרכון ופרס כספי. סכום הפרס לא צוין במכתב. ב-25 ביוני 1864 הוכרזו ההרשעות לעבודות כפייה לכל החיים למחצית מחברי הכנופיה, למעט כמה בודדים שכיפרו על מעשיהם ועבורם הופחת העונש. סנטה פרונטיני, שהוכרז בעבר כרוצחו של טרנציו גרוסי, נידון לגיליוטינה. גזר הדין בוצע ב-25 באוקטובר 1864 בפזארו.
בתרבות הפופולרית
- בשנת 2010 פרסם המאייר מישל פטרוצ'י את הרומן הגרפי "איל בריגאנטה גרוסי וחבורתו העלובה"[1], בהוצאת Tunué ובהשראת מעשי הכנופיה בשנים 1861–1862.
- ב־20 בספטמבר 2018 יצא הסרט העלילתי שכותרתו לה בנדה גרוסי - סיפור אמיתי שכמעט נשכח"[2], אותו כתב וביים קלאודיו ריפלטי על פי האירועים האמיתיים של טרנציו גרוסי וחבריו. הופק על ידי Cinestudio, הופץ בבתי קולנוע איטלקיים וזמין ב-iTunes ובנטפליקס עם כתוביות באנגלית.
לקריאה נוספת
- Dellagenga F., Storia della banda Grossi e dei suoi delitti commessi all'alba dell'unità nazionale nella provincia di Pesaro-Urbino, Fano, 1907
- Monsagrati M., Uguccioni R. P., Vera storia della banda Grossi, Pesaro 1983
- Moretti L., Colbordolo - Agricoltura e società rurale nel XIX secolo, Rimini 1997
הערות שוליים
- ^ "Il Brigante Grossi e la sua miserabile banda". 26 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "La Banda Grossi". 3 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
