אלפבית שומרוני
האלפבית השומרוני הוא צורה מיוחדת של האלפבית העברי הנמצא בשימוש בידי העדה השומרונית. כתב זה הוא התפתחות וגרסה מאוחרת לאלפבית העברי העתיק שהיה בשימוש במשך תקופת הברזל, ימי ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
בטבלה שמשמאל ניתן לראות צורות שונות בהתפתחות הכתב השומרוני מן הכתב העברי העתיק (עמודה I).
גם בכתב השומרוני, קיימים שני סוגי כתב: דפוס - אותיות גדולות, וכתב - אותיות קטנות. האותיות הגדולות מופיעות בספר תורה, ואילו האותיות הקטנות משמשות בדרך כלל לספרי התפילה.
לעיתים משתמשים השומרונים בכתב זה גם לצורך כתיבת טקסטים חילוניים, כגון כתבות בעיתון השומרוני ואף בשלטי רחוב.
אותיות האלפבית: אלף ࠀ, בית ࠁ, גימל ࠂ, דלת ࠃ, הא ࠄ, וו ࠅ, זין ࠆ, חית ࠇ, טית ࠈ, יוד ࠉ, כף ࠊ, למד ࠋ, מים ࠌ, נון ࠍ, סמך ࠎ, עין ࠏ, פא ࠐ, צדי ࠑ, קוף ࠒ, ריש ࠓ, שין ࠔ, תו ࠕ.
הכתב השומרוני במסורת חז"ל
על הרפורמה בכתב העברי, שהתרחשה לאחר מרד בר כוכבא, שבמהלכה זנחו היהודים את הכתב העברי הקדום כליל (אשר מאז שבי ציון בתקופה הפרסית הוא שימש רק לצורכי פולחן או לביטוי לאומיות) ועברו להשתמש באלפבית הארמי המרובע, ואילו השומרונים חזרו להשתמש בכתב העברי הקדום (וזנחו את השימוש בכתב הארמי המרובע ה"יהודי", אשר אף הוא היה בשימוש יומיומי אצלם בתקופה הפרסית והרומית הקדומה)[1], מסופר בתלמוד הבבלי:
בתחילה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורי ולשון ארמי, ביררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי. מאן הדיוטות אמר רב חסדא - כותאי. מאי כתב עברי אמר רב חסדא - כתב ליבונאה
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף נוה, על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה, ספר השומרונים, הוצאת יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות, ירושלים תשס"ב; (הדפסה שנייה: סיון תשס"ו, 2006). מסת"ב 9652172022 (עמ' 372-381)
- יוסף נוה וי' מגן, כתובות ארמיות ועבריות מן המאה הב' לפנה"ס בהר-גריזים, עתיקות לב (תשנ"ז), עמ' 37-56.
קישורים חיצוניים
- תנ"ך שומרוני, בספרייה הבריטית
- האלף בית השומרוני
- כתב שומרוני, מאמר מתוך אתר שומרוני שעוסק בנושא
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ יוסף נוה, על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה, ספר השומרונים, הוצאת יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, עמ' 372-381
