כרימה בת עמאר
כרימה בת עמאר (ידועה גם בשם התואר: אל-וּחשה אל-דלאלה) הייתה אשת עסקים יהודייה אמידה מפוסטאט (קהיר העתיקה) במאה ה-11. קורות חייה ועצם קיומה נלמדו מתוך ממצאי גניזת קהיר.
נשים רבות מוזכרות בממצאי גניזת קהיר בהקשרים שונים, לרבות במסמכים משפטיים, כלכליים ומסחריים, אולם לפי שעה כרימה היא האישה היחידה שהתגלו עליה די ממצאים בגניזת קהיר כדי לשחזר חלק ניכר מקורות חייה. מן הכתוב עולה תמונה של אישה עצמאית ואסרטיבית שלקחה חלק פעיל בחיים הקהילתיים של יהודי פוסטאט.[1]
ביוגרפיה
המסמכים הקשורים לכרימה בת עמאר בגניזת קהיר מתוארכים בין השנים 1095–1104. מי שזוהה בתור אביה מכונה במסמכי הגניזה "עמאר (=עמרם) בן עזרא "ראש הקהל" האלכסנדרי". על פי שלמה דב גויטיין, ניתן להסיק מכך כי אביו של עמאר (סבה של כרימה) היה כנראה ראש העדה היהודית באלכסנדריה.[2] עמאר עצמו התגורר בפוסטאט ועסק בבנקאות מסורתית.
במסמכי גניזת קהיר שמזכירים אותה, כרימה מכונה לרוב "אלווחשה אלדלאלה". משמעות השם אל-וחשה הוא "זאת שחפצים בה", בעוד אל-דלאלה הוא שם תואר שמעיד על עיסוקה המקצועי - מתווכת.[1] כרימה ניהלה פעילות עסקית מסחרית ענפה ביחד עם אחיה, אבו נסר, מסוחרי הודו, וכן עם אנשי ונשות עסקים אחרים. במיוחד עסקה כרימה במתן הלוואות. בשלב מסוים בחייה נכנסה כרימה לסכסוך משפטי-מסחרי סוער עם השותף של אחיה, יוסף בן לבּדי, שנידון באריכות בפני בית הדין היהודי המקומי ונגרר למשך שנים. למרות זאת הונה של כרימה היה נכבד, ובצוואתה הוא נאמד בלפחות 700 דינאר, סכום גדול עבור התקופה, וכן בתכשיטים ורכוש מסוגים שונים. היא מופיעה ברשימות רבות של נותני צדקה לבתי הכנסת ומוסדות הקהילה היהודית.
כרימה הייתה נשואה לזמן קצר ליהודי חסר אמצעים מסיציליה, בשם אריה בן יהודה, שהיגר לפוסטאט. מנישואים אלו, שהסתיימו בשנת 1095, הייתה לכרימה בת אחת בשם גזאל. מעט לאחר מכן ילדה כרימה את בנה היחיד, אבו סעד, מיהודי בשם חסון שהגיע לפוסטאט כפליט מאסקלאן (אשקלון), בעקבות פלישת הצלבנים.[1] השניים לא נישאו בפני בית דין יהודי, ככל הנראה היות שלחסון הייתה אישה באשקלון שסירבה להעניק לו גט, אך ייתכן שנישאו בפני בית המשפט המוסלמי המקומי. אפשרות אחרת היא שהשניים לא נישאו בפני אף בית דין, גם לא המוסלמי, וטענת זאת הועלתה כדי להעניק לקשר ביניהם לגיטימציה.[3] כאשר בנה של כרימה רצה להינשא לאישה יהודייה, הוא תושאל בפני בית הדין היהודי על זהות אביו, וכרימה ככל הנראה חששה שחסון יתכחש לכך שהוא האב ולכן הביאה עדויות שיגבו את טענתה. בהקשר זה התגלתה בגניזת קהיר עדות של שתי שכנות של כרימה בפני בית הדין היהודי, המעידות כי אכן חסון הוא האב של אבו סעד.
כרימה כנראה לא השלימה עם בן זוגה, בצוואתה, שהתגלתה גם היא בגניזת קהיר, היא הורתה במפורש שלא יינתן לחסון דבר מרכושה. אולם היא כן הסכימה לוותר על חוב של 80 דינאר שהיה חייב לה.[4] את שאר רכושה תרמה לאחיה, אחיותיה, ילדיה, מוסדות הקהילה היהודיים בפוסטאט ולעניי הקהילה. כמו כן הורתה לדאוג לחינוכו המסורתי של בנה, אבו סעד, על ידי מלמד לו היא הקציבה משכורת.[5]
כרימה נזכרת בממצא מהגניזה הקהירית גם שנים רבות לאחר פטירתה. במכתב המתוארך ליולי 1150 אישה המארגנת תיקונים ושיפוצים עבור ביתה בפוסטאט מזדהה בתור "בתה של בתה של אל-וחשה".
לקריאה נוספת
- S. D. Goitein, A Jewish Business Woman of the Eleventh Century, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, The Seventy-Fifth Anniversary Volume of the Jewish Quarterly Review (1967), pp. 225–242.
- S. D. Goitein, A Mediterranean Society: The Jewish Communities of the Arab World as Portrayed in the Documents of the Cairo Geniza, vol. 3, University of California Press, 1978, pp. 346–352.
- Mordechai A. Friedman and S. D. Goitein, India Traders of the Middle Ages: Documents from the Cairo Geniza; “India Book”, Leiden: Brill, 2008, pp. 241–242.
קישורים חיצוניים
- Miriam Frenkel. "al-Wuḥsha". Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014
- Sara Reguer, Wuhsha the Broker, Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Miriam Frenkel. "al-Wuḥsha." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
- ^ S. D. Goitein, A Jewish Business Woman of the Eleventh Century, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, The Seventy-Fifth Anniversary Volume of the Jewish Quarterly Review (1967), p. 226.
- ^ רינה לוין מלמד, השפעת החברה המוסלמית על האישה היהודייה לאור תיעוד מן הגניזה הקהירית, מסכת, חוברת ג', תשס"ה (2005) עמ' 40-41.
- ^ S. D. Goitein, A Jewish Business Woman of the Eleventh Century, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, The Seventy-Fifth Anniversary Volume of the Jewish Quarterly Review (1967), p. 231.
- ^ S. D. Goitein, A Jewish Business Woman of the Eleventh Century, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, The Seventy-Fifth Anniversary Volume of the Jewish Quarterly Review (1967), p. 234
