כשל הצלף הבודד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כשל הצלף הבודד הוא כשל לוגי רטרודוקטיבי בו אירוע שהתרחש באופן אקראי מוצג כאירוע נדיר הדורש הסבר סיבתי לא אקראי. הכשל מתרחש כאשר הצופה מתעלם מסך האירועים החלופיים השקולים מבחינה סטטיסטית לאירוע הכביכול נדיר, שהתרחשות אחד מתוכם במקום האחר הוא אקראי. כנגד גישה זו קימת גישת הפטליזם המתנגדת לקיומם של צירופי מקרים וגורסת כי לכל מאורע יש סיבה מיסטית מסוימת.

השם מבוסס על סיפור אודות אדם היורה באקראיות לעבר קיר, ולאחר מכן מסמן מטרה סביב צבר של פגיעות וטוען שהוא צלף[1].

הכשל נקרא גם "אשליית הצבר"; בלוגיקה הוא מכונה "כשל החלוקה", וכהנמן וטברסקי כינו אותו "חוק המספרים הקטנים"[2]. שמות אלו מכוונים לכך שעל פי הכשל, הצופה מצפה שבכל חלוקה של אירועים לתת-קבוצות, ההתפלגות בכל תת-קבוצה תהיה זהה להתפלגות בקבוצה.

אחת הדוגמאות הנפוצות לכשל הצלף הבודד היא זיהוי הצטברות מקומית של מקרי סרטן עם מפגע סביבתי כלשהו, על אף שבאופן אקראי לגמרי מתבקש שתהיינה הצטברויות מקומיות של מקרים כאלה[3].

כשל זה נפוץ בפי מגידי עתידות בדיעבד, כלומר מי שמציגים תחזיות רבות לגבי העתיד, ולאחר מכן מדגישים רק את אלו שהתגשמו. אם אדם מציג מספיק תחזיות, סביר להניח שאחדות מהן תתגשמנה. נאסים טאלב הציג כשל זה לגבי סחרנים בבורסה לניירות ערך: אם מספיק סחרנים ינסו את מזלם במסחר בבורסה, אחדים מהם צפויים להראות תוצאות טובות מאד על פני תקופה מסוימת, על אף שאין זה מעיד שהייתה להם יכולת טובה מאשר לאחרים.

דוגמה נוספת נוגעת למציאת רמזים לאירועים עתידיים בתוך כתבי קודש, למשל בנבואותיו של נוסטרדמוס. אם מספר הדרכים לפרש את הכתבים או למצוא בהם רמזים הוא מספיק גדול, הרי שניתן יהיה למצוא רמזים למספיק אירועים אקטואליים, באופן שיטעה את הצופה הבלתי מיומן בסטטיסטיקה בכוחם הנבואי של כתבי הקודש.

באחד ממשליו המפורסמים, השיב המגיד מדובנא לשואל שתהה כיצד הוא מוצא משל מתאים בתשובה לכל שאלה. המגיד סיפר לו על נער קטן שנחשב לצלף דגול בעיני אציל שראה את הפגיעות המדויקות שלו במרכזי המטרות, על אף שהוא מסמן את המטרות רק בדיעבד; כך הוא - הסביר המגיד את הנמשל - מכין את המשלים מראש, ומחכה שתצוץ השאלה המתאימה. מי שמתפעל מהתאמת המשלים לשאלות, ואינו מכיר את הסוד שחושף כאן המגיד, לוקה ב"כשל הצלף הבודד".

הערות שוליים