כנסיית ההשתנות
 | |
| כנסיית ההשתנות - מבט מהאוויר | |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   כנסיית ההשתנות |
כנסיית ההִשְׁתַּנוּת (באיטלקית: Basilica della Trasfigurazione) היא כנסייה פרנציסקנית קתולית הניצבת על פסגת הר תבור. על פי מסורת נוצרית שהחלה בהמאה ה-4, זוהה המקום עם אירוע ה"השתנות" המיוחס לאותו האיש, אירוע בו הפך לאליל. הכנסייה הנוכחית נבנתה על ידי האדריכל אנטוניו ברלוצי בשנים 1919–1924. על ההר ניצב גם מנזר יווני-אורתודוקסי המוקדש גם הוא להשתנות.
ההשתנות
ערך מורחב – ההשתנות
על פי הנצרות, ההשתנות היא אירוע בחייו של אותו האיש המדווח בשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי לוקס).
אף שהברית החדשה טוענת שמעמד ההשתנות התרחש על "הר גבוה" בלי לציין את שמו, רוב העדות ממקמות אותו על התבור, אשר נזכר בתנ"ך מספר פעמים כנקודה רמה ואסטרטגית החולשת על דרך הים, וכאתר פולחן קדום (לדוגמה: יהושע, י"ט, ירמיהו, מ"ו, הושע, ה', א' ותהילים, פ"ט, י"ג)[1].
היסטוריה
בשל חשיבותו של הר תבור במסורת הנוצרית, הוא הפך למוקד עלייה לרגל החל מהמאה ה-4. על פי תיאורי נוסעים, שכנו על פסגתו שלוש כנסיות בסוף המאה ה-6 והוא שימש כמקום מושבו של בישוף. עדויות מהמאה ה-8 ציינו ארבע כנסיות ומנזר במקום. בראשית תקופה הצלבנית, ולכל המאוחר בשנת 1101, הקים טנקרד נסיך הגליל מנזר בנדיקטיני על ההר, וביצר את פסגתו. אולם הביצורים לא הועילו לנזירים שחוסלו בידי המוסלמים בשנת 1113. זמן קצר לאחר מכן שוקמו המבנים על ההר, והנוכחות הבנדיקטינית במקום התחדשה.
במהלך המאה ה-12 פונו שרידי הכנסייה הביזנטית באופן יזום, ובמקומם הוקמה כנסייה צלבנית בסגנון רומנסקי, אשר חולקה לשלושה חלקים - שתי קפלות עבור משה ואליהו וקריפטה מרכזית. ההר נכבש בידי סלאח א-דין ב-1187, וב-1212 הקים עליו הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-עאדל(אנ') מבצר; אולם האיובים הרסו את שבנו ב-1218 מתוך חשש כי אלה ישמשו את הצלבנים במסע הצלב החמישי. השליטים המוסלמים אפשרו את המשך הפולחן הנוצרי במקום, ואף מסרו לידי הנוצרים את החזקה בו. ב-1263 כבש השליט הממלוכי ביברס את ההר, החריב את המבנים על פסגתו והפקיעו מידי הנוצרים.
באמצע המאה ה-17 הותר לפרנציסקנים לשוב אל האתר, ובמאה ה-18 הם הקימו בו קפלה קטנה. כנסיית ההשתנות הנוכחית תוכננה בידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, והוקמה בין השנים 1919–1924. הכנסייה החדשה קמה מעל שרידי הכנסייה הצלבנית, ושרידים מהכנסייה העתיקה שולבו בה.
הכנסייה
חזית המבנה
הכנסייה נבנתה בהשראת כנסיית שמעון סטיליטס, כנסייה ביזנטית בצפון סוריה, ושולבו בה יסודות רומנסקים. החזית נחלקת לשלושה אגפים: פורטיקו מרכזי, חלון טריפורי ושני מגדלים צדדיים. מעל דלת הכניסה חקוק מעשה ההשתנות בלטינית, כפי שהוא מתואר בפרק 17 בבשורה על-פי מתי.
פנים הכנסייה
חלל הכנסייה נחלק לשלוש ספינות וביניהן שתי שורות עמודים מסיוויים תקרת הכנסייה עשויה עץ אורן, אולם בשל פגעי האקלים כוסה הגג בשכבת נחושת[2]. בקצה המזרחי של המבנה נחלקת הספינה המרכזית לשתי קומות - בתחתונה שוכנת הקריפטה שבנויה על שרידי כנסיות קדומות וברצפתה נראה סלע האם מבעד לחלונות זכוכית לצד מזבח מודרני, ומעליה משתרע הפרסביטריום המסתיים באפסיס. בכיפת האפסיס פסיפס המתאר את מעמד ההשתנות. בתקרת קמרון החבית של הקריפטה, קבוע פסיפס רציף שבו מתוארות ארבע סצנות המופרדות בצלבים מוזהבים. בכל סצנה מוטיבים נוצריים שונים.
קפלות משה ואליהו
בקדמת הכנסייה, משני צדדיה של הכניסה, שוכנות שתי קפלות מעל שרידי שתי הקפלות הצלבניות. שתי הקפלות פונות מזרחה: הצפונית מוקדשת למשה והדרומית לאליהו. הרצפה בהן משלבת פסיפס ביזנטי מקורי שהועבר ממקום אחר, ובקפלה הונח מבנה צלבני ששימש לקבורה. בקירות הקפלה שולבו פיסות אלבסטר.
מבנים נוספים במכלול הקתולי
פסגת התבור מוקפת בחומה שהוקמה על תוואי החומה האיובית מ-1212, אך נהרסה בידי המוסלמים עצמם ב-1218. השטח התחום על ידי החומה נחלק בין המתחם הפרנציסקני בצידו הדרומי, לבין מנזר ההשתנות היווני-אורתודוקסי התופס את חלקו הצפוני. בשטח הפרנציסקני שוכן, נוסף על הכנסייה, מנזר פרנציסקני שבנייתו החלה ב-1873 ובחזיתו מגדל שעון. בגינת המנזר ניצב פסלו של האפיפיור פאולוס השישי אשר ביקר בהר ב-1964 ועליו הכיתוב: ”PAULUS VI PONT. MAX. PEREGRINUS HUNC MONTEM ASCENDIT DIE 5 JANUARII 1964” ("פאולוס השישי פונטיפקס מקסימוס, צליין, עלה להר זה ביום 5 בינואר 1964"). בצידו המערבי של המנזר שוכנת אכסניית קאזה נובה בניהולה של משמורת ארץ הקודש, המשרתת צליינים קתולים.
מצפון לכנסייה נתגלו שרידיו של המנזר הבנדיקטיני, אשר נבנה באתר בראשית המאה ה-12, ובו נחשפו שרידיו של אולם גדול אשר זוהה כרפקטוריום של המנזר (6 בתרשים). באולם זה נתגלתה מערה אשר שמשה, כנראה, כמערת קבורה עבור הנזירים שהתגוררו במקום בתקופה הביזנטית, ועל קירותיה כתובות ביוונית וסמלים ובהם צלבים. מדרום לכנסייה נחשפו שרידים מהביצורים המוסלמים (7 בתרשים).
במורד הדרך המובילה אל "שער הרוחות" שוכן בית קברות פרנציסקני, ולידו קפלה ששופצה בידי אנטוניו ברלוצי. הקפלה מכונה בשם ”NEMINI DIXERITIS VISIONEM” ("לא תגידו לאיש את-דבר המראה"), או בשם ”DESCENTIBUS” ("היורדים"). ברלוצי הוסיף למבנה כניסה מסודרת וקבע בו גומחת תפילה, אך ספק אם זהו המבנה המקורי אשר תואר בתקופה הצלבנית, ואשר לפי העדויות שכן במערה[3].
-
פסלו של פאולוס הקדוש -
קפלת "לא תגידו לאיש על המראה" -
מראה בבית הקברות הפרנציסקני
ראו גם
לקריאה נוספת
- הוצאת אריאל, מדריך לאתרים נוצריים בישראל, כרך 85–87, 1992, עמ' 129.
- דוד רפ, הכנסיות היפות בישראל, הוצאת מפה, 2011מסת"ב 9789655211221, עמ' 68.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית ההשתנות
הערות שוליים
- ↑ מספר עדות פרוטסטנטיות ממקמות את האירוע בקרני חיטין.
- ↑ הוצאת אריאל, מדריך לאתרים נוצריים בישראל, כרך 85–87, 1992, עמ' 129.
- ↑ דוד רפ, הכנסיות היפות בישראל, הוצאת מפה, 2011מסת"ב 9789655211221, עמ' 74
תבנית:אתרים נוצריים בארץ ישראל
כנסיית ההשתנות41395215Q1028121