לאוואן
 | |
| תמונת לוויין של האי לאוואן (במרכז), ומשמאלו האיים שִידוּר והינדוֹראבי. | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| שטח | 78–81 קמ"ר קמ"ר |
| אורך | 23.5 ק"מ ק"מ |
| רוחב | 4.8 ק"מ ק"מ |
| גובה מרבי | 56 מטרים מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | איראן |
| אוכלוסייה | 1,214 (2016) |
האי לָאוָואן (בפרסית: جزیره لاوان, מוכר היסטורית ומסורתית גם בשם שייח' שוּעייב) הוא אי איראני השוכן במימי המפרץ הפרסי. האי הוא אחד מארבעת המסופים העיקריים של איראן לייצוא נפט גולמי, יחד עם האי ח'ארג. בנוסף לחשיבותו האסטרטגית בתעשיית הנפט, האי לאוואן ממוקם מעל לשדה גז ענק, המכיל כ-9.5 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי.[1] בעבר נודע האי גם בכינוי "פנינת המפרץ החבויה", בשל היותו מוקד מרכזי היסטורי לשליית פנינים.
מבחינה מנהלית, האי משתייך למועצה האזורית לאוואן שבנפת כיש, במחוז בנדר לינגה אשר בפרובינציית הורמוזגאן. אל האי ניתן להגיע גם דרך האוויר באמצעות נמל התעופה של לאוואן.
גאוגרפיה ואקלים
לאוואן הוא האי השלישי בגודלו בחלקו האיראני של המפרץ הפרסי (אחרי האיים קשם וקיש). שטחו נאמד בכ-78 עד 81 קילומטרים רבועים. אורך האי ממזרח למערב הוא כ-23.5 ק"מ, ורוחבו המרבי מגיע ל-4.8 עד 5 ק"מ. הוא ממוקם כ-18 קילומטרים מדרום לחוף היבשת האיראנית (באזור העיירה בנדר מקאם), וכ-28 קילומטרים מערבית לחוף נח'ילוה. מזרחית לו שוכן האי הקטן שִידוּר.[2][3]
פני השטח של האי מישוריים ברובם, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר בו נישאת לגובה של 56 מטרים בלבד מעל פני הים. העומק הממוצע של מי הים סביב האי נע בין 16.5 ל-22 מטרים. באי קיים מגדלור הבנוי משלד מתכת פירמידלי על בסיס בטון, המתנשא לגובה 54 מטרים.[4]
אקלים האי מתאפיין בחום ויובש, עם רמות לחות גבוהות בקיץ. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על כ-28 מעלות צלזיוס. החודש החם ביותר הוא אוגוסט, שבו הטמפרטורות יכולות להגיע ל-36 עד 39 מעלות, ואילו החודש הקר ביותר הוא ינואר עם כ-20 מעלות צלזיוס בממוצע. האדמה אינה פורייה מספיק לחקלאות ענפה בשל כמות משקעים שנתית נמוכה מאוד, המוערכת בטווח שבין 50 ל-177 מילימטרים. החודש הגשום ביותר הוא לרוב נובמבר.[5][6]
סביבה ומגוון ביולוגי
אף על פי ששטחו של האי צנוע, הוא משמש בית גידול עשיר למגוון מיני בר ולמערכות אקולוגיות ימיות וחופיות, למרות הפעילות התעשייתית הערה במקום. האי מהווה אתר קינון משמעותי לעופות ימיים, ומאכלס אוכלוסייה חופשית של צבאים (ממין צבי פרסי/ג'ביר), וכן כבשי בר שמקורם בעדרי צאן של המקומיים אשר נמלטו לטבע במהלך השנים והתפראו.[7]
חופי האי משמשים, מאמצע חודש מרץ ועד תחילת אוגוסט, כאתר הטלה למספר מינים של צבי ים, ביניהם צב ים קרני וצב ים ירוק. המים המקיפים את האי מכילים שוניות אלמוגים התומכות במגוון עצום של דגים. במסגרת מחקר שנערך בשנת 2022 לבחינת המגוון הביולוגי סביב לאוואן והאי הסמוך שידור, זוהו 54 מיני דגים השייכים ל-27 משפחות שונות. המחקר הצביע על שתי "נקודות חמות" ביולוגיות בצפון-מזרח שידור ובקו הצפוני של לאוואן, עובדה המצביעה על תנאים אקולוגיים טובים ושפע של חומרי הזנה.[8]
דמוגרפיה וחברה
נכון למפקד האוכלוסין של שנת 2016, התגוררו באי כ-1,214 תושבים.[9] תושביו המקוריים של האי הם ברובם ערבים בני שבט בני חמאד (ועל כן הם מכנים את האי בערבית "ג'זירת שייח' שועייב"). מרבית התושבים הם מוסלמים סונים המשתייכים לאסכולה השאפעית. השפות המדוברות באי הן ערבית ופרסית.
בעבר הרחוק, פרנסתם העיקרית של התושבים התבססה על חקלאות זעירה ובעיקר על שליית פנינים בחודשי הקיץ, מסורת שכמעט ונעלמה כליל. כיום, מקורות ההכנסה המרכזיים הם דיג ומקצועות נלווים, וגוברת המגמה בקרב צעירי הכפרים להשתלב בעבודה בחברות הנפט והגז הפועלות באי. תשתית האי כוללת כיום מסגד, רשת חשמל, מים זורמים, בורות לאגירת מים (בארות), ובתי ספר יסודיים ותיכוניים.
כלכלה, נפט וגז
כלכלת האי כיום נשענת באופן כמעט מוחלט על תעשיית האנרגיה. מתקני התעשייה באי מאוגדים תחת "פלאות הזיקוק של לאוואן" ונמצאים באחריות הארגון לאזור הכלכלי המיוחד לאוואן, הפועל תחת "חברת הנפט הלאומית האיראנית" (NIOC). יתר על כן, שדה הגז של לאוואן מכיל, על פי ההערכות, עתודות של 21.4 מיליון מטרים מעוקבים של גז טבעי ותערובות קונדנסט.[10]
באי פועל מסוף ענק לייצוא נפט גולמי, מן החשובים באיראן. בית הזיקוק באי מעבד עד כ-20,000 חביות נפט ביום.[11] היסטורית, האי ושישה מיילים ימיים של מים טריטוריאליים סביבו, הועברו למשך 40 שנה לתפעול של קונסורציום הנפט הבינלאומי במסגרת "הסכם הקונסורציום של 1954".[12]
"חברת הנפט של המדף היבשתי האיראני" (IOOC) מפעילה בסמוך לאי מספר אסדות קידוח ימיות לשאיבת נפט וגז, בהן "אסדת סלמאן", "אסדת בלאל", "אסדת רסאלת" ו"אסדת רשאדת". השינוע אל האסדות מתבצע לרוב דרך הים באוניות או באמצעות מסוקים הממריאים משדה התעופה המקומי.[13]
הנהלת האזור הכלכלי מקדמת תוכניות לפיתוח בר-קיימא, תוך כוונה להפוך את לאוואן ל"כפר הירוק" הראשון של איראן. התוכנית כוללת, למרות זמינותם של דלקים מאובנים באי, ניצול משאבי אנרגיה מתחדשת דוגמת אנרגיית שמש ורוח, ושילוב בנייה אקולוגית הנשענת על אדריכלות מותאמת אקלים האופיינית למחוז הורמוזגאן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "מידע על שדה הגז לאוואן – רשת המידע של משרד הנפט האיראני". אורכב מ-המקור ב-2012-01-08. נבדק ב-2011-12-29.
- ↑ "היכרות עם איי איראן במפרץ הפרסי". Hamshahrionline (בפרסית). 2016-04-30. נבדק ב-2016-04-30.
- ↑ שסטופלוב ו. י., המפרץ הפרסי: בעיית המדף היבשתי, הוצאת "נאוקה", מוסקבה, 1982, עמ' 71, 74 (ברוסית)
- ↑ "NGA List of Lights – Pub.112". National Geospatial-Intelligence Agency. נבדק ב-2016-10-03.
- ↑ "NASA Earth Observations Data Set Index". NASA. נבדק ב-2016-01-30.
- ↑ Niroomand, Sarvin (2021-01-22). "Lavan island". IranDestination. נבדק ב-2025-07-11.
- ↑ "Lavan Island". Sunny Iran. 2025-03-24. נבדק ב-2025-08-01.
- ↑ Rastgoo, Ali Reza; et al. (2022-08-23). "Abundance and biodiversity of coral reef fish of Lavan and Shidvar islands (Persian Gulf)". Journal of Animal Environment. 14 (3): 445–450.
- ↑ "תוצאות מפקד האוכלוסין והדיור של מחוז הורמוזגאן לשנת 1395 (2016)" (בפרסית). מרכז הסטטיסטיקה של איראן.
- ↑ "Domestic Company Developing Lavan Gas Field". Shana. 27 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-01-08. נבדק ב-2011-12-29.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Iran Energy Data, Statistics and Analysis — Oil, Gas, Electricity, Coal". U.S. Energy Information Administration. אורכב מ-המקור ב-2010-07-29.
- ↑ מאמדובה נ. מ. ואחרים, איראן, מתוך האנציקלופדיה הרוסית הגדולה, כרך 11, 2008, עמ' 617. ארכיון
- ↑ "Operational Regions – Lavan District". אורכב מ-המקור ב-2008-02-19.
לאוואן43081029Q2538602