ל'הומניטה
 | |
| תדירות | עיתון יומי |
|---|---|
| פורמט | ברלינר |
| תאריכי הופעה | 1904–הווה (כ־120 שנה) |
| שפה | צרפתית |
| מערכת | פריז |
| מדינה | צרפת |
| www.humanite.fr | |
לימניטה (בצרפתית: L'Humanité, מילולית: "האנושות") הוא עיתון צרפתי, לשעבר בטאון המפלגה הקומוניסטית של צרפת ומאז 2001 עיתון עצמאי, אם כי מקיים זיקה למפלגות השמאל בצרפת. ססמת העיתון היא "בעולם אידיאלי לא היה צורך שעיתון זה יתקיים".
עד מלחמת העולם השנייה
העיתון נוסד בשנת 1904 (עוד לפני הקמת המפלגה הקומוניסטית) על ידי ז'אן ז'ורס, מנהיג "הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים" (SFIO). ז'ורס שימש כעורכו הראשי של העיתון עד 1914. עם הקמת המפלגה הקומוניסטית ב-1920 הפך העיתון לאחד מנכסיה. העיתון השתייך למפלגה ולקואופרטיב עובדיו והוחזק על ידי מימון של המפלגה, כולל מימון מברית המועצות ודמי מנוי.
ב-1930 הצטרף לואי אראגון לעיתון ככתב המדור "חדשות בקצרה" וב-1953 החל לערוך את המוסף הספרותי רב ההשפעה של העיתון, Les Lettres françaises, אותו ערך עד 1970. בתקופה שלפני כיבוש צרפת על ידי הנאצים זכה העיתון לפופולריות ונאסר להופעה על ידי השלטונות מיד לאחר הכיבוש.
במהלך מלחמת העולם השנייה
ב-27 באוגוסט 1939 ממשלת דאלאדיה אסרה על פרסום העיתון, לאחר שזה תמך בהסכם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות. החל מאוקטובר אותה שנה העיתון הופץ במחתרת. בסך הכל הופיעו יותר מ-300 גליונות בשנות המחתרת.
לאחר מלחמת העולם השנייה
מיד לאחר השחרור זכתה המפלגה הקומוניסטית לפופולריות גואה בציבוריות הצרפתית כגורם המאורגן הגדול ביותר ברזיסטאנס. כתוצאה מכך זכה גם העיתון למעמד ציבורי נכבד בין סוף שנות הארבעים לאמצע שנות השישים ותפוצת שיא של כ-500,000 עותקים ומנויים. תפוצת העיתון הצטמצמה בעקביות, בד בבד עם ירידת התמיכה בקומוניזם בצרפת.
נפילת ברית המועצות הובילה להפסקת התמיכה הסובייטית בעיתון ולמשבר בן עשור, בו שרד אך בקושי. ב-2001 רכשה קבוצת משקיעים פרטיים בראשות ערוץ הטלוויזיה הפרטי TF1 20 אחוז מהעיתון, במטרה "לשמר את הגיוון התקשורתי", למרות שלא אחזו בדעות שמאליות במיוחד. המפלגה הסכימה לרכישה, כצעד נואש להצלתו.
Fête de l'Humanité
אחד מהאירועים הנחשבים המשלבים אמנות, מוזיקה ומאחה פוליטית הוא "פסטיבל האנושות" (או "פסטיבל [העתון] ל'הומניטה", Fête de l'Humanité) שאורגן לראשונה על ידי המפלגה ב-1930 לטובת גיוס כספים לבטאונה. מאז 1960 מתקיים הפסטיבל בכל שנה בהשתתפות טובי האמנים ותוך הפגנת עמדות פוליטיות כגון תמיכה במהגרים ופליטים, גינוי דרום אפריקה, פעילות נגד הגלובליזציה, תמיכה בפלסטינים ועוד. על אף שהפסטיבל מזוהה באופן מוחלט וחד משמעי עם המפלגה הקומוניסטית, הוא מושך קהלים רחבים, רובם צעירים המזוהים עם השמאל הרדיקלי, אך חלקם חובבי מוזיקה ופסטיבלים שאינם מזדהים בכרח עם כל המסרים הפוליטיים[1].
קישורים חיצוניים
- מאמר על העיתון, אנציקלופדיה בריטניקה
- על העיתון באתר marxists.org
- העיתונות בצרפת, BBC, 11 בנובמבר 2006
- אתר העיתון באנגלית
- "Our Goal", תרגום לאנגלית של מאמר המערכת הראשון של ז'אן ז'ורס ובו ה"אני מאמין" של העיתון
- סריקת העיתון בשנים 1904-1948, באתר הספרייה הלאומית הצרפתית.
הערות שוליים
